ועדת חוץ וביטחון צודקת: לא מגיע לאזרחי ישראל דוח מפורט על מבצע צוק איתן. בסך הכל טראומה קלה, כמה טילים, כמה מנהרות, כמה חיילים הרוגים. לא מלחמת יום כיפור, לא רצח רבין, מבצע. כן, מבצע. עוד אירוע, ניואנס, משב רוח לא מרענן במיוחד. עוד אחד מהדברים האלה שאזרחי ישראל מסוגלים לספוג, חלק ממסע הספיגה היומיומי שהמדינה מעבירה את אזרחיה. בסופו לא תקבל כומתה, גם לא מדליה, כמו באולימפיאדה. העיקר ההשתתפות.
הישראלים הפכו להיות סך כל הטראומות שלהם. כל דבר שקורה, בין אם זה מבצע צבאי שמתרחש בקיץ ומכניס אנשים לחדרים ממוגנים ובין אם המדובר בטרור סכינאות שנמשך חודשים - הכל לגמרי נורמלי. ברגע שאתה לא נותן דין וחשבון לאזרחים, אתה בעצם אומר להם שזה חלק מהחיים, חלק מחייהם. ושלממשלה אין שום אחריות, לא למה שקורה ולא למה שצריך לקרות. הציבור, עייף ומותש, כבר לא דורש תשובות. מתחפר עמוק בתוך התסכול, מוותר על זכותו לדרוש תשובות לשאלות.
זהו בעצם ההישג הגדול ביותר של נתניהו כראש ממשלה: אף אחד, כולל האופוזיציה הרופסת, לא דורש ממנו כלום. וזה לא שהציבור ונבחריו לא יודעים להזדעק ולזעוק. כל מה שצריך כדי להבעיר אש היא תמונה של קרן פלס בבגד ים או אמירה של ח"כ חנין זועבי. או אז המערכת והציבור יוצאים מגדרם, שוצפים וקוצפים, צווחים את עצמם לדעת. בישראל חיים אנשים שחזה של זמרת מטריף את מוחם יותר מאשר מנהרות שנחפרו מתחת לאפו של צה"ל, ודרכן יכלו לעבור מאות מחבלים ולבצע פיגועים.
כמה זה נוח לראש הממשלה, המצב הזה. כמה זה מקל על הממשלה הזאת שאנחנו עייפים ורעבים ומצפים לאות. ולא, ועדת חוץ וביטחון, זאת שאמורה לייצג את הציבור מול הממשלה והגורמים המקצועיים, היא לא צריכה בכלל להגיש דוח על צוק איתן. עברו שנתיים. הטראומה הבאה כבר כאן.