דווקא הידיעה הקטנה, שבעיתונים הקדישו לה ריבוע קטן, מספרת את הסיפור כולו, ולא רק של בריטניה, אלא של התקופה. על פי נתוני “גוגל טרנדס” בבריטניה, רק לאחר היוודע תוצאות משאל העם הפכו החיפוש אחר משמעויות העזיבה והבדיקה “מהו האיחוד האירופי” לפופולריים ביותר בגוגל. משמע, רק לאחר קבלת ההכרעה נזכרו הבריטים לבדוק מה עשו. אז גם התברר כי תומכים רבים בפרישה מן האיחוד חשבו שההגירה היא הבעיה מספר אחת של המדינה, אף שרוב המהגרים התרכזו בלונדון שהתנגדה בכלל לפרישה, או שהם לא הבינו מספיק לעומק את המשמעויות הכלכליות לטווח ארוך, או שחלק מהם בכלל מתחרטים. “הצבענו בעד פרישה, אבל לא האמנו שזה באמת מה שיקרה, ועכשיו אנחנו מתחרטים”, נשמעו מצביעים אומרים בכלי תקשורת ברחבי העולם. ייתכן שגם אילו הבינו את המשמעויות, היו מצביעים בעד פרישה. אולם אז אין ספק שההלם והמבוכה לא היו גדולים כל כך בחלקים כה נרחבים במדינה.
ומכאן הלקח העיקרי שעלינו ללמוד. לא רק כאן, בישראל. לא רק בעניינים כל כך גורליים לעתידה של אומה, אבל כן, החל בבחירות להנהגה וכלה בקבלת דברי המנהיגים ומובילי הדעה, בכל צד של המפה הפוליטית, כהווייתם. זה זמן רב שהשיח הפוליטי־חברתי, לפחות בישראל, מבוסס על ססמאות ועל בורות. מדהים כמה פוליטיקאים מרשים לעצמם להיות פופוליסטים, וכמה הקהל, שהתרגל לשטחיות ולעידן האמל”ק (ביטוי פייסבוקי שמשמעו: “ארוך מדי לא קראתי”), מקבל מה שאומרים לו בלי לבדוק. העיתונות כאן יכולה להיות הרבה יותר מעמיקה, אבל אפילו היא מעניקה לציבור פה ושם את האפשרות לבדוק את ה”עובדות” שמפריחים המנהיגים. אם חשבנו שהאינטרנט יהפוך את כולם לחכמים ועצמאים, גילינו שלא פחות מעובדות ועומק, ניתן למצוא ברשת תיאוריות קונספירציה משכנעות והמון שאינו מתבייש לנפנף בבורותו כאילו הייתה תורה מסיני. אם כל כך הרבה אנשים בטוחים, אומר לעצמו הגולש, אהיה בטוח גם אני. הם בטח צודקים.
וכך, באנגליה השתכנעו המצביעים כי האיחוד האירופי מכריח את המדינה לקלוט מהגרים אף ששיעור המהגרים בה ביחס לשאר מדינות האיחוד נמוך מאוד. וכך, באנגליה הקריאות הלאומניות “שלא לאפשר לבריסל להחליט עבורנו” שכנעו את בעלי הנפש הלאומית ההומייה, למרות מערכת היחסים המאוד ייחודית של בריטניה עם האיחוד שאפשרה לה בנושאים רבים להיות עם ולהרגיש בלי, כולל לשמור על עצמאות המטבע, ועדיין להיות מהמדינות החזקות באיחוד.
היתרונות והחסרונות שבפרישה או בהישארות באיחוד האירופי הם מורכבים להבנה, ונדמה שתומכי ההישארות לא היטיבו להסביר את יתרונותיה, לעומת הקולות הלאומיים והגאים ששכנעו את ההמון לפרוש. זהו מסר למי שמבקש להעביר עמדה מורכבת, אבל את הלקח על הבוחרים ללמוד. בסופו של דבר, הם שישלמו את המחיר. לא רק המרכז השבע שהפריפריה ביקשה להעניש, אלא דווקא בעיקר אותם בני מעמד נמוך שהצביעו leave.
את זה שהשיח הציבורי מבוסס על ניסיונות שכנוע שבמקרה הטוב מחביאים את האמת ובמקרה הרע מעוותים אותה, אנחנו כבר יודעים. את זה שרוב הפוליטיקאים צינים להחריד עד כדי לשטוף את מוחנו בעובדות בלתי בדוקות או בהעלמת עובדות - אנחנו כבר יודעים. בואו ניקח אחריות ונשתמש בכלים, הרבים והאיכותיים, העומדים לרשותנו כדי לבדוק את ההבטחות, את העובדות, את ההיסטוריה ואת התחזיות לעתיד. את זה, כך גילו רבים מהאנגלים, היה צריך לעשות קודם. ומבחינת כל השאר, ראשית חוכמה - ללמוד מטעויות של אחרים.
הכותבת היא עורכת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל