מה ניתן ללמוד מהידיעות בעיתונות שלפיהן מספר התיקים נגד יוצאי אתיופיה על תקיפת שוטר הוכפל מ־2007? ומה נלמד מהנתון שלפיו בעוד שיעור בני קבוצה זו באוכלוסייה הוא רק 2%, שיעורם בקרב אלה שנפתחים נגדם תיקים ומוגשים נגדם כתבי אישום בעברה זו גבוה פי שישה – 12%? מי שאינו מכיר את המציאות הישראלית עלול לטעות ולחשוב שהעולים מאתיופיה אלימים יותר מהממוצע באוכלוסייה. אך מי שמכיר מציאות אכזרית זו, יודע שלעתים קרובות תלונה של שוטרים על כך שאזרח תקף אותם באה לחפות על שימוש בכוח מופרז של השוטרים נגד האזרח ו”לחסן” אותם מפני תלונה מוצדקת של האזרח למחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש).



בעבר עמד בית המשפט העליון על כך שזכות ההגנה העצמית קיימת לאזרח גם מול שוטר: “אלימות אינה נעשית כשרה וחוקית על שום שהיא מבוצעת על ידי אנשי הרשות. נהפוך הוא, תקיפת אזרח על ידי שוטר חמורה פי כמה וכמה מתקיפה על ידי אדם אחר. אין אדם חייב, במדינת חוק, לספוג מכות, רק משום שהמכה הוא שוטר”, כתב השופט המנוח יואל זוסמן בפסק-הדין בעניין אפנג’ר.



ברוב המקרים, גם אם המשטרה נוהגת באלימות מופרזת אין דרך להוכיח זאת, והשופטים נוטים להאמין לשוטרים ולא לאזרח. נשוב ונזכר בפרשת דמאס פיקאדה (יוני 2015): אפילו אם ישנו תיעוד מצולם של התנפלות שלוחת רסן של שוטרים על חייל חסר אונים החליטו מח”ש, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד השוטר הפרוע, ולא מצאו לנכון להעביר את התיק להכרעתו של בית המשפט המוסמך (העברה שמשמעותה איננה בהכרח הרשעה: אם השוטר חף מפשע, על בית המשפט לזכותו). המסר לשוטרים עלול להיות שמותר להם לנהוג באלימות כלפי אזרחים וחיילים.



בכשלושה עשורים של עיסוק במשפט פלילי ראיתי לא מעט מקרים שבהם תלונת שוטרים כי אזרח תקף אותם, במיוחד במקרה האופייני שבו האזרח ניצב לבדו מול כמה שוטרים חזקים ומיומנים, מלמדת על אלימות בלתי חוקית של השוטרים נגד האזרח. “הפוך על הפוך”.



דוגמאות נוספות של פסקי דין המצביעים על אלימות שוטרים ועל ניסיונות לחפות עליה: פסק הדין של השופט ג’ורג’ אזולאי שניתן ב־13.2.13 בתיק 11070-10-10, שם השוטרים והתובע נקלטו במצלמות האבטחה של בית המשפט כשהתובע מוסר לשוטרת את תיק החקירה כולו וכשהיא מוסרת עדויות בכתב מתוך התיק ליתר השוטרים, כשכל אחד מהם קורא את המסמך שקיבל ולאחר מכן הם מחליפים ביניהם מסמכים ומשוחחים על אודותיהם, כלומר: מתאמים ביניהם עדויות; פסק הדין של השופטת איטה נחמן ממרץ 2012, שבו נאמר: “התרשמותי מחוסר מהימנותם של שוטרי היס”מ וכי למעשה אינם מורגלים באמירת אמת אלא בכזו מכוונת מטרה”. בזמנו נחקרה התופעה של אלימות שוטרים על ידי ועדה בראשות פרופ’ מרדכי קרמניצר. אך אלימות השוטרים נותרה כשהייתה. בשנים האחרונות אף חזינו בכמה מקרי תיעוד של התעללות שוטרים באזרחים באמצעות חשמולם באקדחי “טייזר”.



מחקרים שנעשו במדינות אחרות מלמדים על התנכלות שיטתית של שוטרים לבני קבוצות מיעוט. לפיכך, הנני מציע לשופטי ישראל את המתכון הבא: כשבפניהם תלונות הדדיות על אלימות של כמה שוטרים נגד אזרח אחד ושל האזרח נגד השוטרים, ובמיוחד כשהאזרח הוא מקבוצה חלשה, כגון בני מיעוטים או עולים חדשים, ההסתברות לכך שהאזרח העז לתקוף לבדו כמה שוטרים נופלת עשרות מונים מהאפשרות שהשוטרים הפעילו כוח מופרז. אם ימשיכו השופטים לסמוך בעיניים כמעט עצומות על אנשי הרשות ולא יאמצו את היחס המתאים של “כבדהו וחשדהו”, החירות של כולנו נתונה בסכנה. לצערי, החירות של אחינו העולים נתונה בסכנה גדולה במיוחד.