המלכוד הטורקי: ארדואן משלם את מחיר שיתוף הפעולה עם דאעש

במהלך השנים שקדמו לשנה האחרונה, תמכה טורקיה בדאע"ש וסייעה לו לא מעט: גבולות פתוחים למעבר, הברחת נשק, רכישת נפט מהבארות שהיו ברשות הארגון ועוד. לטורקיה היה אינטרס ברור מאוד בתמיכה הזו. כוונתה להפוך לאימפריה המוסלמית המובילה את העולם המוסלמי במזרח התיכון, קיבלה שירות טוב מלוחמי דאע"ש שפעלו בכיוון זהה. אבל אז הכתה בה המציאות המרה.
 

ההבנה של טורקיה, שלא ניתן לשלוט על דאע"ש, והלחץ האדיר של מדינות ברית נאט"ו, שטורקיה נמנית עמן, להפסיק את הקשר הזה, הביאו לכך שארדואן החליף צד מחוסר ברירה. רכישות הנפט נעצרו והברחות הנשק הופסקו, וטורקיה אפשרה ללוחמי המערב להשתמש בגבולה המזרחי הפרוץ על מנת להילחם באנשי דאע"ש.
 

אבל הגבול נותר פרוץ, והמעבר נשאר כמעט חופשי. שליטת הטורקים בעוברים ושבים בו היא מינימלית. לוחמי דאע"ש שבעבר נעו באופן חופשי בין טורקיה לסוריה ולעיראק, המשיכו לעשות זאת ואף התמקמו בתוך טורקיה לקראת המשך פעילותם. היום משלמים הטורקים את מחיר שיתוף הפעולה עם דאע"ש ואת עלויות חופש התנועה שנתנו ללוחמי הארגון בעבר. 

 

ניתן להעריך בסבירות גבוהה כי המודיעין הטורקי לא סימן את דאע"ש בעבר כיעד מודיעיני המהווה יריב, ולכן לא נאסף מודיעין, לא מופו פעיליו המרכזיים של הארגון הנמצאים במדינה, לא זוהו מקומות המסתור הפוטנציאליים ולא אותרו מצבורי אמל"ח או סימנים המעידים על התארגנות טרור.
 

מודיעין מסכל פנים־מדינתי חייב לדעת לתת מענה לזיהוי ולאיתור התארגנויות כאלו מבעוד מועד. כדי להגיע ליכולות מודיעיניות ברמה גבוהה נדרש המודיעין לשנים של זיהוי מאתרים, גיוס סוכנים, ביצוע מעקבים, הפעלת טכנולוגיות ומימוש מעצרים וחקירות. את כל אלו לא עשו במודיעין הטורקי. 

מתווה הפיגוע מעיד על הכנה מוקדמת, על תשתית סייענים ומסיעים, הצטיידות בנשק ומטעני חבלה, איסוף מל"מ (מודיעין לקראת מבצע) על יעד התקיפה, אמצעי תקשורת ועוד. על כל אלו או על חלקם היה חייב המודיעין לעלות כבר בשלב ההכנות לפיגוע. אבל הטורקים איבדו זמן רב במלחמה מול דאע"ש. ואת הזמן הזה הם לא ניצלו על מנת לבנות תשתית איסוף מודיעינית על פעילי הארגון בארצם. 

דאע"ש מבחינתו ממשיך לעשות את מה שהכי קל לו לעשות. למרות תבוסותיו הצבאיות בשטח, וחרף כוחו הצבאי הנחות בשטח אל מול צבאות המערב ומיליציות חיזבאללה וג'בהת א־נוסרה, אין לארגון שום בעיה לשגר מספר פעילים בודדים לבצע פיגוע בתוך עיר סואנת במדינה הגובלת עם השטח שבו הם פועלים. בהיעדר כל מגבלות על כניסתם ויציאתם מהשטח, מבחינה פוטנציאלית יכול דאע"ש להמשיך להוציא עוד שורה ארוכה של פיגועים כמו זה שהתבצע השבוע בשדה התעופה באיסטנבול. 
 

הנחת המוצא של הטורקים - הן מהמודיעין והן מהעובדה כי אינם יכולים לחסום את כניסת פעילי הארגון - חייבת להיות ברורה: בתוך שטחי המדינה שוהים כרגע כמה עשרות לוחמי דאע"ש, חמושים ומצוידים במטענים, המוכנים לבצע פיגועים בכל רגע נתון. הטורקים חייבים לפעול במהירות לסגירה הרמטית של הגבולות המזרחיים שלהם ולמניעת מעבר בלתי חוקי של לוחמים לשני הצדדים. 

 

בנוסף עליהם לזרז באופן משמעותי את בניית התשתית המודיעינית אל מול דאע"ש. ההנחה הראשונית שעל פיה הארגון לא יילחם בהם, כשלה. המציאות מוכיחה כי רוצחי דאע"ש אינם מבחינים בין דם לדם ובין דת לדת. כולם בני מוות בשם המטרה הסופית.  גם סגירת הגבולות וגם בניית התשתית המודיעינית עשויות להימשך מספר שנים. מדובר בתהליך ארוך ויקר מאוד. אולם השילוב של היעדר גבול מאובטח וחוסר במודיעין יוצר מצב שבו המדינה למעשה נשארת מופקרת לפיגועים בשנתיים הקרובות לפחות.
 

הטורקים כנראה מבינים את המלכוד שבו הם נמצאים. הממשל גם מבין שסיכוייו לזכות באהדת העם והאפשרות לגייסו על מנת לדווח על התרחשויות חשודות בשטח, הם קלושים מאוד. חלק גדול מהעם הטורקי אינו מסכים עם ההקצנה הדתית שאותה מוביל הממשל, חלק אחר של העם עוד לא מבין שדאע"ש הפך מבן ברית מועדף לאויב אכזר.
 

הממשל הטורקי יצטרך בקרוב לקבל החלטות קשות לגבי המשך תפקודו מבחינת הלחימה המודיעינית והצבאית נגד דאע"ש. הוא יבקש מן הסתם סיוע ושיתוף פעולה מבני בריתו במערב, ובכללם החברה הישנה־חדשה, ישראל. אבל גם האופטימיים ביותר מבינים שהצלחה פירושה הנחלת תבוסה מוחלטת לדאע"ש בשטח. אבל גם כשזה יצליח, עדיין יישארו קצוות פתוחים בתוך שטחי טורקיה. האיום הזה כמו גם המאבק נגדו עתידים להיות מנת חלקה של המדינה בשנים הקרובות. מומלץ לכל חובבי ה"הכל כלול" לחשוב בשנים הקרובות על אלטרנטיבות יקרות יותר, אך מסוכנות פחות.