הפיגועים האחרונים ביהודה ושומרון שוב הוכיחו לנו, המתיישבים, כי מולנו עומדים קיצונים שמטרתם לחסל את מדינת ישראל. הם מונעים מהסתה שמתחילה במערכת החינוך, ממשיכה ברשתות החברתיות ומסתיימת בצהלות שמחה של החברים, השכנים ובני המשפחה של הרוצח, גם אם זה עתה שחט ילדה תמימה במיטתה.

התחושות הטבעיות שלנו לאחר הפיגועים המזעזעים הן של הסתגרות ושל חשדנות כלפי כל מי שעוקף אותך על הציר או פועל שמגיע לעבוד ביישוב. תחושות של דריכות וערנות.

אלא שהאתגר הגדול שלנו דווקא בימים הללו הוא לעקוף את החששות והפחדים ולנסות לראות איך אפשר לייצר מציאות טובה יותר. בימים האחרונים יצא לי לשוחח עם שייח'ים ואישים מכובדים המתגוררים בסמוך למועצה המקומית אפרת, מקום מגורי. לשמחתי, ישנם עדיין לא מעטים בקרב הפלסטינים המגנים את הפיגועים הללו. יתרה מכך, הראשונים שהגיעו והגישו עזרה ראשונה לרב מיכי מרק הי"ד היו פלסטינים. רובם למעשה מעוניינים לחיות בשקט. אותם פיגועים מזעזעים, הם מדגישים, נעשים על ידי קיצונים. אלא שהגינויים הללו מגיעים בשפה רפה, כמעט בלחש ולא בראש חוצות. גם הם מפחדים מאותם קיצונים שפעם אחת פוגעים בנו ופעם אחרת יכולים לפגוע גם במנהיגים שלהם שמגנים אותם.

על מנת להמחיש את גודל האימה שמשליטים הקיצונים, עלי לחזור אחורה מספר חודשים, אז פניתי למנהיגי הכפרים שמסביב לאפרת בהצעה די פשוטה, אך רלוונטית מאוד למצבם. הצעתי להם להתחבר למכון טיהור מי השופכין של היישוב שלנו. המטרה שלי הייתה לחבר אותם למכון הטיהור כדי שלא יזהמו את מי התהום ואת המעיינות הנמצאים באזור גוש עציון. אותם המנהיגים כמובן שמחו על ההצעה כי הרי מדובר ב־Win Win Situation, אלא שלאחר מספר ימים חזרו אלי והודיעו לי שהם לא מעוניינים להתחבר למכון הטיהור העירוני שלנו. לתדהמתי הבנתי כי הם אוימו על ידי קיצונים ש“לא מסכימים שביוב פלסטיני יזרום לצד ביוב ישראלי" הם אמרו.




תחושת בטחון לכל האזרחים

האתגר שלנו כראשי המתיישבים הוא להעניק תחושות ביטחון לכל האזרחים המתגוררים כאן. למעשה, כולם כאן מבינים כי אין הבדל ברמת הסיכון לתושב המתגורר באפרת, עתניאל, עפרה, פסגות או תל אביב, ירושלים וכפר סבא.

לפני כשבועיים אימצו שרי החוץ של האיחוד האירופי את היוזמה הצרפתית לשלום, יוזמה שהיא חד־צדדית וגרועה לנו כישראלים מכל בחינה וצד. לצערי, הקהילה הבינלאומית לא השכילה עדיין להבין כי יוזמות שלום ופתרונות לכאוס האזורי לא פותרים מתחת לאורות הניאון בפריז או בבריסל. תפקידה של הקהילה הבינלאומית וגם של מדינת ישראל הוא לאמץ חשיבה כוללת. לחזק את המתונים משני הצדדים ולנסות לפגוע בקיצונים שמדרדרים אותנו פעם אחר פעם אל התהום.

אני מצדי אמשיך לנסות ולדבר עם שכנינו. מה שנחוץ כעת זה בניית גשרים שבעזרתם נבנה אמון, ולא עוד גדרות שיוצרות הרחקה ופחד. היוזמה הצרפתית היא דוגמה לבניית גדר כזאת. גדר, אנחנו מאמינים, משדרת חולשה, והיא איננה מעניקה ביטחון, כפי שראינו ברצח הלל יפה אריאל ז"ל. אני מאמין שחלק משכנינו עוד מאמין ששלום בר קיימא יכול להגיע, חלקם אומר בסתר כי זכותנו לתבוע את ביטחוננו ולהעניש את המפגעים. ייתכן שאין עם מי לדבר בשאלות הלאומיות. אך עד אשר יימצא שותף לשיחה בנושאים הכבדים, יש עם מי לדבר בנושאי היומיום. הרוב רוצה לחיות בשלום, ועלינו למצוא את הדרך לבנות את הגשרים. 

הכותב הוא ראש המועצה המקומית אפרת