איסטנבול רעדה פעמיים בבוקר של יום שבת שעבר. שתי רעידות אדמה קלות בעוצמות של 3.0 ו־4.4 שהתרחשו בזו אחר זו בפער של עשר דקות במזרחו של ים מרמרה הסמוך, גרמו לחלק מהתושבים לצאת בחשש לרחובות ולחפש מחסה. בטורקיה, שכבר חוותה לא מעט רעידות אדמה קטלניות, גם תנודות קלות של האדמה עלולות לגרום לבהלה. המומחים אומנם הבהירו כי מדובר בתנועה טבעית באזור קו השבר ולא בהצטברות לחץ שעלולה לגרום לרעידה חזקה יותר בקרוב, אבל הזהירו כי התסריט של רעש אדמה חזק, בעוצמה של 7.0, אינו בלתי אפשרי וכי עליהם להתכונן לכך.
חלפו ארבעה ימים, וביום רביעי בערב הגיע הבום הגדול, אבל לא זה שעליו דיברו הסיסמולוגים. סמוך לשעה עשר בלילה, זמן קצר אחרי שבמדינה המוסלמית שברו את צום הרמדאן, הגיעו שלושה גברים במונית לשער הכניסה של טרמינל הטיסות היוצאות בנמל התעופה הבינלאומי על שם אטאטורק, אחד העמוסים ביותר בעולם (בשנה שעברה עברו בתחומו 60 מיליון נוסעים). הם התקרבו לעמדות השיקוף בכניסה עם רובי קלצ'ניקוב, וכאשר מאבטח ניסה להתעמת באופן פיזי עם אחד מהם, הוא הפעיל את חגורת הנפץ שלו. שני המחבלים האחרים ניצלו את המהומה שנוצרה כדי לפרוץ לתוך הטרמינל כשהם יורים לכל עבר. כאשר השוטרים החלו לירות לעברם, גם הם פוצצו את עצמם. התוצאות היו קשות מאוד - 43 הרוגים ויותר מ־200 פצועים עם נזק גדול לאולם הנוסעים.
סראפ סיידול (63), שהגיעה בטיסה מקפריסין הטורקית, סיפרה כי נאלצה להמתין במטוס יותר משעה בשל מתקפת הטרור ורק כאשר התאפשר לה לחצות את עמדת בידוק הדרכונים, היא נחשפה לממדי ההרס. "אולם הנחיתות הבינלאומיות היה הרוס כמעט לחלוטין", אמרה. "מרבית החנויות נפגעו. היה כאוס. אנשים נאלצו לעזוב בלי המזוודות שלהם. זה נראה כאילו הייתה שם רעידת אדמה".
שנה של טרור
הפיגוע בשדה התעופה, אחד הסמלים הבולטים של איסטנבול בפרט וטורקיה בכלל, הוא האחרון בשורה של מתקפות טרור קשות שפקדו את המדינה בשנה האחרונה, מאז שקרס תהליך השלום בין הממשלה לבין המחתרת הכורדית (PKK) אחרי שנתיים של הפסקת אש. לפי וריסק מפלקרופט, סוכנות ייעוץ בריטית לניהול סיכונים, בשנה האחרונה נהרגו לפחות 670 בני אדם ביותר מ־430 פיגועי טרור שביצעו בדלנים כורדים וקיצונים מוסלמים.
המתקפות הבולטות ביותר היו פיגוע ההתאבדות הכפול בעצרת השלום הפרו־כורדית באנקרה באוקטובר, שבו נרצחו 102 בני אדם; הפיגוע שבו נהרגו 12 תיירים גרמנים באזור ההיסטורי של איסטנבול בינואר; פיצוץ מכונית תופת שהביא למותם של 37 בני אדם באנקרה במרץ; הפיגוע שבו נהרגו שלושה ישראלים ואיראנים באיסטנבול במרץ; והפיגוע בתחילת החודש שבו נהרגו 11 בני אדם בפיצוץ של מכונית תופת ליד אוטובוס משטרתי באיסטנבול. כל זאת בנוסף לפיגועים כמעט יומיומיים נגד כוחות הביטחון באזור הכורדי בדרום מזרח המדינה.
באופן טבעי, גם אחרי הפיגוע השבוע שני החשודים העיקריים היו הכורדים ודאע"ש. מוקדם יותר החודש, אחרי הפיגוע באיסטנבול, הזהיר "בזי החירות של כורדיסטן", ארגון המקורב למחתרת הכורדית, כי אזרחים זרים לא צריכים להגיע לטורקיה. "זרים אינם המטרה שלנו, אולם טורקיה אינה מדינה בטוחה יותר עבורם. בדיוק פתחנו במלחמה", אמרו החמושים הכורדים.
