התבטאותו האחרונה של ח"כ זוהיר בהלול, שלפיה הדוקר מחברון אינו טרוריסט, יצרה גלים נרחבים והפכה לדיון ציבורי ער בכל הנוגע לשאלה ״מי הוא טרוריסט?״. לצורך הבהרת התמונה בסוגיה זו, שומה עלינו לעסוק בשאלה זו מהפן המשפטי שלה, בהתאם להגדרות החוק הבינלאומי. מכיוון שהאחרון קובע קריטריונים ברורים בנוגע להגדרה של ״לוחם״ - כולל אנשי מיליציה - ולהגדרה של ״אזרח״, הרי שבחינה מעמיקה בו תוביל בהכרח לטענה כי במציאות הישראלית, כמות שהיא, אדם שדוקר חייל מתוך מניע לאומני נחשב טרוריסט לכל דבר, או ליתר דיוק ״לוחם בלתי חוקי״ (ממילא מדינות משוות מונח זה ל״טרוריסט״).



בהתאם למציאות הישראלית ולפי אמנת ז'נווה השלישית, בין אם פועל באופן עצמאי ובין אם פועל בארגון, אדם הפועל באלימות לאומנית נגד חייל אינו עונה על הגדרה של איש מיליציה, וכמובן שאינו עונה על הגדרה של לוחם. ברור גם שאינו עונה על הגדרה של אזרח, שכן אזרח שמשתתף בפעולות איבה מאבד את זכויותיו הצבאיות כאזרח ומכאן שהוא לוחם בלתי חוקי.
 
מכאן שאין זה משנה לענייננו האם אותו אדם רצח חייל או אזרח. להבחנה זו יש אכן משמעות אך רק במצב שבו הצד שלוחם נגד סממני השלטון, ובפרט נגד הכוח הלוחם של השלטון, עונה על הגדרה של לוחם מיליציה. הקריטריונים להגדרה של לוחם מיליציה כוללים מנגנון היררכי, הנהגה שתיטול אחריות לפעולות, סימון וזיהוי עצמי (מדים, נשיאת נשק באופן גלוי) ואימוץ דיני המלחמה.
 

האם, למשל, חמאס הוא ארגון טרור או ארגון מיליציה? הרי הוא בעל היררכיה, מזהה עצמו במדים ונושא נושק בגלוי ומקבל אחריות לפעולותיו הצבאיות. על כך נשיב שחמאס הוא ארגון טרור, שכן לא רק שאינו מתנהל לפי דיני המלחמה ופוגע באזרחים, אלא שלעתים קרובות הוא משתמש בפעילים אזרחיים לביצוע וניסיון פיגועי התאבדות ופעולות דקירה וירי באזרחים (חוסר סימון ואי נשיאת נשק בגלוי). קרי, לחמאס יש מאפיינים ברורים של לחימה בלתי חוקית.
 
כעת ניקח את המאפיינים של מחבלי גל הטרור הנוכחי, המכונים "מחבלים בודדים". רובם המוחלט אינם משתייכים לשום ארגון, אין להם מערכת היררכית ופיקודית, הם אזרחים או תושבים חסרי סימון צבאי, ואינם נושאים נשק בגלוי אלא מסתירים אותו. כמובן שחלק לא מבוטל מהמטרות של אותם מחבלים הם אזרחים תמימים, וההבחנה מבחינתם בין חייל ואזרח היא שרירותית ונובעת מאילוצים טקטיים או כלל לא קיימת.
 
המסקנה הבלתי נמנעת מניתוח החוק הבינלאומי היא שבהלול וסנגוריו טועים ומטעים, וטענותיהם מבוססות, במקרה הטוב, על ידע חלקי וחצאי אמיתות. בשל המאפיינים הייחודיים של הסכסוך הערבי־ישראלי וההתנהלות הבלתי חוקית המובהקת של מי שנתפסים בטעות כ"לוחמי חופש" - בין אם מאורגנים הם או פועלים ביחידות – אין מדובר בלוחמים לגיטימיים, אלא בטרוריסטים שכוונתם המוצהרת היא מחיקת מדינת ישראל ואמצעיהם חסרי ריסון באופן מוחלט.