היא צעירה, היא יפה, היא לבושה בסוג של טריות וניקיון שנובע מטעם משובח. היא רהוטה, וכך אמרה: "כשאני שומעת שישראל היא מדינת אפרטהייד, כאשר אני נתקלת באנשים שעושים את ההשוואה הזו, תלוי באיזה מצב רוח אני. או שאני פורצת בצחוק או שאני נעשית מאוד, אבל מאוד, כועסת, כי זהו שקר גמור".


אה כן, והיא שחורת עור. אה כן, והיא דרום אפריקאית וחיה בדרום אפריקה. שמה אולגה מישו. אתם, לצערי העמוק, לא שמעתם עליה עד עכשיו.



מדבריה: "מוטלת עלינו אחריות לומר לעולם שאנשים הרוצים בהשמדת ישראל לא יכולים לקחת את ההיסטוריה שלנו ולהשתמש בנו".


באולפן טלוויזיה שאל אותה המנחה אם היא הייתה פעם בישראל. שלוש פעמים, היא ענתה לו. וסיפרה שהיא ראתה בישראל חברי כנסת ערבים, ערבים מטופלים ומטפלים בבתי חולים, ערבים בכל מקום. "כשאנשים בעולם שומעים את שקר האפרטהייד בישראל, הם מגבשים עמדה נגד ישראל שמבוססת על הונאה. ישראל אינה מושלמת, אבל תראה לי מדינה שכן. זהו אינו אפרטהייד. אנשים ששמעו אותי התחילו לשאול שאלות, ואני חושבת שברגע שאנשים מתחילים לשאול שאלות ולחפש תשובות בעצמם, הם יגיעו להבנה הנכונה, ואז ניצחנו במאבק".



האם נותנים לה לדבר? "תלוי באיזה קמפוס אני מדברת. היו מקומות שבהם סתמו לנו את הפה כי אנשים לא רוצים לשמוע את האמת. הטענות שלהם חסרות בסיס, וכשהם רואים שאין להם תשובות, הם מתחילים לתקוף אותי אישית".



נחשפתי אליה בזכות ראיון ברשת טלוויזיה נוצרית. על עולם הטלוויזיות האוונגליסטיות למדתי עוד מהמנהל הבינלאומי של השגרירות הנוצרית הבינלאומית, יוהא קטולה, אשר חזר לאחרונה מנאשוויל שבטנסי, שבה התכנסו אנשי שידור נוצרים תומכי ישראל. היו שם נציגים ממאות תחנות טלוויזיה, רדיו ואתרי אינטרנט. מספר קטולה: "לצד ההרצאות העוסקות בשידורי טלוויזיה נוצריים, הוקדש זמן להרצאות פרו־ישראליות. אנו, השגרירות הנוצרית הבינלאומית, הארגון הנוצרי־ציוני הגדול בעולם, ארגנו בכנס מושב מיוחד שכותרתו 'ישראל: תקווה באזור של משבר'”.



לא תאמינו מה עוד גיליתי: אולגה מישו עומדת בראש ארגון עולמי שמקום מושבו בדרום אפריקה, ושמו דייזי. פירושן של ראשי התיבות באנגלית הוא: הגן, חבק, השקע, תמוך בישראל (DEISI – Defend, Embrace, Invest, Support Israel).



בעמוד הפייסבוק של "דייזי" ראיתי גם הפגנות למען ישראל בדרום אפריקה. תענוג לראות אותה עומדת, צעירה שחורה מדרום אפריקה, מול סטודנטים בעולם וטוענת בעד ישראל. לו הייתי יכול, הייתי מממן לעצמי מסע בעקבותיה.



והנה השאלה הכואבת: איך ייתכן שלא שמעתם עליה עד כה? כאמור, היא הייתה בארץ. איך יכול להיות שאני צריך לספר עליה כאן לראשונה בשעה שדמותה המקסימה הייתה צריכה להיות מוכרת לכם מעשרות ראיונות בטלוויזיה ומכל עיתון? מה יש לנו? כמה אנחנו מקדישים לשונאינו וכמה אנחנו מתעלמים מאוהבינו.