סערת המקוואות יכולה להביא לקיצה של הממשלה

חלפו כמעט 60 שנה, והפעם המאבק הוא על בריכות קטנות יותר המשמשות לצורכי טהרה. רוב הציבור אינו מודע לסערת המקוואות, אך זו עלולה להביא לקצה של הממשלה. בישראל ממשלות אינן נופלות על שאלות של חוץ או ביטחון; לא מעט ממשלות נפלו על שאלות של דת ומדינה, ואם הסכסוך הזה ייצא משליטה, זו בהחלט אופציה. 
 

שורשי הסערה הנוכחית נעוצים במחלוקת בין האורתודוקסים לרפורמים והקונסרבטיבים. המחלוקות ארוכות הימים בין המחנות מתקיימות בין היתר סביב אפיונם של שירותי הדת השונים בתחומי הגיור, הנישואים והגירושים ודיני טהרה, בהם גם המקוואות. 
 

אף שבמהלך שנותיה של המדינה נעשו אין ספור ניסיונות להגיע למכנה משותף בין הזרמים השונים ביהדות, הם לא צלחו עד כה. המחלוקות נותרו בעינן והן אף מחריפות ומעמיקות את הפערים. ממשלות ישראל לדורותיהן, בעיקר משיקולים פוליטיים, נמנעו מלקבוע מסמרות של שוויון בין הזרמים בדרך של חקיקה ברורה, ובכך עוררו את זעמם של כלל השחקנים. 
 

במחלוקות שלא מצאו פתרונן בזירה הפוליטית ושאיימו לקרוע את מדינת ישראל ואת יהדות העולם, הפך בג"ץ למבוגר האחראי ומצא פתרונות נקודתיים לסוגיות שהונחו על שולחנו. אולם פתרונות אלו נשענים על כרעי תרנגולת, וכשהם פותרים סוגיה אחת נוצרות עשר אחרות. מדינת ישראל והעולם היהודי יצטרכו להכריע בזמן כלשהו בעניין שוויון הזרמים, ולעגן את ההכרעה בחקיקה ראשית. עד אז הכאוס יימשך.
 

# # #
 

לפני שבועות אחדים שיבחתי כאן את הממשלה ואת השרים החרדים על עמדתם בעניין רחבת הכותל הנוספת שמיועדת למתפללים לא־אורתודוקסים. השרים החרדים אומנם לא תמכו ברעיון, אך גם לא איימו בהפלת הממשלה ובכך אפשרו להחלטה להתקבל. אולם התברר, ולא בפעם הראשונה, ששרים לחוד ורבנים לחוד. הרבנים הפעילו את מלוא השפעתם על הפוליטיקאים החרדים וגרמו להם לאיים בפרישה מהממשלה על רקע ההחלטה. כמשחק מקדים הם גם ביקשו לעקוף את בג"ץ, שקבע בחודש שעבר כי מתגיירים רפורמים וקונסרבטיבים יוכלו לטבול במקוואות הציבוריים.  
 

בינתיים, כפשרה זמנית, אושרה בשבוע שעבר בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית של ח"כ משה גפני מיהדות התורה, ושעל פיה הטבילה במקוואות תהיה רק על פי קריטריונים הלכתיים (כלומר, לפי הזרם האורתודוקסי) וזאת בניגוד לפסיקת בג"ץ. לא כל סיעות הקואליציה תומכות בהצעת חוק זו, וחלק מחברי כולנו כבר הודיעו שהם מתנגדים להצעה. 
 

עם אישורו של החוק עלה החשש שהוא ייפסל על ידי בג"ץ בהיותו בלתי חוקתי, ואכן בראשית השבוע פרסם היועמ"ש אביחי מנדלבליט חוות דעת, שבה קבע כי הצעת החוק פוגעת בחופש הדת ובזכות לשוויון, שהם מאבני היסוד של החוקה הישראלית, ולכן הצעה זו אינה חוקתית. לדעתי, ספק אם הוא יגן עליה בבג"ץ אם וכאשר יגיע הזמן. 
 

