היצוא הביטחוני של ישראל הסתכם בשנת 2015 ב־5.7 מיליארד דולר. מהנתונים שפרסם משרד הביטחון ביום רביעי עולה כי היצוא הביטחוני - כלומר נשק לסוגיו השונים, שיורה ושאינו יורה - מהווה כ־5% מכלל יצוא הסחורות והשירותים של ישראל. לפי שיטת החישוב של המשרד, לא מדובר ביצוא בפועל, אלא בחוזים ליצוא שנחתמים. לרוב מדובר בחוזים ארוכי טווח, שמתפרסים על פני כמה שנים.
 

הנתונים מצביעים כי לא חל גידול ביצוא לעומת 2014, אך במשרד מעריכים ששנת 2016 תהיה טובה יותר. בין השאר אולי בזכות ביקורו השבוע של שר ההגנה הפולני, אנטוני מצ'רביץ'. בביקור הקצר, שנמשך כמה שעות, סייר מצ'רביץ' בירושלים ונפגש עם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון ופקידי מערכת הביטחון.
 

מצ'רביץ' בן ה־68, המכהן בתפקיד חמישה חודשים, הוא דמות פוליטית שנויה במחלוקת בארצו ובאירופה. בדיוק כמו הממשלה הפולנית עצמה, שמזכירה לא מעט את ממשלת ישראל. היא לאומנית, קסנופובית וחושדת כי כל העולם - במקרה של פולין בעיקר האיחוד האירופי - נגדה. זו ממשלה של "יורוסקפטים", שלא מעט מחבריה היו רוצים לראות את פולין נוטשת את האיחוד האירופי. 
 

מצ'רביץ' נולד למשפחת אינטלקטואלים אנטי־קומוניסטית. אביו היה כימאי ולוחם בארגון הצבאי הלאומי (ארמיה קראיובה) האנטי־קומוניסטי, ואחר כך היה חבר במפלגת העבודה הנוצרית־דמוקרטית. כשאנטוני היה בן שנה, נרצח אביו בידי שירות הביטחון הפולני. כשגדל, המשיך את המורשת הפוליטית של אביו וכמוהו היה אנטי־קומוניסט מובהק. בשל כך הסתבך לא פעם עם השלטונות. הוא סולק מבית הספר התיכון, ובהיותו סטודנט באוניברסיטת ורשה, ב־1968, נעצר בשל פעילות פוליטית נגד הממשל. הוא התמחה בהיסטוריה של דרום אמריקה, אבל השלטונות מנעו ממנו כמה פעמים לסיים את הדוקטורט שלו. לאחר הכרזת משטר חירום צבאי בפולין ב־1980, היה נתון למעקב של שירות הביטחון והוטרד על ידו לא מעט פעמים. 
 

מצ'רביץ' היה גם פעיל בארגון "סולידריות" ובוועד שארגן את השביתה הגדולה במספנות גדנסק. השביתה שבראשה עמד לך ולנסה, לימים נשיא המדינה. ברבות השנים נפרדו דרכיהם. מצ'רביץ' הפך לאחד המבקרים החריפים של ולנסה וממארגני המסע נגדו, שטען כי בצעירותו היה מודיע של המשטרה החשאית (טענה שאומתה לאחרונה במסמכים רשמיים). הוא נעצר ב־1981, אך הצליח להימלט מבית הסוהר וירד למחתרת, שבה המשיך בפעילותו הפוליטית נגד השלטון.
 

עם נפילת הקומוניזם ב־1990 נבחר מצ'רביץ' ל"סיים" (הפרלמנט הפולני), ומאז מילא מגוון תפקידים. הוא כיהן כשר הפנים, יזם מהלכים שהביאו לשינוי בשירותי הביון ואף עמד כארבע שנים בראש הסוכנות הצבאית לריגול נגדי. בין לבין הקים מפלגה חדשה, "פעולה פולנית", את "התנועה הלאומית־קתולית" והיה חבר "הליגה של המשפחות הפולניות". מפעילות זו והארגונים שיזם אפשר בנקל להבין את השקפת עולמו: הוא קתולי אדוק, שמרן ימני, לאומן פולני ואנטי־רוסי, שבעבר השמיע גם הערות אנטישמיות. באתר הרשמי שלו הוא מגדיר עצמו "היסטוריון, אקדמאי, פעיל זכויות אדם וקתולי".
 

