קוראים לזה יקיצה טבעית, אבל לי היא לא טבעית בכלל. זה קורה לי בבקרים, כאשר כיפוש וגיא מנהלים את הריב היומי, לפני שהם מתפנים לעבודה ולגן.

"גיא, בוא נכין שוקו", היא סחה לו, תוך כדי דילוגים של שניהם, בעוד היא שרה "היום יום חמישי, חמישי".

יותר מדי אנרגיות על הסובאח זה לא בריא לי.

"רוצה לבד, אמא. אני אכין לבד".

רף החרדה הטבעית שנובע מיקיצה לא טבעית מטפס במהירות. מה פתאום לבד, דגנרט קטן? עפות לי המחשבות בראש, זה מים חמים. אל תיתני לו לבד!!! אני צורח בתוך הראש, מתפלל שלא יקרה כאן אסון, כי התחיל לרוץ לי סרט של המיון בבית חולים דנה, ויש שם צוות שכולל רופאים ואחים ואחיות ערבים וערביות, וח"כ סמוצ'קנע הרי לא רוצה ערבים בבתי חולים, זה מפריע לו. אבל הנסיך הקטן כבר שותה שוקו ומקשיב בטאבלט לשיר של מיקי "פונץ' הכלב, פונץ' הכלבלב", בעוד אמו מתארגנת על עצמה. בשביל מה היינו צריכים את הטאבלט הזה? הרי השיר הזה מטריף אותי.

"אמא, מי לוקח אותי היום מהגן", שאל הנסיך ונכנסתי לדריכות שיא לקראת תשובתה.

"או אני או אבא", היא השיבה.

"אני רוצה שאת, אני רוצה שאת, אמא, תיקחי אותי".

איזה ילד חכם, רואים שהוא הבן שלי. הוא כבר יודע שארבע זו השעה שאבא נח ומנקה ראש אצל אהרל'ה, ולמה להפריע לו?

"אבא ייקח אותך מהגן, ויביא אותך אלי לעבודה, וניסע לטיול במושב. מתאים לך?".

הא, זו מניפולציה זולה על חשבוני וחובה להגיב מיד, כדי להרוג את היוזמה הזו. אני עסוק, כיפוש, יש לי פגישות וימבה עבודה, אל תפילי עלי עוד תיקים.

"יו, תראה איזה יופי אבא קם. בוקר טוב, חיים שלי. מספיק עם השטויות, בכמה בתי קפה אתה מתכוון לעבוד היום, כי כבר קמת מוקדם? אגב, מה עם שחף? מתי הוא בא? הבטחת לי שאתה מפסיק לעשן עד פסח".

הוא נורא עסוק, כיפוש, יש לו סדנאות. הוא הבטיח להתקשר ברגע שיתפנה, שיקרתי מיד. תכיני לי קפה ועוגה, ולא לדבר כל כך הרבה על הבוקר. מה קרה לך?

"הוא עסוק? טוב, אני אתקשר אליו ואני אקבע. זו הדרך היחידה איתך. אתה יותר ילדותי מהילד שלך".

אל תתקשרי ואל תתערבי לי בחיים. תסחטי לימון עם כפית שמן זית, תערבבי עם מים פושרים, גם קפה, ויאללה להזדכות על ציוד מהר. אני מקנא בך שאת מתעוררת ומיד לוחצת play ויכולה לדבר ולשיר. גאיצ'ו, תביא לאבא את העיתון.

הדלקתי טלוויזיה וצפיתי בגלית גוטמן המדהימה מראיינת איזה ילד פיליפיני ששפר מזלו ונולד כאן. הוא רוצה להיות מלש"ב, והחניוקים ממשרד הפנים לא רוצים שיהיה. הם גם לא רוצים לשרת בצה"ל, וגם לא מוכנים שאלו שמתנדבים ישרתו. יופי של מדינה. היה ראיון קצת הזוי, כי בכל 'פריים' רואים את גלית היפה, שמתחפשת לעיתונאית כבר כמה שנים, ואף אחד לא אומר כלום, כי היא באמת יפה ומוקפדת.

***

חששתי (בדיעבד התברר שצדקתי) שכיפוש תתקשר לשחף, שנייה אחרי שתאשפז את הילד בסטלג החינוכי, אז התקשרתי לשחף. הרי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. מה קורה, גבר? מתי אתה מפנה לי זמן? אני לחוץ, פסח עוד רגע בא. גם סיגריות וגם מצות זה נורא ואיום. תגיד, ראית אתמול את בארסה עפה? מדינת ישראל בתדהמה, הרבה ילדי בר מצווה יתייצבו אצל הפסיכיאטרים היום, כי לא יהיו בקמפ נואו השנה. באיסתא ספורט יש ישיבת חירום, כדי לעכל את ההפסדים על החבילות שלא יימכרו. שמע, זה היה רגע מזוקק שבו הבינוניות ניצחה את הגאונות. החלטתי לוותר על אליהו הנביא השנה בסדר, ולפתוח דלת לצ'ולו, המאמן של אתלטיקו מדריד. זה נביא אמיתי, לא חארטה עם סוסים ועלייה לשמיים.