אולם סגנון הפעולה בשדה התעופה, אשר מזכיר את הפיגוע בנמל התעופה של בריסל השנה, יחד עם העובדה שהמחבלים כיוונו את האש לעבר הנוסעים והשימוש בחגורות הנפץ, הפנו את האצבע המאשימה של הטורקים לעבר דאע"ש. עם זאת, כמו בפיגועים קודמים שיוחסו לדאע"ש בטורקיה - בניגוד לפיגועים בבריסל, פריז או אורלנדו - לא הגיעה כל קבלת אחריות רשמית של דאע"ש באחד מאמצעי התקשורת של ארגון הטרור.
"אולי זו גישה חדשה, לשמור על עמימות בכל הנוגע להתקפות", אמרה ג'אנה ג'אבור מהמרכז למחקרים בינלאומיים בפריז לערוץ פראנס 24. "הם רוצים להשאיר את האפשרות פתוחה, שאולי זו הייתה המחתרת הכורדית. כשאנקרה לא יכולה לקבוע מי היה המבצע, זה משאיר אותה אבודה וקרועה".
כמו גשם מהגיהינום
כאשר מדובר בפיגוע של המחתרת הכורדית, או אפילו כאשר הטורקים רק חושדים שאלה הבדלנים, בדרך כלל התגובות די ברורות. מטוסי חיל האוויר מפציצים מטרות באזורי המחסה של הכורדים בצפון עיראק, לעתים גם שולחים כוחות צבא מעבר לגבול, או מטילים עוצר על אזורים שלמים בדרום מזרח טורקיה. הרשויות הטורקיות הכריזו כי יותר מ־5,000 פעילים של המחתרת נהרגו מאז קריסת הפסקת האש אשתקד.
אבל מה עושים כאשר מדובר בדאע"ש? הרי מדובר באותו ארגון שלפי טענות שונות - שהוכחשו שוב ושוב על ידי אנקרה - זכה לסיוע משמעותי מהטורקים, בעיקר כדי שישמש כלי נשק נגד משטרו של אסד, בעוד הטורקים עוצמים עין כאשר מתנדבים זרים ממדינות המערב חצו את הגבול לתוך סוריה כדי להפוך ללוחמים בשירותיו של אבו בכר אל־בגדדי.
בדצמבר האחרון, בשיאו של המשבר בין טורקיה לבין רוסיה בעקבות הפלת מטוס הקרב בגבול עם סוריה - משבר שבאופן אירוני הסתיים בדיוק השבוע - הציג הצבא הרוסי עדויות לכאורה לאופן שבו נפט מאזורים בשליטת דאע"ש בסוריה ובעיראק מגיע לטורקיה. "טורקיה היא היעד הראשי לנפט שנגנב מהבעלים הלגיטימיים שלו, סוריה ועיראק. טורקיה מוכרת מחדש את הנפט הזה", אמר סגן שר ההגנה, אנטולי אנטונוב. "החלק המחריד ביותר הוא שהמנהיגות הפוליטית הבכירה ביותר של המדינה מעורבת בעסקים הבלתי חוקיים - הנשיא ארדואן ובני משפחתו".
גם אם ההכחשות הטורקיות אינן תואמות את המציאות, מדובר פה במקרה של כלב שנשך את היד שמאכילה אותו, והדבר מציב אתגר בפני הנשיא ארדואן וחברי ממשלתו. "במשך זמן רב היחסים בין דאע"ש לבין טורקיה נראו כמו מלחמה קרה, ושני הצדדים נמנעו מלהילחם זה נגד זה", הסביר סונר קגפטאי, מומחה לטורקיה ממכון וושינגטון למזרח הקרוב, בטור שפרסם ב־CNN. "אבל היחסים האלה התפתחו למה שנראה כמו לוחמה מוגבלת כאשר טורקיה החלה לסייע לארה"ב במאבק בדאע"ש".
כעת, ציין קגפטאי, הפיגוע נגד שדה התעופה מהווה "הכרזת מלחמה". "הנקמה של טורקיה תגיע כמו גשם מהגיהינום", כתב. "עד כה טורקיה נמנעה מלהיות מעורבת במלחמה כוללת נגד דאע"ש, ובמקום זאת התמקדה בקרב נגד משטר אסד ובמניעת ההתקדמות של הכורדים הסורים. כעת זה יהיה בלתי נמנע שטורקיה תציב את דאע"ש בתור האויב מספר אחת שלה".
אולם לטענת ג'אבור, אין עוד אמצעים רבים בארגז הכלים הטורקי. "הם עושים כל מה שהם יכולים", אמרה. "הם הגבירו את התגובה של הצבא, של שירותי המודיעין ומבקשים שיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית. לא נותר להם עוד הרבה לעשות".