הקשר היהודי


בראש ממשלת פולין עומדת כיום ביאטה שידלו. אך היא לא יותר מבובה המופעלת בידי מנהיג מפלגת החוק והצדק, ירוסלב קצ'ינסקי, אחיו של לך - הנשיא שנהרג ב־2010 בתאונת מטוס בדרכו לטקס היסטורי ברוסיה. כמה משרי הממשלה, ובהם מצ'רביץ', מאמינים בתיאוריות קשר. רק לאחרונה הוא הודיע לפרלמנט כי הורה לפתוח בחקירה מחדש של התרסקות המטוס, משום שהוא סבור כי לא מדובר בתאונה שנבעה מתנאי מזג אוויר קשים, אלא בפעולת טרור. מצ'רביץ' לא אמר מי יזם את הפעולה, אך היה ברור כי התכוון לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.
 

החלטתו לחדש את החקירה הביאה עליו קיתונות של רותחין מצד יריביו הפוליטיים. קודמו בתפקיד שר הביטחון, תומאש שימוניאק, כינה אותו "מיתומניאק" (מניאק של מיתוסים היסטוריים), ואמר כי מטרת החקירה היא רק להביך את דונלד טוסק, נשיא מועצת אירופה שכיהן עד לפני כשנה וחצי כראש ממשלת פולין.
 

ביקורו הקצר של מצ'רביץ' בישראל מעניין במיוחד בשל התבטאות אנטישמית חמורה שהשמיע ב־2002. בראיון ל"רדיו מריה", תחנת רדיו קתולית־לאומנית־שמרנית קיצונית עם נימות אנטישמיות, סיפר כי קרא את "הפרוטוקולים של זקני ציון", אותו כתב פלסתר אנטישמי שחיברה המשטרה החשאית של הצאר במאה ה־19, כדי להוכיח קיומו של קשר יהודי לשלוט בכלכלה ובעיתונות העולמית. הוא הודה כי יש ויכוח באשר לאותנטיות של החיבור, אך הוסיף באותה נשימה כי "הניסיון מלמד כי יש קבוצות כאלה בחוגים יהודיים".
 

פנייה של "מעריב־סופהשבוע" לשגרירות פולין בתל אביב לראיין את השר ולשאול אם עודנו מאמין ב"קשר יהודי" ואם הוא מתחרט על הערתו האנטישמית, נדחתה בנימוק של "לוח זמנים צפוף".
 

ספק רב אם מארחיו ממשרד הביטחון אתגרו אותו בנושא זה. בביקורים מסוג זה המארחים, מטבע הדברים, אינם נוטים להביך את אורחיהם ולהזכיר להם את חטאי העבר, במיוחד כאשר ישראל חפצה ביקרם. האינטרסים של ישראל, הביטחוניים בכלל ומכירות נשק בפרט, קודמים ומאפילים לרוב על שיקולים של מוסר וערכים, אפילו כשמדובר באנטישמיות. ראינו זאת בשנות ה־80, כשישראל בראשותם של שמעון פרס ויצחק שמיר לא מיהרה ללכת בעקבות ארה"ב כשזו הורידה את דרג הנציגות הדיפלומטי שלה באוסטריה. זה קרה לאחר שהתברר שמזכיר האו"ם לשעבר, קורט ולדהיים, שהעלים את עברו כקצין מודיעין ביחידה בוורמכט הנאצי שביצעה פשעי מלחמה, נבחר לנשיא אוסטריה. 
 

בשנות ה־90 ובראשית המילניום העדיפה ישראל להתעלם משכתוב שיטתי של ההיסטוריה במדינות הבלטיות, שבהן רוממו ופיארו משתפי פעולה עם הנאצים ורוצחי יהודים, רק בשל היותם גם מתנגדים של הקומוניזם הסובייטי. פעם אחר פעם, הזיכרון ההיסטורי של ממשלות ישראל מתקצר כשעל כף המאזניים עומדים אינטרסים. 
 

מלחמות הישראלים


המטרה המרכזית של הביקור, כפי שרואים זאת במשרד הביטחון, היא לסכם סוף כל סוף עסקת ענק של כמיליארד דולר למכירת מזל"טים לצבא פולין. לשם כך וכדי להכין את ביקורו של מצ'רביץ', יצא לפולין לפני כמה שבועות עמוס גלעד, ראש המטה המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. 
 

תחילתם של הדיונים על העסקה לפני כמה שנים בתסבוכת פנים ישראלית. שתי החברות הגדולות לייצור מל"טים - התעשייה האווירית ואלביט מערכות - נאבקו זו בזו כדי לזכות במכרז הפולני. לשם כך הן לא בחלו באמצעים. החברות ניהלו מסעות השמצה ויזמו מהלכי שתדלנות אצל השרים והפקידים הפולניים שעמדו לקבוע את גורל החוזה. המצב הידרדר עד כדי כך שבתקשורת הפולנית הועלו טענות כאילו פוליטיקאים ופקידים זכו להטבות, עד כדי שוחד.
 

