לפני כחמישה חודשים החלה ועדת הכלכלה את הליך ההתייעצות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים בנושא מתווה הגז. מה לא אמרו לנו אז כל מצקצקי הלשון: "אין לכם שיניים", "אין להחלטה שלכם תוקף", "אתם לא יכולים לחייב את הממשלה אלא רק לייעץ" ועוד כהנה וכהנה אמירות מזלזלות. ובניגוד למתקפות ולאיומים, בחרתי להוביל תהליך שקוף, מקצועי, אחראי ובעיקר לאומי. תהליך למען אזרחי ישראל ולא למען גחמה פוליטית כזו או אחרת.
המתווה שהממשלה הביאה אינו טוב. אמרנו את זה מלכתחילה, ולאורך כל הדרך. גם האופן שבו ניסתה הממשלה להעבירו היה מביך. חרף כל התרגילים, הלחצים, ההתחמקויות, הניסיונות הנואשים להסתיר, להחביא ולמדר, גם בית המשפט העליון השתכנע שהמתווה הזה אינו יכול לעמוד על תשתית רעועה.
מלבד היותה של פסיקת בג"ץ אירוע מרגש ברמה האישית לכל מי שנאבקו והאמינו שאפשר אחרת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהשופטים אימצו למעשה את שני העוגנים המרכזיים בעמדת ועדת הכלכלה: ראשית, אמירה ברורה ובהירה נגד פסקת היציבות הרגולטורית, אשר עמדה במרכזו של פרק שלם שהוקדש לכך בסיכום של הוועדה. שנית, כמו הוועדה כך גם בית המשפט קובע שדרך המלך הראויה היא חקיקה ולא החלטת ממשלה.
עמידתו האיתנה של בית המשפט ראויה לכל שבח ואפילו נוכחותו של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו לא הצליחה להבהיל את השופטים, כולל האיומים הסודיים שנאמרו מאחורי דלתיים סגורות. יש שופטים בירושלים והם לא רק חכמים, אלא גם אמיצים. וכאילו כלום, ראש הממשלה לא רק שאינו מקבל באמת את הכרעת בג"ץ, אלא שהוא אינו מוצא לנכון לכבד את בית המשפט, אז אין פלא שמיד לאחר הכרעת בג"ץ החלה מתקפה מתוזמרת, ויש שיאמרו אף מתוכננת, של חורצי הלשונות נגד בית המשפט. כשעה לאחר פרסום פסק הדין אמש המשיך ראש הממשלה לשגר את איומיו על ההשלכות הכלכליות העתידיות בהודעות מביכות לעיתונות. ראש הממשלה מפחד ממשהו אחר. הוא יודע שאין לו רוב כדי לעגן את היציבות ואת המתווה בחקיקה. לכן מה שמתבקש ממנו זה להביא חקיקה הוגנת שמקיימת את התפיסה של "זה נהנה וזה לא חסר". אנו קמים לבוקר של ניצחון לאזרחי ישראל.
הכותב הוא ח״כ מהמחנה הציוני ויו״ר ועדת הכלכלה של הכנסת