הצעד של ארדואן
ארדואן, כמו בכירי ממשלתו, עדיין לא הצהיר כיצד יגיב לפיגוע ואם מטוסי קרב טורקיים יפציצו בקרוב מטרות בעיר א־רקה שבסוריה, בירתו המינהלתית של דאע"ש, או שטנקים וכוחות צבא יחצו לתוך סוריה כדי לנסות לפגוע בחמושי הארגון שקרובים לגבול.
בינתיים הנשיא הטורקי קרא לקהילה הבינלאומית להתאחד במאבק בטרור. "אל תטעו: עבור ארגוני טרור אין הבדל בין איסטנבול ולונדון, אנקרה וברלין, איזמיר ושיקגו או אנטליה ורומא", אמר. "אלא אם כן כל הממשלות וכל האנושות יאחדו כוחות כדי להילחם בטרור, יתרחשו דברים חמורים יותר ממה שראינו".
במאמר המערכת שפורסם ב"גרדיאן" בעקבות הדברים, עקצו את ארדואן על כך שהוא "מעדיף להסתכל החוצה ולהתמקד באחריות של אחרים לנוכח ההרג, ולהפציר בממשלות המערב להפוך את זה לנקודת מפנה במאבק בטרור". "עדיין צריך לראות אילו צעדים בדיוק יש לו בראש, אבל איומים ביטחוניים עודדו לא פעם פוליטיקאים לבצע בחירות שגויות בין בטיחות לבין חירות, והרקורד שלו אינו מבטיח", כתבו עורכי העיתון הבריטי. "תמיכה בעם הטורקי לא מצריכה מחילה לרודנות הגוברת של הממשלה שלהם, אשר הפכה את הניהול של הסוגיות שמולן ניצבת המדינה לקשה יותר מאשר קל יותר".
מנגד, דיוויד איגנשיוס מה"וושינגטון פוסט" דווקא חלק שבחים לעמדה הטורקית. הוא ציין כי הטורקים הביעו חוסר שביעות רצון מהמערכה שמתנהלת כעת בין מורדים סורים שזוכים לסיוע פעיל של לוחמים אמריקאים לבין דאע"ש באזור מנביג', שנחשב לנקודת המעבר של חמושים מטורקיה לסוריה, אולם בפועל אפשרו למטוסי הקרב האמריקאיים לפעול בחופשיות.
"כעת הם חטפו מכה באיסטנבול, אולי בתגובה על המבצע במנביג'. שוב, הם לא התלוננו עד כה ובמקום זאת הדגישו את הסולידריות עם מדינות אחרות שנלחמות בקיצוניות אלימה", כתב. "הטרוריסטים אולי קיוו שהתקפה שלהם על סמל של הכלכלה המודרנית של טורקיה תביא לדברי גנאי ולהטחת האשמות. הם ניסו להציב טריז. אבל עד כה הפילוג שהם ניסו ליצור לא התרחש".
יותר מכך, הפיגוע אירע בשבוע שבו הדיפלומטיה הטורקית עשתה מהפך ושינתה את הגישה כלפי כמה מדינות שנחשבו יריבות מרות - הסכם הפיוס עם ישראל אחרי שש שנים של ניתוק יחסים בפועל, ההתנצלות והפיוס עם רוסיה אחרי הפלת המטוס בנובמבר האחרון, והתקרבות למשטרו של נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי אחרי תמיכה גורפת באחים המוסלמים עוד מימי שלטונו של מוחמד מורסי.
בעקבות זאת, היו מי שתהו אם הפיגוע בשדה התעופה אינו קשור ישירות למהלכים הדיפלומטיים. העיתונאי הטורקי איברהים קראגול הביע את ביטחונו כי לא ארגוני טרור הם שעומדים מאחורי ההתקפה, אלא מדינות זרות שאינן מרוצות מהתפניות שהתרחשו בימים האחרונים. "הפיוס בין טורקיה לבין רוסיה הוא הפחד הגדול ביותר של אירופה ושל ארה"ב", אמר. "הוא שובר את האיזון. זה משנה את כללי המשחק. הן רצו שהמשבר יימשך באופן שבו הן תכננו את זה. אם זה המקרה, ואני מאמין שזה כך, גם רוסיה תעמוד מול התקפה. פיצוצים או התקפות טרור יתרחשו במוסקבה או במקום אחר. גם רוסיה תאכל מהעוגה הזו".
סלים קורו, חוקר בקרן למחקר של מדיניות כלכלית בטורקיה, דחה בשיחה עם ה"אקונומיסט" את הטענה כי ייתכן שהפיגוע היה ניסיון לנקום על ההתחממות ביחסים בין אנקרה לבין ירושלים. לדבריו, קשה להאמין שהמחבלים הוציאו מתקפה כה מורכבת לפועל בתוך ימים מרגע שנודע על סגירת ההסכם, אולם "ייתכן שהם ראו שזה מתקדם והחלו להזדרז".