מה פתאום מפלגת הלייבור הבריטית מתייחסת לאנטישמיות כאל בעיה? הרי למעלה מעשור השמאל בבריטניה בכלל ובמפלגה בפרט משמשים בית חם לשונאי מדינת ישראל ועם ישראל. את האש הציתו הפעם נז שאה, חברת פרלמנט מהלייבור כשקראה לגרש את ששת מיליון אזרחי ישראל היהודים לאמריקה וחבר המפלגה לשעבר קן ליווינגסטון שטען ש"היטלר היה ציוני".
שאה נכנסה לבית המחוקקים אחרי שניצחה בבחירות את ג'ורג' גאלוואיי, שבמהלך מבצע צוק איתן הכריז על מחוז ברדפורד שאותו ייצג כ"אזור חופשי מישראלים". היא ניצחה את גאלוואיי בבחירות משום שהיא אנטישמית כמוהו. כפי שכתב השבוע ניק כהן מה"גארדיאן", באזורי בחירה בעלי אוכלוסייה מוסלמית משמעותית, מי שאינו מזוהה כשונא ישראל קיצוני לא יכול להיבחר. כהן הזכיר את חבר הפרלמנט לשעבר דיוויד וורד מהמפלגה הליברל־דמוקרטית, שמפרסם ציוצים אנטישמיים בחשבון הטוויטר שלו באופן קבוע. לאחר הטבח ב"היפר כשר" ובמערכת "שארלי הבדו" בשנה שעברה, צייץ "ז'ה סווי פלסטיני", ובמהלך צוק איתן אמר שאילו היה תושב עזה, גם הוא היה משגר טילים אל ישראל.
ובחזרה ללייבור: בבחירות לפרלמנט ב־2005, כאשר טוני בלייר רץ לכהונה שלישית, פרסמה המפלגה מודעות אנטישמיות נגד מנהיגי מפלגת השמרנים מייקל האוורד ואוליבר לטווין, שניהם יהודים. בפעם הראשונה הם צוירו כחזירים מעופפים ובמודעה השנייה, שפורסמה בדף הראשי של אתר האינטרנט של המפלגה, הוצג הווארד כפייגין, הדמות היהודית השנואה של צ'ארלס דיקנס מ"אוליבר טוויסט".
זאת אומרת שכבר למעלה מעשור, גם תחת הנהגה שנתפסה כידידותית ליהודים ולישראל, המפלגה דואגת לטפח את אהדת הקהילה המוסלמית השטופה בשנאת יהודים. "אנטישמיות לא רק נסבלת במגזרים מסוימים בקהילה המוסלמית הבריטית", כתב לפני כשלוש שנים העיתונאי המוסלמי הבריטי מהדי חסאן, "היא שגרתית ומקיפה". כדוגמה לכך חזר חסאן על המקרה של לורד נאזיר אחמד ממפלגת הלייבור, שב־2013 נשלח למאסר של שלושה חודשים לאחר שהורשע בגרימת מותו של הולך רגל. בראיון לטלוויזיה הפקיסטנית האשים אחמד את היהודים בהעמדתו לדין ובהרשעתו.
אם כך, מדוע האנטישמיות בלייבור הפכה לשיחת היום דווקא עכשיו? בראש ובראשונה זה קורה בגלל זהותו של מנהיג המפלגה, ג'רמי קורבין, שנבחר ברוב עצום בחודש ספטמבר האחרון. קורבין האנטישמי הוא אחד מהמנהיגים של תנועת החרם נגד ישראל, חבר קרוב של מכחישי שואה בולטים ומי שכינה בעבר את מחבלי חמאס וחיזבאללה "חברַי". בעימות שנערך השבוע בפרלמנט תבע ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון מקורבין להודות שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור אנטישמיים. קורבין סירב.
# # #
אתמול (חמישי) התקיימו הבחירות לראשות עיריית לונדון, ועל פי הסקרים צפוי לנצח מועמד מפלגת הלייבור סאדיק חאן. בטרם פנה לפוליטיקה, עסק חאן בעריכת דין וייצג את מי שפיקד על מבצעי הפיגועים בלונדון ביולי 2005. הוא תוקף באופן קבוע את ארה"ב ובריטניה על פעילותן נגד פעילי אל־קאעידה, ומיוחסים לו כיום קשרים עם גורמי אסלאם קיצוני. קורבין מעניק למועמד המפלגה גיבוי מוחלט, וכשראש הממשלה פירט את הרקורד הפרו־ג'יהאדיסטי הארוך של חאן, קורבין האשים אותו בהכפשתו.
אין ספק כי כאשר הלייבור הייתה מונהגת על ידי דיוויד מיליבנד, גורדון בראון ובלייר, היה קל להם לטאטא מתחת לשטיח את התלונות על האנטישמיות היוקדת במפלגה, אבל כאשר קורבין בעצמו נתפס כאנטישמי כבר קשה יותר לעצום עיניים.
