אז מה היה לנו השנה בתרבות? התוודענו לתיאטרון "אל־מידאן" ולמשפט סיני עתיק, למדנו על מאבק ההישרדות של התזמורות האנדלוסיות, שמענו שהגיע הזמן לפנות את הדרך לצעירים בשדרות מקבלי ההחלטות, למדנו שעולם האמנות, לשיטתה של השרה המחזיקה בתיק, הוא כפוי טובה, למדנו שמוזיקה עברית היא בהכרח ים תיכונית, קיבלנו הגדרות מחודשות ל"חופש הביטוי" ("השיח הוא פתוח, אבל יש גם גבולות לשיח") ונאמנות (חוק הנאמנות באמנות), שמענו על קנסות שיוטלו על מוסדות תרבות ועל הפסקת תקצובם בתנאים מסוימים, והתבשרנו על ביטולו הקרב של החוק להגנת הספר והספרות.
את השנה הזו בתרבות אפשר לסכם במילים הלקוחות מתוך דף הפייסבוק של השרה המחזיקה בתיק התרבות, מירי רגב: "השיח על התרבות בישראל מגיע לשיאים חדשים ואני גאה להוביל את מלחמת העצמאות התרבותית של כל מי שלא היה לו חופש ביטוי אמיתי עד היום". רגב משוכנעת שהיא מחוללת מלחמת עצמאות. לא זו בלבד: היא גאה להוביל מלחמה.
זו היתה שנה סוערת בתרבות, אבל אם בוחנים זאת היטב, לא קרה בה כמעט דבר, להוציא קיטוב שהולך ומעמיק. וקיטוב, כפי שיודע כל מי שאי פעם החזיק ספר היסטוריה שעוסק בתולדות עם ישראל, הוא עסק לא מצחיק בכלל, וגם לא מי יודע מה תרבותי. ההישג העיקרי של רגב, אם אפשר לקרוא לו הישג, הוא העובדה שהיא מתעקשת להוציא את המילה "תרבות" מהמאופקות שלה, מגבהות הלב וגבהות המצח. אלא שבדרך היא שוכחת שהיא השרה של כולם ולא רק של מי שהיא רוצה ומאמינה שצריך לקדם.
אולי זו הסיבה שלא רבים מעזים לתת לה קרדיט, ולו על דבר אחד: על תמיכתה בתרבות הערבית שהוזנחה עשרות שנים. שרה מהימין מתקנת עוול של ממשלות רבות מהימין ומהשמאל.
אלא שרגב מפספסת משהו, ואם היה יועץ אחד שלא מפחד מהשרירנות שלה, הוא היה עומד איתן ומסביר לה כלל יסוד אחד בשיווק: יש גם פרסום באמצעות מסר חיובי. לא הכל מוכרח להיות מועבר באמצעות מסר שלילי. התזמורות האנדלוסיות ראויות לטיפול אוהב. זה לא חייב לבוא על חשבון האופרה. חוק הספרים ראוי לתיקון ובחינה מחודשת. זה לא חייב לבוא באמצעות כתישה ומחיקה.
מצד אחד, רגב היא השרה שגרמה לסערה העזה ביותר. מצד אחר, כאשר בוחנים את תוצאות הסערה, כל מה שנותר, בסיכום ביניים, זה בעיקר רעש, בלגן ואבק. האבק דינו להתפזר. לרעש, אומרת סבתי המרוקאית החכמה, מתרגלים. תסמכו עליה. במעברה בתלפיות היא התרגלה לרעש כרסום העכברים, שהרסו לה את הנדוניה. "והבלגן?" אני שואלת את סבתי, "מה עם הבלגן?" והיא עונה: "לא תמיד יהיה מי שיסדר".