הוא התפוצץ מצחוק. "שמע, אתה כוכב, איך אתה מפציץ אותי בנתונים. אתה פנוי בצהריים?"

לא, היום לא, ימבה עבודה. איך אתה בראשון?

"בראשון, ראשון, או בראשון ביוני?"

הא, התחלת ללכלך, ראשון זה ראשון, ביוני זה 1 ביוני. כבר חוזר אליך, אילנה דיין עולה לשידור אצל דקל וסגל, על התוכנית ההזויה על גנדי ז"ל. חוזר בעוד עשר קטנות, צ'או.

זה עוד לא היה לנו. במסגרת המרדף אחרי הרייטינג, התחילו בעובדה לחקור גם פרשיות שבהן הנאשם (במקרה הזה פסחו על מעמד החשוד) מת כבר 15 שנה, והעדות הן בעשור התשיעי לחייהן. רבקה מיכאלי היא בין הצעירות כנראה, רק בת 78, ולפי אילנה דיין היא חוותה תקיפה מינית חמורה, אבל נצרה את הסוד, עד שבאו הג'מעה של אילנה כדי לחלץ אותו ממנה. בלי רבקה התוכנית שווה 13%, עם רבקה זה שווה 28%, וזה חשוב לפרסומות. איך אומרת הגברת הראשונה של הטלוויזיה: עוד דקה נשוב.

הקשבתי לראיון ההיסטרי, שבו אילנה סירבה בתוקף שדקל וסגל ידברו, כי רק לה יש מה לומר לעם המטומטם. זה יפה מאוד שמלמדים את העם היסטוריה, אבל במקום להקרין את "עמוד האש" המיתולוגית, הולכים קצת על סקס מרומז ועבירות מין לכאורה, כדי ללמד קצת את הציבור על מנהיגיו. אבל לא מרגיזים יותר מדי. אילנה לא תחקור את עזר ויצמן, והקטעים של המיידלע, או את דוד בן־גוריון וזיוניוני הדרך בניו יורק והסביבה, בעוד פולה מבשלת כוסמת ומחכה בארץ המובטחת; ומה קרה בדיוק עם שליימה המלך? הרי לפי עדויות שהצטברו במערכת, הוא עשה אלף נשים. כולן הסכימו? לא היה שם סקס בכפייה? עמרי אסנהיים לא הצליח לפגוש את מלכת שבא? היא לא ענתה לטלפונים? באסה, אומרים שהיא הייתה יפה כמו האלי ברי, וממש בא לי לשמוע מה יש לומר על החוויה עם שליימה.

ומה עם דוביד'ל שלנו? הג'ינג'י החרמן? בת שבע הסכימה לו? היא התפוצצה מאושר כאשר הוא דאג שאוריה החתי יתפגר בקרב? עמרי גבה עדויות ראשוניות מיואב בן צרויה? וגם ההיא, נו איך קוראים לה, אבישג השונמית, זו שהביאו "כדי להיחם את רגליו", התחקירנים לא הצליחו לקבוע איתה? וואו, זה יכול היה להיות שוס, כי היא הייתה קטינה, ודוביד'ל כבר היה חטייאר למדי, וסבל מאוד מהפרוסטטה, אז הוא רק רצה קצת ציצי לכפות הרגליים. כנראה שהמלך שלנו אהב את זה קינקי.

ולמה לא חוקרים את אברם? לא מספיק שהוא רצה לרצוח את הילד, הוא הביא לשרה עוד אישה הביתה, כי "טריסם" זה הכי אחי. אם הייתי מביא לכיפוש הביתה ילדונת שעונה לשם הגר, מרכז ההשתלות היה מקבל קריאת מצוקה מהצוות של נט"ן, שדרוש מיידית כבד וכליה.

בקיצור העם מחפש ריגושים, וכל הקשישות שמתגוררות בדיור מוגן, שלפני 50 שנה שירתו בפיקוד מרכז, מתבקשות לספק גרסה בנוגע למה שעשה להן גנדי. הבעיה אפעס שגנדי מת ולא יכול לסתור את ההאשמות. נמה פרובלמה, בשם אלוהי הרייטינג, אילנה - שהיא דוקטור למשפטים - תהיה גם התובעת, גם פרקליטת ההגנה, ובעיקר השופטת. אולי נשים נפגעו ממנו בעבר, אבל יש עוד אישה אחת, אלמנתו יעל זאבי, שחייתה איתו בצל סיפורי העבר, ובגיל 88 מחייבים אותה לסבול גם עכשיו. אבל, יעל, תביני, צריך למכור פרסומות, אז די להצטדק. עוד דקה נשוב.

