הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי שמר זמן רב על זכות השתיקה. מכל עבר נשמעו נהמות וחרחורי חיזור אחריו. לאן יפנה? לאיזו מפלגה יצטרף? והוא שמר על שתיקה. האם הוא איש מרכז? ואולי נוטה מעט לימין, ואולי אפילו לשמאל? איש לא ידע. הרבה מצפים מאשכנזי שבימים טרופים אלה ייטול לידיו את ההגה ויעמוד בראש מפלגה שתנווט את ספינת המדינה המקפצת על פני גלים קוצפים. והנה, באחרונה שמענו את קולו לראשונה זה זמן רב בנושאים פוליטיים עכשוויים. האכזבה הייתה גדולה. ציפינו לבשורות רעננות, לעומק חזון ולראייה למרחק, ולפתע שמענו את קולו המהדהד של אשכנזי בוועידה השנתית של "ג'רוזלם פוסט" בניו יורק.
בוועידה החשובה הזו, שבה השתתפו רבים וטובים, וביניהם נשיא הקונגרס היהודי העולמי רון לאודר, עלה אשכנזי לבמה ואמר כך: "צריך להיות מוכנים לאפשרות של כניסה לעזה... אסור להניח שלא נעשה את זה, ולא נכון לקבוע שהאפשרות היחידה היא לדבר איתם. שיקבלו את קיומנו באזור...".
ניתן לומר בציניות כי מדובר במשב רוח רענן, אמירה שטרם התוודענו אליה, פתרון מקורי. וברצינות: צה"ל שכבר ביקר ואחז ברצועת עזה פעם, פעמיים ושלוש, ורק באחרונה הותיר מאחוריו קורבנות שלנו ושלהם וגלי הרס, מוזמן על ידי אשכנזי לבצע שוב את הפעילות המסורתית הזו, שמעולם לא הניבה פרי הילולים. מדוע?
אשכנזי גם לא הטיל ספק בכישרונו של שר הביטחון הנכנס אביגדור ליברמן עוד בטרם נחתם ההסכם הקואליציוני. וכה אמר: בסופו של דבר נגיע להסכם לסיוע ביטחוני, ואני לא חושב שזה תלוי בשמו של שר הביטחון (הכוונה כמובן ליעלון המתפטר). הוא גם שיבח את ליברמן, שהפגין לדבריו "גישה פרגמטית כשר החוץ", וסיכם: "לא צריך לדאוג".
האם יש כאן מחווה של חיזור כלפי הקואליציה החדשה? יש כאן בהחלט מקום לדאגה לנוכח העובדה כי בפיו של מי שעתיד כנראה להיכנס לפוליטיקה אין אמירות מקוריות וחדשניות, אלא כאלה הנישאות מעל גלי השגרה שכבר התוודענו אליהן מאז שנות דור. הרי אשכנזי בוודאי התכונן היטב לנאום בוועידה המאוד נחשבת הזו, כאשר מיקרופונים ומצלמות מוטים לעבר כל נואם ונואמת.
הגיעה העת שבשורות חדשות יושמעו באוזני העם. לא כאלה של שגרה חבוטה שנוסתה בעבר והעלתה חרס. אנחנו מייחלים לאמירות מקוריות יותר, חדשניות, כאלה שנולדו לאחר מחשבה רעננה והתחבטות. אנחנו עדיין ממתינים.