אבל יש עוד סיבה שבגינה האנטישמיות במפלגת הלייבור עלתה לכותרות דווקא עכשיו. שאה וליווינגסטון התבטאו באופן נחרץ מדי בשביל החברה הבריטית. הרי על פי ההגדרה הבריטית המבודחת למחצה, אנטישמי הוא מישהו ששונא את היהודים יותר מדי. בדבריה שאה חשפה שנאה יוקדת מדי. הרי איזו ביקורת "לגיטימית" נגד ישראל אפשר לדלות מאמירתה?
בדבריהם חשפו השניים את הסוד הכמוס של אנטישמים בעולם המערבי בכלל ובשמאל הבריטי בפרט: השנאה שלהם כלפי מדינת ישראל היא אותה גברת אנטישמית באדרת אחרת. כבר שנות דור מושמעת הטענה כי הקריאה "נאצים" שמוטחת כלפי חיילי צה"ל ומנהיגי ישראל היא לא ביטוי אנטישמי אלא ביקורת מוצדקת. ציונות, הם אומרים, איננה יהדות ועל כן כל עוד מדובר בביקורת נגד "ציונים" ולא יהודים, אזי מדובר בביקורת לגיטימית. חרם על ישראל לגיטימי. חרם על יהודים גזעני.
רק שמפיצי האנטישמיות באדרת האנטי־ציונות הם לרוב זהירים יותר משאה וליווינגסטון. הם יודעים מה מותר לומר ומה אסור. ומה שהכי מעצבן את קורבין וחבריו הוא שכעת הם חייבים להחזיר את השד לבקבוק ולחזור לעמדת המפלגה האנטי־גזענית. לצורך כך, ותחת לחץ ציבורי עצום, קורבין הקים ועדת בדיקה שתבחן את בעיית האנטישמיות במפלגה. על פי הודעת המפלגה, קורבין הנחה את חברי הוועדה לנסח קוד התנהגות, שיכלול הנחיות לגבי "התנהגות ושימוש בשפה מקובלת".
כוונת המחוקק בעניין זה ברורה מהרכב הוועדה. כסגן יו"ר מינה קורבין את פרופ' דיוויד פלדמן, חבר בקבוצה אנטי־ציונית הנקראת "קולות יהודים עצמאיים". חברי הפורום כבר פרסמו גילוי דעת שבו גיבו את המפלגה וטענו כי אין קשר בין גזענות ואנטישמיות לבין התנגדות לישראל.
# # #
הרצון של קורבין להתייחס לשוליים האנטי־ציוניים של הקהילה היהודית כאילו הם נציגיה הלגיטימיים, הוא חלק מהאווירה האנטישמית הרווחת בקרב השמאל הבריטי. מדובר בכוונה ברורה לגרש את היהודים תומכי ישראל - הרוב המוחלט של יהודי בריטניה - מהזירה הציבורית.
ולראיה, בחודש פברואר התפטר מתפקידו יו"ר אגודת הסטודנטים של מפלגת הלייבור באוניברסיטת אוקספורד. לדבריו, נקעה נפשו מהאנטישמיות היוקדת של חבריו. יו"ר אגודת הסטודנטים היהודים לשעבר, אהרון סימונס, פרסם בתגובה מאמר בעיתון ה"גארדיאן" שבו דיווח שהאנטישמיות בקרב הסטודנטים השמאלנים מביאה לגירוש סטודנטים יהודים פרו־ישראלים מהזירה הציבורית בקמפוס. "מצופה מכל היהודים לגנות את הציונות ואת מדינת ישראל", כתב סימונס, "ואסור לקשור קשרים עם כל יהודי שמסרב לעשות כך".
אומנם דווח בהרחבה כי קורבין השעה את שאה וליווינגסטון ועוד כ־50 חברי המפלגה, אבל כלל לא ברור מה משמעות הצעד. הרי הם לא סולקו, לא נחסמה דרכם בחזרה לעמדות הנהגה במפלגה ולא ברור מה יהיה משך ההשעיה. היא יכולה לבוא לקצה ברגע שהסיפור ירד מהכותרות.
אתמול, עת יצאו תושבי לונדון להצביע בבחירות, התברר כי רשימות תושבים לא נכונות נשלחו לוועדי הקלפיות בצפון העיר, האזור שבו ישנו הריכוז הגדול ביותר של יהודים. זכות ההצבעה באותן שכונות נפסלה למשך שעות ארוכות, עד שהרשימות הנכונות הגיעו לקלפיות. כולם מיהרו להגיד כי מדובר בטעות טכנית מצערת ולא בכוונה לפסול את זכות ההצבעה מיהודי לונדון. אולי זאת האמת. אבל במצב השורר בבריטניה, שבו במפלגה השנייה בגודלה אין מקום ליהודים שאינם פוסלים את זכות הקיום של ישראל, אין גם סיבה לסמוך על ההכחשות.