***

התכוונתי להתקשר לשחף לשאול אותו על המלכים שליימה ודוביד'ל, אבל פתאום נפלו לי העיניים על כותרת בעמ' 2 של "דה מארקר": האוצר מבקש להעביר עוד 95 מיליון שקל למוסדות חרדיים. מתברר שיש בקופה הציבורית עודף של 14.3 מיליארד שקל מתקציב 2015, ודיירי אגם הדרעק מסתערים על השלל. אף אחד מהדרעק לא חשב להשתמש בעודפים כדי לממן את מזונם ואת התרופות של ניצולי שואה, שלא קיבלו קצבאות עשרה חודשים, והם בחרפת רעב וסבל. אבל 4.2 מיליארד שקלים ברשות לניצולי השואה שוכבים בקופה, אולי גם צוברים ריבית. העיקר שבנו כאן מדינה על אפרם של שישה מיליון יהודים, ועל סבלם של הניצולים.

במקום לטלפן לשחף, טלפנתי לשמעון סבג, מנכ"ל עמותת יד עזר לחבר, שדואגת ב־23 השנים האחרונות ל־3,500 ניצולי שואה ונרדפי פעולות הנאצים. העמותה מגייסת מדי שנה כ־28 מיליון שקל בשווי כסף: מזון, תרופות, ביגוד, ריהוט, הסעות ועוד. יש בעמותה שמונה עובדים בשכר, בעלות כוללת של 480 אלף שקל בשנה. בנוסף מגייסים תרומות מיהודי העולם בסך 4 מיליון שקל.

שמעון שייסד את העמותה, לא קיבל שכר 23 שנה, כי מימן את חייו מקצבת אובדן כושר עבודה, בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר ב־1993. אחרי שניצל בנס, החליט להקדיש את חייו לסיוע לאחרים. לפני חצי שנה החליט ועד העמותה להקצות לו שכר חודשי בסך 5,000 שקל, רק כדי שהוצאותיו ימומנו. כדי להפעיל את מערך ההזנה לבתיהם של הקשישים, מפעילים 80 מתנדבים מדי יום, במערך של אלפי מתנדבים, שמספקים 1,200 ארוחות ביממה, בשבעה מרכזים באזור הצפון. העמותה רכשה מבנים בהדר הכרמל, שבהם גרים 104 ניצולי שואה בגילי 80־100 פלוס, שחייהם ממומנים כולל כל הטיפולים האפשריים.

שמעון, בכמה כסף תומכת המדינה בעמותה? שאלתי אותו.

"אפס כסף, אפילו לא שקל. אבל שלחו לי מאות תעודות הוקרה".

לא הבנתי. אני אטום על הבוקר. מה זה אפס שקלים?

"אני אחזור כדי שתבין. המדינה נותנת לעמותה אפס שקלים, אבל אנחנו משלמים מסים על העסקה של שמונה עובדים. לפני שלוש שנים אמרו לי: תגיש בקשה. מילאתי אלף טפסים, בסוף אישרו לי 18.5 אלף שקל. תודה, אבל לא תודה. אנחנו מסתדרים ברוך השם".

עמותות אחרות שמטפלות בניצולי שואה מקבלות כסף?

"כן, יש עמותות שמקבלות. עמותות חרדיות מתוקצבות בכ־600 עד 800 אלף שקל בשנה, יש כאלה שיותר, ואנחנו עושים פי מאה ויותר מהן. אבל אני לא אדם פוליטי, אני לא מקושר, וכך גם חברי הוועד שלנו. לא רוצים להתחנן. אנחנו לא מקבלים, רק נותנים. עיריית חיפה אישרה לנו הקלה על הארנונה, אנחנו משלמים רק 70%, כי החליטו שהדיירים חייבים לשלם. הם בני 100 שיהיו בריאים, אבל צריכים לשלם ארנונה".

אז למדינה אין כסף לתמוך בעמותות כמו זו שמפעיל שמעון. ויש לו אישור מינהל תקין לפי סעיף 46 לחוק העמותות, אז הוא נשאר רק עם האישור, בלי כסף.