בסופו של דבר הבינו במשרד הביטחון כי אם קרבות הבוץ בין שתי החברות יימשכו, אף לא אחת מהן תזכה בחוזה. משרד הביטחון התערב וקבע כי אלביט תייצג את ישראל במכרז. זה היה צעד חשוב אך לא מספיק. מול אלביט התחרתה על העסקה חברת גנרל אטומיקס האמריקאית, יצרנית "פרדטור" (הטורף). הלחץ האמריקאי על ממשלות פולין הקודמת והנוכחית היה כבד ביותר. 
 

לבסוף, בעיקר בעקבות מגעים חשאיים בין הפנטגון בוושינגטון למשרד הביטחון בתל אביב ומשרד ההגנה הפולני בוורשה, נמצאה פשרה. האמריקאים הסכימו לוותר ובכך נסללה הדרך לאלביט לזכות בחוזה השמן. משרד הביטחון מצדו הסכים שישראל לא תתחרה על מכרז גדול יותר, בסך 4 מיליארד דולר, שהוציאה פולין למערכות הגנה נגד טילים. 
 

חברת רפאל מנסה זה כמה שנים לעניין את פולין ברכישת מערכות "כיפת ברזל" ו"קלע דוד" (שמה הרשמי החדש של מערכת "שרביט קסמים" ליירוט טילים לטווח בינוני. באיחור של שנים, במשרד הביטחון הבינו שהשם הקודם, עם ההקשר הפאלי מצ'ואיסטי, אינו מתאים בעידן התקינות הפוליטית). וכך, על המכרז הגדול יותר בתחום ההגנה האווירית של פולין יתחרו חברת רייתאון, יצרנית סוללות ההגנה מדגם "פטריוט" (שהיא גם שותפה של רפאל בייצור "קלע דוד"), ולוקהיד מרטין, יצרנית מערכות "מידס". הסיכום גם נטרל את האיום מצד החברה הצרפתית תלס, שביקשה להשתתף במכרז ולמעשה הותיר אותה מחוץ למשחק. 
 

ממשלות פולין הגו כבר לפני שנים אחדות כמה תוכניות לחידוש ושדרוג הצבא, המהווה חלק מנאט"ו. בין השאר מעוניינים הפולנים להצטייד במל"טים למשימות טקטיות של הגנה (תצפית ואיסוף מודיעין) ומשימות אסטרטגיות של תקיפה. 
 

אם העסקה תצא אל הפועל, תספק אלביט 20 מערכות של מל"טים מדגם "הרמס 450" ו"הרמס 900". כמקובל בעסקות מסוג זה מתחייבים משרד הביטחון ואלביט לרכוש מוצרים וציוד ביטחוניים של יצרנים פולנים. אלביט חתמה כבר לפני כמה חודשים על הסכם לשיתוף פעולה עם מפעל נשק פולני בשם PGZ. לפי ההסכם תספק אלביט את הידע לבניית המל"טים, כולל כיצד להרכיבם ולהטיסם, והפולנים ייצרו רכיבי הצפנה וציוד נוסף. מאלביט סירבו להגיב על הנושא.

מל"ט מסוג הרמס 900. עסקת הנשק הגדולה ביותר בתולדות היחסים בין המדינות. צילום: צחי בן עמי, פלאש 90מל"ט מסוג הרמס 900. עסקת הנשק הגדולה ביותר בתולדות היחסים בין המדינות. צילום: צחי בן עמי, פלאש 90

 

פולין נחשבת זה שנים לאחת מידידותיה הגדולות של ישראל באיחוד האירופי. זה כשני עשורים מתקיים שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני הדוק בין שתי המדינות. פולין רכשה נשק ישראלי, כמו טילים נגד טנקים, וחילות האוויר ויחידות ללוחמה בטרור של שתי המדינות מתאמנים במשותף. כעת, כאשר בישראל ובפולין מכהנות ממשלות ימין קיצוני בעלות בסיס אידיאולוגי משותף, סביר להניח שהקשרים יואצו. 
 

אם אכן תיחתם עסקת המל"טים, זו תהיה עסקת הנשק הגדולה ביותר בתולדות היחסים בין המדינות. האירוניה ההיסטורית היא שמי שמוביל אותה הוא השר אנטוני מצ'רביץ', שעדיין לא ברור אם הוא מאמין בקיומו של "קשר יהודי עולמי".