ההודעות של מדינות המפרץ והליגה הערבית על הגדרת חיזבאללה כארגון טרור נבלעו במהלך השבוע בין התדהמה והכעס המוצדק שהתעורר כלפי חברי בל"ד שגינו את ההחלטה, ובעוד הודעתם ראויה לכל גינוי, ראוי להסתכל על התמונה הרחבה יותר ולהבין את השינוי שחל בעולם הערבי ואילו הזדמנויות נוצרות בצד האיומים.



הליגה הערבית החליטה החלטה נכונה וצודקת, שמצטרפת להחלטת מדינת המפרץ. חיזבאללה הוא ארגון טרור, ושום כיסוי לא ישנה זאת. כעת יש למנוע מהם השתתפות בבחירות בלבנון ולמנוע מארגוני טרור, כמו חיזבאללה או חמאס, להתקרב לשלטון בסוריה או בכל מקום אחר במזרח התיכון. אך כדי שזה יקרה, העולם צריך לקבוע קוד דמוקרטי אוניברסלי שימנע מארגונים כאלה לעלות לשלטון. הקוד הזה אמור להגדיר מהי דמוקרטיה ומהם התנאים הבסיסיים שהכרחיים לקיומה – ולא, קיומן של בחירות הוא לא התנאי היחיד. הקהילה הבינלאומית צריכה להניח על השולחן פרמטרים לדמוקרטיה שיזכו להכרה בינלאומית. התנאים לדמוקרטיה הם שימוש בכוח ובנשק על ידי הממשלה בלבד. ארגון טרור או מיליציה חמושה צריכים להחליט אם הם ארגון טרור או מפלגה פוליטית. הגבלות אלה קיימות בהרבה דמוקרטיות שמגנות על עצמן.
 
מאבק זה אינו חדש. פעלתי כשרת חוץ כדי שאלה יהיו תנאי הבחירות ברשות הפלסטינית מול חמאס, ואם היה נקבע אז קוד דמוקרטי אוניברסלי כזה, הוא היה מונע מהם לעלות לשלטון או להשתמש בטרור. כך גם חיזבאללה לא היה יכול להיות הזרוע החמושה של איראן בלבנון וגם מפלגה פוליטית. משנבחר חמאס בעזה יזמנו מאותה סיבה את תנאי הקוורטט כדי למנוע מהם כל הכרה או לגיטימציה בינלאומית. המשכתי את המאבק גם ב־2011, כשהזהרתי (כפי שנחשף באחרונה במיילים של הילרי קלינטון) מפני עלייה של גורמים קיצוניים במצרים, וגם ב־2013 כשפעלתי לגיוס האיחוד האירופי להכרזה רשמית מצדם שחיזבאללה הוא ארגון טרור.
 

כעת התמיכה של מדינות המפרץ והליגה הערבית באותה הכרזה מסמנת שינוי חיובי וגם אתגרים חדשים שהעולם החופשי צריך להתגייס אליהם. המסקנה שלי מכנס הביטחון במינכן, שבו הייתי באחרונה, ובפורום העולמי בבאקו, שבו דיברתי בסוף שבוע האחרון, היא שהעולם החופשי אינו מתמודד עם האתגרים שלפניו, ובמקום להוביל הוא עסוק בלהגיב.

חברת הכנסת ציפי לבני. צילום: מרק ישראל סלםחברת הכנסת ציפי לבני. צילום: מרק ישראל סלם

 
אנחנו נמצאים היום בעיצומה של מלחמה שהיא קודם כל מלחמת דת, מלחמה על ערכים. אבל בניגוד לדברי דונאלד טראמפ, זוהי לא מלחמה של האסלאם כולו ביהדות ובנצרות, אלא מאבק של קבוצות קיצוניות באסלאם, שמעוותות את הדת ונלחמות בכל מי שאינו שותף לאידיאולוגיה שלהן, לבין מוסלמים אחרים ומדינות מוסלמיות מתונות. לכן המאבק החשוב שצריך להתקיים עכשיו הוא לא רק בין העולם החופשי לדאע"ש, אלא בתוך העולם המוסלמי – והעולם החופשי חייב להתאחד עם המוסלמים הפרגמטים.
 
אין ברירה אחרת, זהו מאבק על ערכים, וגם מאבק על ערכים צריך להיות אינטרס של העולם החופשי. כי כשמזניחים את המאבק הזה, הוא בסוף מגיע אליך הביתה. השנה האחרונה וגלי הפליטים האדירים לאירופה ולארצות הברית העידו שמה שנראה באירופה כבעיה רחוקה של המזרח התיכון, יכול להיהפך בקלות לבעיה מרכזית שלה בבית.
 
אסור לעולם לחשוב שבחירתו היא בין טרור שיעי לטרור סוני ושברית עם איראן תציל את המצב. איראן וחיזבאללה אינם הפתרון לדאע"ש, הם חלק מהבעיה, כי גם הם מפיצות טרור באזור. העולם צריך עכשיו לעבור ממגננה ליוזמה, להתאחד סביב המאבק הגדול ולכרות בריתות עם המוסלמים המתונים, כמו מדינות המפרץ או חלק מחברות הליגה הערבית, שהגדירו את חיזבאללה כארגון טרור ורואות כיצד קבוצות קיצוניות מחריבות להם את הדת. רק הגדרת אותם ערכי יסוד דמוקרטיים, ועמידה איתנה עליהם גם בעתיד, תבהיר באופן חד את מטרת המאבק המשותף הזה ותמנע השתלטות של ארגוני טרור על המערכות הפוליטיות ביום שאחרי.
 
ישראל, מכוח ערכיה והברית שלנו עם ארצות הברית, היא בצד של העולם החופשי במאבק. הסכסוך ביננו לבין הפלסטינים אינו סיבת הקיצוניות בעולם - אבל ככל שנתקדם לפתרון מוסכם, כך נוכל להיות חלק משמעותי בבריתות האזוריות הנוצרות ולשנות את מצבנו האסטרטגי. ד


הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני