בשבוע האחרון, לראשונה זה חצי שנה, חוויתי משבר בזוגיות. לא אלאה אתכם בפרטים הקטנים, אבל באופן כללי אספר שנרשם חוסר שביעות רצון מהותי מצד בת הזוג בעקבות התחרבשות שבוע החופש שלנו. הקלקול, לבושתי, אירע לא מעט בגלל אוזלת ידי בתכנון מאורעות רומנטיים-זוגיים. במקום לקחת אחריות, להתנצל, לפנות לצדדים הרגישים בלבה ולפצות במילים דביקות ובחנופה מדויקת, שלפתי את הקלף שכל גבר המכבד את עצמו שומר למצבים מהסוג הזה: האשמתי אותה במחדלים. לא בפניה כמובן. בתוך לבי. יש גבול לאומץ שלי. לשם פריקת הטענות הקשות שהצטברו בנפשי גייסתי את חברי הנשוי זה עשור, המנהל באושר, ולעתים בצער, מסגרת משפחתית תוססת. התיישבנו לבירה במקום אופנתי יחסית. בתום חמש לגימות התחלתי לפרט את כל החוסרים שזיהיתי במערכת היחסים הנוכחית. יש לי מין כישרון מוכח במיפוי כשלים כאלו. קוקטייל קטלני של פסימיזם וקוטריות. תנו לי רגע חיובי או אדם מוצלח ואמצא בקלות מה לקוי בו. 



הספקתי להשלים בקושי כמה משפטים רציפים על בת הזוג שלי, ולפתע חברי התפרץ בלהט. צריך לציין שמדובר באדם שלו בדרך כלל, על גבול הסטואי. במהלך שלושה עשורי היכרות רבנו בערך ארבע פעמים. שלוש באשמתי ואחת באשמתו. שנים שמע האשמות ומענות מפי וקיבל אותן ברוח סבירה ובשתיקה. אבל כנראה שנמאס לו, ולראשונה מאז גיל 12, נזף בי בצליל תקיף ואחר כך לפת את ראשו, נענע אותו בייאוש וציין שכבר עידנים אני מתלונן על בנות הזוג שלי, הטיעונים חוזרים על עצמם ובאופן כללי זה הגיע לו עד לפה אמר וסימן בתנועה חדה מעל קודקודו. 
 
לפי מה ששטח באוזני הבנתי שאכן הרפטיציה ניכרת וכך בסיכום מאות דייטים ועשרות מערכות יחסים נצברות אפשר לחלק את הליקויים שהתרעתי עליהם לכמה קטגוריות: מנת משכל חסרה והשכלה חלקית של בת הזוג - אין גרוע מאישה שלוחשת באוזנך בחושניות: "שלוש אלף שקל" ו"בוא נלך הבית". צעקנות ועצבנות יתר, בזבזנות יתר, שיגעונות ופסיכוזות, חוסר שאפתנות, ציניות, שתיינות, נרקוטיות, עישון בשרשרת, ידידים חרמנים, עצלות, איסור צפייה בשידורי כדורגל ובחדשות הספורט, התנשאות, קרירות, היגיינה לקויה וקולות חרחור ויריקה בבקרים. 
 

בנוסף לכך ישנן גם בקשות נשיות שהפכו עם השנים לדרישות סף מינימליות, שאני, כמו רוב גברי העולם, נאלץ לציית להן, לא פעם למורת רוחי, וביניהן: התעקשות על מקלחת יומית, הטפה עקבית בנוגע להחלפת גרביים ותחתונים, ובניגוד גמור למתרחש בעולם הטבע הפראי - מונוגמיות. 
 
לפני כשנתיים, אחד ממכרי חרד לאפשרות שאסיים את חיי ערירי עם זונדה כחברה יחידה והציע שאפגש עם מגדת עתידות המתמחה במציאת זוגיות לנואשים ביותר. בתום הביקור, אחרי שטרפה קלפים, עצמה עיניים, הדליקה נרות וגזלה ממני 400 שקל בלי חשבונית, אמרה: "אתה תתחתן עם... אני רואה את שניכם תחת החופה יחד. זה בטוח". האישה ששמה ננקב ועליה הייתי דלוק נואשות בזמנו, אכן הגיעה לחופה, אבל לא איתי. לצערי, הדבר היחיד שמגדת העתידות המדוברת הצליחה לחזות הוא את יציאתם של 400 שקלים אומללים מכיסי לרשותה. את השיח בינינו סיכמה בעצה קטלנית במיוחד: "לפני שתתחתן תגיד לכלתך העתידית שתהיה איתה לנצח, אבל מדי פעם תתפרפר גם עם נשים אחרות. זה בריא לקשר. מגוון". כשהעליתי בזמנו את ההצעה בפני בת הזוג הראשונה שהייתה לי אחרי הביקור, התגובה הגיעה בצורת מחבת מעופפת שנשלחה מכף ידה לעברי והחמיצה במילימטרים את ראשי, ומאז אני מבין את דיבר הקשר היחידני לעומקו. 
 
בחזרה לחברי המתפרץ והבירה. כדובר נאמן התעלמתי מהקטיעה הגסה של דברי והמשכתי לספר על המשבר ביני לבין זוגתי כשהתמקדתי בכך שכעסיה בלתי מוצדקים ושייתכן שאפילו הגיע לי, לטעמי, פרס הגבר המצטיין של השנה על התנהלות מתחשבת במיוחד. בסיום הנאום הביט בי הלום וציין: "מי אתה חושב שאתה? הנסיך הארי? יהודה לוי? תרד מהאולימפוס. תגיד תודה. מצאת דבר נדיר: אישה שאתה אוהב ושמסוגלת לסבול את השטויות שלך. זה אחד למיליארד. אתה מדבר איתי על התנהגות טובה שלך? לפי מה שסיפרת לי, היא הקדושה. מגיע לה מענק מיוחד מממשלת ישראל על ריסון מפגע ציבורי כמוך. תפסיק להתלבט ולהשמיץ. חצי מהחיים אתה מתלבט. תדע, אין קשר מושלם. אין בן זוג מושלם. אין אדם מושלם. כולם סובלים במערכות יחסים. כולם. אבל מדי פעם, בין השלבים האפלים, הריבים והעצבים, צצים רגעי אושר ששווים את זה ונותנים קצת טעם לחיים. מצאת אחת כזו, תחזיק חזק. אחרת זה יברח ולא יחזור. ובכל מקרה תישאר לצדה כי אני כבר לא יכול יותר. 30 שנה שאתה מבלבל לי את המוח. די". הוא סיים את דבריו, לגם את שארית הבירה, קם, השאיר לי את החשבון וצעד לעבר האופק.