נראה שממשלת ישראל והכנסת יצטרכו להיות יצירתיות יותר במציאת פשרה הוגנת בין זרמי היהדות, או מה שנראה הגיוני יותר: שהפוליטיקאים החרדים והרבנים יחזרו בהם מתביעתם. לא מן הנמנע שהחרדים הכניסו את חוק המקוואות מראש על תקן של עז בחדר, והם יוציאו אותה במחיר ביטול החלטת הממשלה בעניין רחבת הכותל החדשה. 
 

אין ספק שהקהילות היהודיות בעולם נסערות וכועסות על המהלכים האחרונים, ועלולות להיות לכך השלכות על הקשר שלהן עם מדינת ישראל. כך או אחרת, נראה שהמילה האחרונה בעניין המקוואות ובנושא רחבת הכותל תהיה של בג"ץ.

 

בשבוע שעבר בית המשפט העליון הוציא תחת ידו פסק דין נדיר. הוא קבע פוזיטיבית ששלוש נשים, בסיוע מקצועי של עורכת דין ופרסומאי, קשרו קשר לתפור תיק על אונס משולש נגד עורך דין שפרש מכת סודית שבה היה חבר, ואף העז להגיש תביעה כספית נגד מנהיגת הכת המכונה "הקיסרית". על פי הנטען, הנשים היו קשורות לכת ואנשי המקצוע שליוו אותן והגו את תוכנית האונס קיבלו שכר מהכת או ממנהיגיה. 
 

חידתית בעיני הקלות הבלתי נסבלת שבה חלקים רבים מהציבור מוכנים לעצום עין בפרשות שבהן נשים או נערות מעלילות עלילות מין על גברים, ועל הדרך הורסות להם את החיים. 
 

התירוץ המקובל לעצימת העין ולסלחנות הכמעט עדרית הוא שאם יפעילו נגד מעלילות השווא את המנגנון הפלילי, או אז תחשושנה הקורבנות האמיתיות להתלונן. זה תירוץ לא מקובל. גם אם הוא נכון, אסור שיגרום עוול חמור ובדרך כלל בלתי הפיך לגברים שהם קורבנות השווא של עלילות המין. אין לאפשר הנחת סלב למתלוננות שווא, ואסור להעלים עין מהפשעים שאותם הן מבצעות. 
 

המדיניות חייבת להשתנות. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון נוצרה הזדמנות מתאימה למשטרה ולפרקליטות לפעול בהגינות וביושר ולהגיש כתבי אישום נגד המעלילות. 
 

סעיף 243 בחוק העונשין קובע כי "המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית ידיעה על עבירה, כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו מאסר שלוש שנים. ואם העבירה היא פשע - מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו". כלומר, על פי לשון החוק העונש הצפוי למעלילות, אם תורשענה, הוא חמש שנות מאסר. 
 

הנתונים המעידים שתלונות השווא בעבירות מין מהוות כ־3% מסך התלונות, אינם מעלים ואינם מורידים, משום שחייו של הקורבן הם עולם ומלואו, ומשפחתו וילדיו הם אמיתיים ולא נתון סטטיסטי. מעבר לכך, אני סבור שמדובר במספרים גבוהים יותר, בעיקר בתלונות ובכתבי תביעה במערכת בתי הדין לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. אלו זירות מתבקשות לעלילות מין, אך משום שהדיונים שם חסויים בדרך כלל, הציבור אינו נחשף לנתונים המדאיגים של הפרשות המועלות וצפות בהם.

 

בג"ץ מהסס ומשתהה

 

זו השנה השישית שבה מדברים על מתווה הגז, אך הוא טרם התממש. בעוד צדיקים מטעם עצמם ניסו ומנסים לחבל במהלכי הממשלה עם טיעוני סרק, הפסידה ישראל מיליארדים רבים בדרך, שלא לדבר על צמצום הסיכוי לעצמאות אנרגטית. 
 

לפני שבועות אחדים הסתיימה דרך הייסורים האומללה של המתווה, כשהגיעה לשולחנו של בג"ץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו הסביר לשופטים את חשיבות מרכיב הזמן במתווה ואת העובדה שכל יום שחולף מקטין את הסיכוי ליישומו בשל היעדר תמריץ כלכלי. לא ברור מדוע שופטי בג"ץ, שמודעים היטב לציר הזמן ולחשיבותו, אינם מקבלים את ההחלטה הנכונה. זה לא מתאים ולא ראוי.