איגוד החברות הציבוריות יערוך ביום שני הבא את האסיפה השנתית. באחד הפאנלים המרכזיים תידון הסוגיה “איך מחזירים את החברות לבורסת תל אביב”. הפרטת הבורסה אינה אחת הדרכים המומלצות. למרות זאת, הממשלה אישרה שלשום את החלטת ההפרטה במטרה להפוך אותה לחברה למטרת רווח. המהלך, כך מקווה שר האוצר, יעודד את הצמיחה, יוזיל עלויות ויוריד את יוקר המחיה. אשרי המאמין.



כפי שהדברים נראים כעת, ההפרטה היא תרופת אליל נוספת בקוקטייל התרופות שנוסו בשנים האחרונות בניסיון לאוששה ממחלתה הסופנית. מי שהרג את הבורסה מרוב רצון להגן על המשקיעים הם הרגולטורים בעידודם הקולני של הפוליטיקאים. לכן רק הם (בתקווה שעדיין לא איחרו את הרכבת) מסוגלים להוציא אותה מהתרדמת. אין חולק על כך שהבורסה היא אחד מאפיקי גיוס ההון החשובים בימים של מצוקת אשראי. היא אמצעי לגיוס כספים, מעודדת את החיסכון ומאפשרת להפוך את ההשקעות לנזילות. המאמצים להחייאתה במקומם.
 
ייאמר לזכותו של יו”ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר שהוא לא חסך בשום מאמץ למציאת דרכים להבראתה. זה התחיל לפני כשנתיים בהדחת ההנהלה הקודמת, “שלא סיפקה את הסחורה”. האוזר גייס אז ביבוא אישי מנכ”ל מחו”ל ויו”ר דירקטוריון חדש. אלא שהשניים הסתכסכו, והאוזר, שמצא את עצמו בתפקיד גננת בכיתה טיפולית, נאלץ לאחוז במושכות. כשמהלך ההדחה לא הועיל, גיבש את “מפת הדרכים” העסקית שכללה הקלות דיווח לחברות קטנות, תשקיפים מקוצרים ודחיית הצורך בכינוס אספות כלליות.


אבל שום חברה לא התנדבה לבלוע את הפיתיון, והאוזר המליץ על מהלך חריג: מתן תמריצי מס למשקיעים באמצעות הפחתת מס רווחי הון מ־25% ל־15% או פטור מתשלום מס על רווחים של עד כ־5,000 שקלים (כמקובל בהשכרת דירות). בינתיים אף אחד לא הרים את הכפפה.

הפרטת הבורסה נחשבת מהלך שובר שוויון. ההנחה היא שבורסה בידיים פרטיות, תוך שיתוף  פעולה עם הנאסד”ק, היא שתחזיר עטרה ליושנה, המסחר יעלה, העמלות ירדו ועם ישראל יחזור לשוק ההון. אבל גם כאן זה לא יעזור. לחברות העסקיות הרציניות אין שום עניין להתקרב לבורסה. הרגולטור הישראלי הפקיע מהן, באמצעות סדרת החלטות חסרות תקדים בקנה מידה עולמי, את השליטה, והן נאלצות לרקוד לפי החליל של בעלי המיעוט, משל הזנב מכשכש בכלב.
 
חוק הריכוזיות, שאין לו אח ורע בעולם, העלים עשרות חברות שהוחזקו באמצעות מה שמכונה “חברות הפירמידה”. החוק בוצע למרות התנגדות פרופ’ האוזר לחלק מסעיפיו. חוק שכר הבכירים עבר כמה מהפכים, עד שהגיע לתחנה הסופית שלו. חוק זה, במתכונתו הנוכחית (כמו השוואת השכר הגבוה ביותר לשכר המינימום), אינו קיים בשום מקום בעולם, ורק בתל אביב גילו את החוכמה. באספות הכלליות נושלו בעלי השליטה ממעמדם, והכוח עבר לבעלי מניות המיעוט.
אז מדוע מתפלאים שחברה כמו מלאנוקס ברחה מהבורסה כל עוד נפשה בה? מה הפלא שגיל שויד, הבעלים של צ’ק פוינט, מסרב להירשם למסחר בתל אביב גם אם ישלמו לו כסף? ואיך בעלי השליטה באסם גילו ש”זה טוב זה אסם”, אבל מחוץ לבורסה?
 
כדי לשכנע משקיעים לחזור הביתה ולהחזיר את האמון בבורסה חייבים לבטל את ההחלטות הפופוליסטיות שגרמו להתייבשותה. מכיוון שסביר שבאווירה הנוכחית זה לא יקרה, ניתן להניח שהבורסה תמשיך להתנהל כחנות מכולת שכונתית.