כחלון שבר אתמול את שתיקתו וענה על שאלות עיתונאים לרגל חגיגות שנה להקמת מפלגת כולנו והמהפך החברתי האדיר שהיא לא חוללה בציבוריות הישראלית. בין השאר, הסביר שהוא אומנם מתנגד לתקציב דו־שנתי אבל "אם כך יוחלט – אין לי ברירה", ושהוא לא מממש הבטחות שונות שהבטיח לקראת הבחירות (לקדם מסים חברתיים למשל) כי ראש הממשלה מתנגד, ולכן "אין להן היתכנות פוליטית". כוחותיו, הוא הסביר, מוגבלים.
את התשובה הכי טובה למסיבת העיתונאים הזאת נתן כחלון בדיוק לפני שנה, בראיון לקראת הבחירות, שבו הסביר כי "לשר יש כוח עצום. אל תאמינו לשר שאומר 'לא נתנו לי'. זה לא נכון. הוא לא רצה מספיק, כי מי שרוצה יכול". וכחלון 2015 צודק. מי שנושא באחד התפקידים הבכירים במדינת ישראל לא יכול להתלונן שאין לו סמכויות. אם אין לו סמכויות, מה בדיוק הוא מחפש בממשלה?
אבל בואו נדבר רגע על אותה "היתכנות פוליטית", שבגללה כחלון לא מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו לבוחרים. להתנגד למתווה הגז, למשל. הרי אין לזה היתכנות פוליטית! להעביר תקציבים מההתנחלויות לפריפריה? אין לזה שום סיכוי בממשלה הזאת! לעצור את הזרמת הכספים לגופים מושחתים כמו החטיבה להתיישבות? הרי אי אפשר להעביר את זה בקואליציה שנראית ככה. כחלון שוכח שאם תפקידו הציבורי הוא לעשות רק מה שביבי רוצה, הרי שאין בו צורך. ביבי יכול לעשות את מה שביבי רוצה גם בלעדיו.
האמת? היתכנות פוליטית היא לא כוח עליון, אלא תוצאה של לחצים פוליטיים. בממשלת 61, מי שלוחץ - מנצח. חברי הבית היהודי מעבירים שיעור בכיפוף הידיים הזה על בכל שבוע, כשהם דורשים ומקבלים כל תפנוק להתנחלויות שהם מצליחים להעלות על הדעת. שם אין כוחות מוגבלים, בעיות תקציב או התנגדות של ראש הממשלה שכמה איומים בהיעדרות מהצבעות לא יכולים להסדיר. וכולנו? קולם לא נשמע בשום עניין. פלא שברחה להם ההיתכנות הפוליטית?
כחלון הוא לא המרכזיסט הראשון שמוצא את עצמו כשידיו קשורות מאחורי הגב על אף התפקיד הבכיר שנתניהו הואיל להעניק לו. בואו ניזכר רגע בשר האוצר הקודם, עוד ראש מפלגת מרכז, שגם הוא התברר ככישלון קולוסלי עבור הבוחרים שלו. מה נשאר מברית האחים של יאיר לפיד ובנט? החרדים לא גויסו, ברית הזוגיות לא עברה, ומאות מיליוני שקלים זרמו מהאוצר להתנחלויות. גם ציפי לבני, אז יו"ר התנועה, זחלה לממשלת נתניהו בשם החשיבות העליונה של המשא ומתן עם הפלסטינים. זוכרים כמה טוב זה עבד?
הבריתות בין מפלגות המרכז לבין הימין משרתות תמיד את הימין, ואת הימין המתנחלי בפרט. בממשלה בראשות הליכוד והבית היהודי, האינטרסים של ציבור המתנחלים, ששולט במפקד של שתי המפלגות, תמיד יעמדו מעל האינטרסים של מעמד הביניים או השכבות החלשות שאליהן ניסה כחלון לקרוץ בבחירות האחרונות. מפלגות המרכז המתחלפות מוכרות בפועל את המצביעים שלהן לביבי ולבנט. ואם ככה, כבר עדיף בנט, שאומר שרק התנחלויות מעניינות אותו וכל השאר מוזמנים לקפוץ, על פני כחלון שקורא לעצמו פוליטיקאי חברתי – ואז נותן לביבי ובנט להחליט בשבילו.
הכותבת היא חוקרת ועורכת במרכז "מולד"