הטירוף התחיל לפעפע, אז טלפנתי לאלכס. הלו בנאדם, דיברתי עכשיו עם מנכ"ל עמותה שמסייעת לניצולי שואה, אתה יודע שהם לא נתמכים בלירה סורית דפוקה? ואתה רוצה לשמוע עוד משהו? שמעתי עכשיו את שר הרווחה מאגם הדרעק, חיים כץ. הוא אומר שיש מאות מיליוני שקלים באוצר, רק שהם תקועים. אופסי הכסף תקוע, בינתיים מתים 170 ניצולים בשבוע. חוסכים כאן, גנרל.

"היי, היי, תרגיע. מה קורה? אתה הולך לפגישות? אתה בסדר? מה עם האישה והילד? דבר אלי".

אלכס, עזוב אותי מהשטויות שלך, אני בלחץ. לא יכול יותר לשמוע את התירוצים העלובים של קולקציית האפסים הזו. וואלאכ מתים כאן כל יום זקנים בגלל הזנחה. שמעתי עכשיו ברקע את שלי־סכינאי מסובבת לבוז'י את הסכין בגב. שייקח אחריות, שיגן על המפלגה, המפלגה בצרות. הבנת? מפא"י בצרות לא המדינה.

"קוף, תקשיב לי, אתה מדאיג אותי. בפעם האחרונה שדיברת ככה מהר כזה, סגרתי אותך אצלי לארבעה חודשים. מה אתה מתעסק לי בשטויות, ההיא עם הסכין אמרה, הוא אמר. לא סיכמנו שצופים רק בנשיונל ג'יאוגרפיק? מה אתה מקשיב לאקטואליה? זה לא בריא לך".

אתה צודק, זה לא בריא לאף אחד. אתה מבין שיש לנו כאן מדינה בחקירה? כולם נחקרים. בוא נצחק קצת, מה אתה אומר על ענבל אור? יתאים לה הכתום בנווה תרצה?

"כן, מסכנה. שמעתי שלקחו לה את האוטו, קשה להסיע ילדים בקיה פיקנטו, רק לנדרובר מתאים לילדים. שמעתי אותך אתמול ברדיו מקשקש על זה, והאמת שהתחלתי לדאוג. אני מכיר אותך".

לא, שחרר לחץ, אני בסדר. אני שומר על עצמי.

"איך אתה שומר? אני שומע שאתה מעשן, כדי לתחזק את העצבים. זה טוב, רק בלי לחזור לשטויות, בנאדם. תן לזמן זמן. תתקשר אם אתה מרגיש שאתה הולך לעשות שטויות. ותזכור שלאלכס מתקשרים שנייה לפני, לא רגע אחרי. הלכת לנמל לדוג? סיכמנו שאתה צריך לפתח תחביבים".

האמת, אלכס, רציתי, אבל הדגים אוכלים רק בלילה, וכיפוש אם היא לא יודעת איפה אני בלילה, בא לה רעידות. אמרתי לה שאני רוצה לדוג קצת בלילה, ואז היא אמרה שגם היא רוצה לבוא לדיג הזה. ואם היא באה, בנאדם, אז זה כבר לא תחביב, הבנת אותי?

"נו טוב, רצית מרוקאית. אתה זוכר שהזהרתי אותך שהן רועדות? הזהרתי או לא? אני אדבר איתה, אני אערוב לך. אבל אם אתה שובר לי את המילה, והולך לדוג בפיצוציות, אני כועס נורא ואז בא גוצ'ה ואורז אותך בדרך אלי".

מה אתה מאיים כל הזמן, אני בסדר, אמרתי לך.

"ראיתי אותך אצל אסף הראל, צבוע בירוק, ואתה אומר לי אני בסדר? באותו רגע אמרתי לאישה הוא מאבד את זה, תתכונני. אבל סחתיקה, התנהגת יפה לג'ינג'ית. ראיתי ששמרת נגיעה, מהפחד מהמרוקאית. תקפוץ בחג, נראה את הילד. יאללה חיבוקי".

***

טלפנתי לאישה. כיפוש, אלכס אומר שאני חייב לדוג. אני קופץ לקנות ציוד. "רגע, רגע, מתי לדוג? אמרת שיש לך ימבה עבודה? מה פתאום לדוג עכשיו? לך

תוציא את הילד מהגן, מה הפכת לי לדייג עכשיו?".

לא עכשיו, כיפוש, אני קונה עכשיו, אבל אדוג בלילה.

"בלילה??? בלילה אתה יכול לדוג רק אותי. למה אתה חייב לעצבן אותי? באמת שיש לי עבודה, ואני כבר רועדת מעצבים. דיברתי עם שחף, סיפר לי שקבעתם בראשון. ידעתי ששיקרת, אתה פשוט לא יודע אחרת".

נכון, כיפוש, אני משקר, משמע אני שורד - כמו הדיירים באגם הדרעק.

tguvot@maariv.co.il