זה הפך כבר לריטואל מצער שבו כל אחד מכיר את תפקידו (אולי אביגדור ליברמן קצת פחות): מיד לאחר פיגוע קשה מכנס ראש הממשלה "התייעצות ביטחונית". המטרה העיקרית של ההתייעצות היא עצם קיומה: להרגיש שעושים משהו, להעביר לציבור מסר שמישהו מטפל בעניינים ולא עובר לסדר היום.


הדם רותח אל מול רצח של חפים מפשע, והפורום כולו מחפש את מי אפשר להעניש, במי אפשר לנגוח כדי לפרוק את הזעם. אבל אז מתחיל ראש השב"כ להסביר שמדובר בצעירים, בהתארגנות מקומית, ששום ארגון לא עמד מאחוריה, לא פיקד, לא מימן ולא צייד אותה בנשק. שניים, לפעמים שלושה, חברים צעירים שהחליטו לבצע פיגוע.



ראש השב"כ מבטיח לחקור עוד הלילה את בני המשפחה של המחבלים כדי לברר אם היו להם שותפים, או מישהו שידע על הכוונה שלהם. הרמטכ"ל מעדכן שבמקביל גם יסמנו את בתי המשפחה כמיועדים להריסה. תמיד יהיה מי שיעלה את ההצעה להעניש את כלל הפלסטינים בביטול היתרים או הקלות. הרמטכ"ל לרוב יסביר שזה ישיג אפקט הפוך - ידחף עוד כמה מהם למעגל הטרור. שלשום, בצדק, הוא לא התנגד. לא סביר שהפלסטינים ייהנו מהקלות לרמדאן בזמן שהם חוגגים את הרצח בתל אביב.



ראש הממשלה מקשה: מה עוד אפשר לעשות? לא הרבה, מסבירים לו. הרי לא נפעל מול הרשות הפלסטינית, שלא רק שאינה מעודדת את הטרור, היא גם פועלת ביעילות לצמצם את מספר הפיגועים. התנזים של הפת"ח, הארגון החמוש הגדול בשטחים, לא משתתף באירועים האלה. אפילו חמאס בעזה, שמעודד ומהלל את המחבלים, לא מעז ליזום שום פעולה מהרצועה.



אנחנו נשארים עם אותה תופעה שמלווה אותנו כבר תשעה חודשים: צעירים שנחשפים ברשת לאווירת האלימות המטורפת שמקיפה אותנו באזור ומחליטים לעשות מעשה. בהיעדר ארגון מאחוריהם - הם לרוב לא מייצרים התרעה מודיעינית לפני שהם יוצאים לרצוח.



לרגע, בחודש שעבר, הייתה איזו אשליה שזה מאחורינו. נתוני הטרור של מאי 2016 היו נמוכים אפילו מאלה של מאי 2015. אבל גם אם היא נחלשת, התופעה לא תיעלם. הגדרות הגבוהות שהקמנו על הגבולות אולי עוצרות מחבלים, אבל הן לא מונעות מרעיונות אלימים לחדור אל הלבבות והמוחות של הפלסטינים. אווירת האלימות שאופפת את האזור תמצא תמיד עוד צעירים שירצו להתנחל בהם.



לא צריך להשלים עם זה וחייבים להמשיך להילחם בתופעה הזאת, אבל כן צריך להכיר בכך שטרור ואלימות תמיד ליוו את קיומנו כאן, ולמרבה הצער כנראה שימשיכו ללוות. בימים כאלה מנהיגות צריכה להזכיר לישראלים שלמרות הטרור, שום דבר לא באמת מאיים על קיומנו כאן כמדינה, שאין שום כוח במזרח התיכון, גם לא הטרור, שיכול לשנות את עובדת קיומנו כמדינה משגשגת של 8 מיליון בני אדם.



במקום זה, הישראלים מקבלים הפחדה. להפחדה הזאת שותפים המנהיגות וגם אני והקולגות שלי, שבטכנולוגיית ה"פושים" לטלפון יוצרים תודעה כאילו המדינה הזאת נמצאת תחת התקפה מתמדת. שני שלישים מהישראלים, על פי הסקר האחרון, חיים בפחד מטרור. אכן, נרצחו כאן 38 אזרחים וחיילים בתשעת החודשים האחרונים - מספר לא קטן - אבל אם ניזכר בעשור שעבר, זה ייתן לנו פרופורציות.



מנהיגות גם הייתה עוסקת בהיבטים המעשיים של הגברת הביטחון שלנו: סוגרת כבר את הפרצות בגדר ההפרדה ובוחנת ברצינות איך יוצרים חציצה שתפריד אותנו מ־300 אלף הפלסטינים שסיפחנו בכפרים ובמחנות הפליטים שממזרח לירושלים. באינתיפאדה השנייה למדנו שהפרדה היא הצעד הראשון לביטחון. עכשיו הזמן להשלים את הצעד.



שאלת הנמל


ולמרות הפיגוע, הדאגה העיקרית בקיץ הזה היא מעזה. זה ייקח עוד שבוע, שבועיים, או שישה, אבל ישראל תחשוף בקיץ עוד מנהרה שנחפרה מהרצועה לשטחנו. כל חשיפה כזאת תגביר את החשש מגלישה לעימות שלא אנחנו ולא חמאס מעוניינים בו. אנחנו יכולים להילחם עם עזה שוב, זה יכאב להם יותר משיכאב לנו, אבל בסופו של עימות נוסף, עם עוד עשרות ישראלים שנקריב, נימצא בדיוק באותה נקודה.



לפתחו של ראש הממשלה מונח ההסכם שהושג עם טורקיה על חידוש יחסים. כל הפרטים סוכמו, הכל סגור. ישראל לא תסיר את המצור מעזה אבל תיתן לטורקיה מעמד מיוחד שיאפשר לה להשקיע ברצועה, ומנגד, טורקיה תבטיח שנוכחות חמאס בשטחה לא תשמש לייצוא טרור. נתניהו כבר קיבל גם הצעת נוסח של ההודעה שימסרו שני הצדדים. הוא רק צריך להשיב.



לא צריכות להיות לנו אשליות על טורקיה. ארדואן לא יהפוך לאוהב וגם לא לחבר אמת. אבל האינטרסים שלנו ושלו מצטלבים: שנינו לא רוצים מדינה איראנית־שיעית במקום שבו הייתה סוריה ושנינו מעדיפים להימנע מעימות נוסף ברצועה. תשובה חיובית מישראל יכולה להרחיק את העימות הזה ולאפשר לאותם עשרות ישראלים להמשיך ליהנות מחייהם.



וישנה שאלת הנמל. שר הביטחון החדש עוד לא הביע את עמדתו בנושא, אבל ליברמן יכול להיות לשון המאזניים. אם יצטרף לצה"ל ולחמשת שרי הקבינט שתומכים ברעיון הנמל - יהיה רוב שיאלץ את רה"מ לפחות לקיים דיון בנושא. יותר מכל פיגוע - עזה היא הבעיה הבוערת ובידינו היכולת לקבוע אם נעבור את הקיץ הזה בשלום.



הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10
[email protected]