לא ברור אם מדובר בניצני פאשיזם, אבל בהחלט ניתן להבחין במהלך אנטי־דמוקרטי אינטנסיבי שעובר עלינו. כרגיל, אויבי הדמוקרטיה עושים שימוש בטרמינולוגיה הפוכה כדי להסוות את אופיים האמיתי. דגש מיוחד הם שמים דווקא על האשמת יריביהם בפאשיזם ובחטיפת השלטון ללא לגיטימציה.
מדובר בשיטה עולמית ותיקה שגם אצלנו רשמה קילומטראז'. כך ב־1977, כאשר התברר שהציבור העלה לראשונה את הליכוד לשלטון, אמר יצחק בן־אהרן, מראשי מפלגת העבודה: "אם זה רצון העם, אז צריך להחליף את העם". ועוד לפני שהושלמה הקמת הקואליציה הראשונה של מנחם בגין בישרו דוברי השמאל שהגזענות והפאשיזם של הממשלה יוליכו לחיסול הדמוקרטיה, לעימות עם ארצות הברית ולקריסת הכלכלה.
מאז ועד היום, אף שהבוחרים דוחים פעם אחרי פעם את הרעיונות והביצועים של השמאל, ולמרות העובדה אלו נתמכים בידי מרבית בכירי התקשורת, אנחנו נתקלים שוב ושוב באותה התופעה. קואליציה של פוליטיקאים, אנשי רוח ועיתונאים מהלכת אימים על הציבור, עורכת מסעות דמוניזציה ודה־לגיטימציה כלפי מי שנבחרו ברוב מוחלט. נוטלת בלעדיות על השפיות ומטלטלת את יסודות השלטון, תוך ניסיון להרתיע את הנבחרים מלמלא את שליחות הבוחרים.
זה בדיוק מה שמתחולל בימים אלו. כאשר אהוד ברק מדבר על ניצני פאשיזם וטוען שהקואליציה חטפה את השלטון, הוא חותר תחת הלגיטימציה של בחירת הרוב, ולכן הוא קורא להתקוממות עממית, להסתערות על הכנסת. וכשאמצעי תקשורת מרכזיים מעניקים משקל יתר דרמטי להתבטאויות האנטי־דמוקרטיות והכוזבות של ברק, הם הופכים לחלק מאותו ניסיון פוטש אנטי־דמוקרטי.
אותה תופעה ניכרת גם במשקל העודף שניתן לסרט ההשמצה התורן "המתנחלים". זה קרוב ל־50 שנה עוסקים אויבי ההתיישבות בניסיונות השחרה ועיוות עונתיים במטרה להוציא את החלוצים של דורנו אל מחוץ לגדר ולשלול את הלגיטימיות של השקפותיהם. הכזבן התורן הוא תושב ניו יורק, שמעון דותן, שלא מסתיר את מטרותיו בסרטו החדש. ולא בכדי הוא מקבל את מרכז הבמה: באמצעותו מבקשים כלי תקשורת מרכזיים להציג את הממשלה ותומכיה כהזויים, כמסוכנים לציבור, וכך לבטל את הכרעת הבוחרים. מאותו המקום נתמכת בהבלטת יתר המחאה האישית של משה יעלון, שכועס בצדק על בנימין נתניהו. לכן גם מועצמות לממדים תפלצתיים ומחוץ לכל פרופורציה עלילות משפחת נתניהו.
מה מניע את המחנה הזה, שמגשר בין פוליטיקאים לעיתונאים בכירים, יכולנו ללמוד מהמשפט שחמק לאושרת קוטלר, שלפיו הרוב המכריע של המתנחלים אינם שפויים. מה מתחולל אצל מנהיגי השמאל כמו יצחק הרצוג, ניתן היה להסיק מפוסט ההסתה הכוזב שהתפלק לעופר נוימן, הדובר של מנהיג המחנה הציוני.
קוטלר ונוימן איבדו לרגע את העשתונות ואפשרו להציץ לצפונות הלב שלהם ושל כמותם, חושפים את פני הדיקטטורה הרעיונית חסרת הסובלנות של המחנה שלהם. כך הומחש שוב עד כמה קבוצת מיעוט דומיננטית בארץ אינה מקבלת את הכרעת הרוב ולא מכבדת את כללי המשחק. ואכן, רוח רעה ואנטי־דמוקרטית מנשבת על פני הארץ, וכל כולה מגיחה ממעיינות השמאל הישראלי, שעדיין שולט במידה מכרעת בתקשורת. צריך להכיר בכך ולא להתבלבל. ומכאן לחזק ולהעמיק דווקא את המדיניות שאותה דרשו מרבית הבוחרים. לעשות ההפך הגמור ממה שרוצים ברק, בוז'י וקוטלר.