הפיצוץ בשדה התעופה באיסטנבול יצר מסך עשן סמיך, שסייע לישראל וגם לבנימין נתניהו. הוא הוריד מסדר היום את דוח הרביעייה הבינלאומית על המצב במזרח התיכון - שבמרכזו פרק קשה ובוטה על הבנייה בהתנחלויות, המונעת את מימוש פתרון שתי המדינות - והזכיר לכל תושבי האזור וגם לכמה זרים מחו"ל שזו הבעיה הדחופה פחות.

הפיגוע הצטרף לשני מהלכים מדיניים שנטרלו בינתיים את חומר הנפץ של הדוח. מהלך אחד התנהל מתחת לפני השטח: נתניהו והשליח המיוחד שלו יצחק מולכו לחצו על ג'ון קרי לרכך את הדוח, וזו הייתה הסיבה האמיתית לפגישה הדחופה ברומא. נתניהו חשש, ועדיין חושש, שהדוח ישמש בסיס להחלטה במועצת הביטחון נגד ישראל, שתהווה תמהיל של היוזמה הצרפתית עם הרצון של הנשיא ברק אובמה לעשות משהו בעניין הפלסטיני לפני שהוא נפרד מהבית הלבן.

המהלך המדיני השני לנטרול דוח הקוורטט הוא הסכם הפיוס עם טורקיה, שבאופן פומבי הוריד מסדר היום התקשורתי את הפגישה עם קרי ואת הכותרות שיכלו לבשר על לחץ אמריקאי לקדם את תהליך השלום. נתניהו בא לקרי עם הוכחה ליכולתו לגמישות, לפשרה ולוויתורים. הוא ויתר במקום אחד כדי לא לוותר במקום אחר.

על פניו מדובר במהלך מדיני גאוני: גם עסקה עם טורקיה, גם סגירת חזית דיפלומטית אחת, גם ריצוי האמריקאים, גם קידום ענייני הגז וגם השתקת הקולות הביקורתיים בעולם שרואים בנתניהו סרבן סדרתי. הכל כלול. חוץ מעובדה אחת קטנה, והיא שזה לא היה מתוכנן. המהלך היה תוצאה של צירוף מקרים שראש הממשלה ניצל כהלכה.



תמיד אתה משלם איפשהו


הבעיה עם עסקות "הכל כלול" היא שתמיד אתה משלם איפשהו. למשל באיכות האוכל, או בזה שאתה תקוע עם מלא ישראלים שמהם רצית לברוח, או שטיסת הצ'רטר שלך מתעכבת ואתה כבר שעות ממתין בשדה התעופה. נתניהו לא מכיר את זה, כי מעולם הוא לא עשה עסקת "הכל כלול". אבל הוא יודע מהפוליטיקה שלכל דבר יש מחיר.

בארץ חיכו אביגדור ליברמן ונפתלי בנט כדי לפנצ'ר את הבלון המדיני הבינלאומי שנתניהו ניפח במיומנות ברומא. ליברמן עשה את זה בשקט. בדרך לרומא נתניהו העריך שאין שום בעיה עם ליברמן ועם העסקה המתגבשת מול טורקיה. הוא התכוון לכך שאין בעיה ציבורית. כלומר, שדמי השתיקה שולמו במלואם. אם לנקוט את רוח ההומור העצמי של ליברמן, אפשר לומר שיחד עם הארכת הפתיל, שר הביטחון עבר ניתוח משלים לקיצור הלשון. אגב, מדובר בניתוח קוסמטי שתוקפו קצר, וזה רק עניין של זמן עד שהפתיל יתקצר שוב והלשון המשתלחת תשוחרר.

לעומת שר הביטחון, לנפתלי בנט אין שום כוונה לשתוק. הוא מנהל מאבק פוליטי ועקרוני עם ראש הממשלה, ומצליח להוציא אותו מדעתו. הדבר שהכי עצבן את נתניהו היה אמירתו הפומבית של בנט, שלפיה ישיבת הקבינט שהתקיימה השבוע הייתה הראשונה שבה עסקו בהסכם המתגבש עם טורקיה. האמירה של בנט הייתה המשך ישיר לטענות האחרונות שלו על כך שהקבינט ממודר, ממוסגר ואינו שותף אמיתי להכרעות המדיניות והביטחוניות.

אין לו כוונה לשתוק. נפתלי בנט. צילום: אבשלום ששוניאין לו כוונה לשתוק. נפתלי בנט. צילום: אבשלום ששוני

בדיקה מעלה שטענתו של שר החינוך בהקשר של טורקיה נכונה באופן חלקי. אומנם לא התנהל דיון מסודר, ייחודי וייעודי לעניין הסכם הפיוס, אבל לפחות בשלוש ישיבות קבינט שעסקו בעניינים אחרים נמסרו פרטים והתפתח דיון סביב העסקה עם טורקיה. זה החלק השולי של הוויכוח, רק שהוא חושף תופעה מעניינת: בנט עושה ביבי לנתניהו. מי שהיה ראש לשכתו של נתניהו, שהיה תלמיד נאמן ושקדן, עושה לראש הממשלה בדיוק את מה שנתניהו עשה ועדיין עושה לאחרים.

עיקר טענתו של בנט אינה נוגעת להתנהלות אלא למהות. הוא לא נגד הפיוס עם טורקיה, זה לא עניין אידיאולוגי. בנט חושב שהעסקה גרועה, ושהיה אפשר לנהל משא ומתן טוב יותר ולשלם פחות. למעשה הוא תוקף את נתניהו על מיומנות ניהול המשא ומתן שלו, וזה בדיוק מה שנתניהו עשה לנשיא ארצות הברית.

נתניהו דחה בבוז את הטענות שישראל רוצה מלחמה אמריקאית מול איראן, ואמר שהוא בעד עסקת גרעין, אבל שאפשר היה להשיג עסקה טובה באמת. ראש הממשלה נשא את הדברים הללו מעל במת הקונגרס. לעומתו, בנט מסתפק בינתיים בחדר הישיבות של הקבינט.

מול חברי הקבינט אמר בנט שהאינטרס לחידוש יחסים הוא הדדי, ושהיה צריך ללכת על פיוס תמורת פיוס. עוד הוא הוסיף שהפיצויים למשפחות המרמרה הם המשך המדיניות של השפלת הראש ופגיעה בגאווה הלאומית, שהיא גם פגיעה בביטחון, כי היא מזמינה עוד התקפות. בכך בנט מצטרף לעוד שני שרים בכירים: ליברמן ומשה כחלון, שבינם לבין עצמם אומרים שנתניהו הוא מנהל המשא ומתן הגרוע ביותר.

ושניהם חוו זאת על בשרם: ליברמן מהמשא ומתן על תיק הביטחון וכחלון מתיק האוצר. בעיניהם נתניהו תמיד משלם את המחיר הכי גבוה, אחרי שהצליח לסגור את כל האפשרויות האחרות. שניהם מחמיצים רק נקודה אחת: לנתניהו יש כישרון. יש לו חוש ריח פוליטי להבין מתי הוא עובר את הגבול, ומתי הוא יכול ללכת על משהו בלי שתקום התנגדות ציבורית אמיתית. הנה, הציבור לא זכר את המרמרה, ולולא ה"טרמפ" שתפסו משפחותיהם של הדר גולדין ואורון שאול על העסקה, תוך יצירת מצג שווא שלפיו החזרת הגופות של ילדיהם היא רק עניין של התעקשות ישראלית, ההסכם היה עובר בקלות רבה יותר.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2