דרור חיבר שוב את הפלייסטיישן. ישתבח שמו של הפלייסטיישן, אף על פי שמאוד קשה לכתוב את שמו בעברית. סוף־סוף אני מרגישה שטבלת ניצול הזמן הפנוי שלו מול שלי מתאזנת בחזרה אחרי שבחודשים האחרונים הוא לוקח בכל בוקר את הילדים לגן, עובד במשרה מלאה, מתאמן למרתון ומתנדב בכל מיני מקומות. עכשיו, כשהוא עסוק בירי צלפים מול המסך, תדמית הקדוש נסדקת ואני יכולה להיות רגועה יותר. ביום שישי שעבר שכבתי פרקדן על הדשא שעתיים (!) בזמן שהוא סיים את ריצת 36 הקילומטרים שלו. אתם יודעים מה זה לחיות עם בן אדם כזה? לא משלמים לי מספיק, תאמינו לי.

באותו הערב (שישי, כן?) הוא שלח את כולנו לישון והלך להתנדב בבילוש של מרחב איילון. האיש לא בסדר, אין מה להגיד, אבל ידעתי עם מי אני מתחתנת.

העניין הוא שאם היה מחליט להיות האדם הסביר ולהבריז מהמשמרת הזאת - האחרונה פשוט לא הייתה מתקיימת. במקום שמונה בלשים, כמו ביחידה נורמלית, עובדים כרגע ארבעה בלשים על כל בני הנוער ששותים, מעשנים, מסניפים, מרביצים וסוחרים בבתי הספר במרחב איילון. ארבעה בלשים. תוסיפו להם בערך 13 מתנדבים עם עבודת יום וקיבלתם חבורה של שוטרים ואזרחים עייפים, שמוכנים לתת עוד זריקת קפאין לדם כדי שהילדים האלה לא יסתובבו ברחובות ועדיף שגם לא בבית המעצר.

למשטרת התנועה יש 112 ניידות. באמא שלי. 112 ניידות שאמורות לעצור את הבריונות בכביש ולמנוע את התאונה הקטלנית הבאה. לפני כמה שנים עמותת אור ירוק תרמה למשטרה עשרות ניידות שעם הזמן יצאו משימוש. עמותה שתורמת למשטרה ניידות ומתנדבים, אזרחים שמצטרפים לבלשים כדי שיעבדו רק שישה ימים בשבוע ולא שבעה, 18 שעות ביום. השלב הבא הוא לבקש מהשוטרים לתפור לעצמם את המדים.

״צריך להיות שרוט כדי לבחור לעבוד במשטרה״, אומר לי ק׳ (אות בדויה), קצין משטרה שאוכל הרבה חרא בזמן האחרון, ״מי ששומע מה שקורה בירושלים ובוחר בזה כמקצוע חייב להיות שרוט״. האינתיפאדה חגגה השבוע חצי שנה. ק׳ מספר שכל השוטרים מיחידות אחרות שהוא בונה עליהם בדרך כלל, לא זוכרים בכלל איך קוראים להם מרוב עבודה. הם מתגעגעים לימים שבהם ערב של משחק בטדי היה נחשב ערב לחוץ. הוא אומר שיש ביקוש למקצוע, זה פשוט לוקח זמן עד שהם נכנסים לעניינים. לדרור נדרשו חמש שנים עד שהצליח להיכנס לשורות המתנדבים. חוץ מלהתחנן הוא פחות או יותר עשה הכל.

כשאני שואלת על מה מוותרים הוא מצחקק, אף על פי ששוטרים לא נוטים לצחקק, ואומר שלא מוותרים על שום דבר. ממשיכים תיק אחרי תיק ומקווים שצווי המעצר שבית המשפט נותן להם לא יתיישנו אחרי אלף הארכות, מקווים שהמבוקשים לא יברחו, שהרגליים לא יקרסו.

כיף לחבוט במשטרה. הבדיחות על ניצבים היום נהיו שחוקות יותר מבדיחות סטייל ״למה אוכלים ביצים במי מלח בפסח?״. מעניין מתי נתעייף ונבין שהבדיחה היא בכלל על חשבוננו? הטרדות מיניות בתוך המשטרה הן חשובות ממדרגה ראשונה ושוטרים צריכים לחקור את הפרשות האלה, אבל שוטרים צריכים להתעסק גם בעניינים נוספים. יש גם מכוניות שמתפוצצות ביום ראשון אביבי באמצע רחוב ראשי בתל אביב. יש גם מטענים שמוטמנים ליד גני ילדים ופדופילים שמחפשים טרף קל באינסטגרם וחברי כנסת שנקנים על ידי בעלי הון וסוחרי נשים ושיחות שלא נענות כמו שצריך למוקד המשטרה וסוחרי סמים בחצר המשחקים בבית הספר ושיכורים בגני שעשועים וסכינים, אלוהים, כמה סכינים? עדיין אי אפשר לסגור את המשטרה. בטח שאי אפשר לבנות על 30 אלף מתנדבים, פחות או יותר, שיאפשרו לשוטרים לעשות את העבודה השוטפת שלהם בכמות שעות סבירה.

במדינה מתוקנת דרור היה משחק כל ערב בפלייסטיישן עד שהיה מדמם מהאצבעות, המגזר השלישי היה חסר תעסוקה, ופיות היו מתיישבות על אפם של דובוני אכפת לי ישובים על ענן. מנות חמות תמיד יחולקו לפני החגים, צעצועים ימשיכו להימסר לילדים נזקקים, חבורות של צדיקים עוד יצבעו בתים של קשישים עניים, ובתוך כל תמונת המצוקה העצובה הזו אני לא מצליחה לתפוס איך ללא תרומה של אדם פרטי אין ניידות במשטרת התנועה. משהו כאן לא מסתדר.

לא יודעת כמה ילדים יבחרו השנה להתחפש לשוטרים, ואני לא מוכנה לכלול שוטרות סקסיות בספירה. אין לי מושג כמה אנשים באמת מוכנים לעזוב את חלום ההתעשרות הנוחה והמהירה לטובת פנטזיה על עבודת פרך כפוית טובה שלפעמים עלולה לעלות לך בחייך. אני כן יודעת שיש כאן הרבה שוטרים שלא אוכלים דונאטס ולא מטרידים מינית ועושים לילות כימים, סליחה על הקלישאה, לתפוס את הרעים. ק׳ לא ילך השבוע להחזיר ילדים שיכורים הביתה, רגע לפני שהם עושים טעות גורלית, אם דרור או מתנדב אחר לא יצטרפו למשמרת ויוותרו על הזמן שאין להם. כמו תמיד, מדובר בסדר עדיפויות ומישהו נרדם על האף. אחר כך לא מבינים למה המשטרה עושה תחקירים ולא מוצאת אשמים - פשוט אין אף אחד בתחנה.