המתיחות הגזעית בארצות הברית בעקבות רציחתם של חמשת השוטרים בדאלאס בשבוע שעבר נמצאת בנקודת רתיחה. הנשיא אובמה משדר מסרים מרגיעים וממלכתיים בניסיון למנוע את התפשטותן של המהומות. המתיחות העדתית בישראל, שעלתה שלב בעקבות פרסום מסקנות ועדת ביטון, מצביעה על כך שאנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תרבות. בניגוד לארצות הברית, זוהי אינה מלחמה רצחנית, אלא מילולית. בניגוד לארצות הברית, אין מי שירגיע. ראשי שני המחנות מתדלקים אותה ושמים פס על הסכנה שבהידרדרותה.
המלצות ועדת ביטון הוציאו החוצה את הזרמים הגזעניים התת־קרקעיים בחברה הישראלית. מגוון הפוסטים ומאמרי הדעה האנטי־מזרחיים והביקורות השטחיות על המלצות הוועדה שפורסמו במהלך סוף השבוע רק מוכיחים כי נפתלי בנט ומירי רגב זיהו נכון חלק ממוקדי חוסר הצדק וחוסר השוויון. פעולתם הייתה הכרחית על מנת להתחיל לאוורר את הישראליות משכבות האבק העבות שהצטברו על חלק ממוקדי הכוח שלה. המלצות הדוח נותנות מענה חשוב לזהות היהודית, שלאורך ההיסטוריה הייתה בעלת מופע מזרחי השווה בחשיבותו ובהיקפו לזה האשכנזי.
השרים רגב ובנט מואשמים בצדק בניצול השסע העדתי לחיזוק המגמות הלאומניות. על העגלה קפץ במוצאי שבת גם ראש הממשלה. קשה ליישב את הסתירה בין הוקעתם של ראשי הימין את גזענותו המבחילה של גידי אורשר לבין שלילתם את הזהות הלאומית הפלסטינית והתבטאויותיהם הגזעניות כלפי מיעוטים. קשה לא פחות ליישב את הסתירה הנגלית בקרב ראשי השמאל.
בהקשר זה הרבה יותר מטריד מהפוסט של אורשר הוא מאמרו של פרופ’ זאב שטרנהל שהתפרסם בעיתון “הארץ” בסוף השבוע וזכה לאלפי שיתופים. פרופ’ שטרנהל הוא חתן פרס ישראל לחקר מדע המדינה, חבר האקדמיה הלאומית למדעים, מומחה עולמי לפאשיזם. ככזה ניתנת לו במה רחבה בעיתון “הארץ”. במאמר שכותרתו “המהפכה התרבותית היא רק ההתחלה” טוען הפרופסור המלומד כי “תוכני מהפכת התרבות בישראל מזכירים את ניצני הפאשיזם באירופה לפני מלחמת העולם הראשונה”.
שטרנהל אינו מזכיר מפורשות את דוח ועדת ביטון, אך ההקשר והעיתוי די ברורים. באופן מפורט למדי הוא מתאר את לידתה של הלאומנות הרדיקלית באירופה של סוף המאה ה־19. אולם הקשר בין לידה זו לבין המתחולל כיום בישראל ניתן למרבה הצער במשיכות מכחול עבות במיוחד. לטענתו, המהפכה התרבותית העוברת עלינו קשורה בגיוס ההמון הנבער, המונע על ידי אינסטינקטים ואינו מתעניין בקאנט וברוסו, נגד ערכי הדמוקרטיה הליברלית וזכויות האדם. האליטות הישנות הן עבורו הנשאיות הבלעדיות של המורשת ההומניסטית המערבית בעלת העליונות המוסרית.
הלחץ על מוסדות התרבות להיות פלורליסטיים ופתוחים לתרבויות נוספות הוא מבחינתו איוולת. מיותר לציין כי גישתו הרציונלית של שטרנהל אינה עומדת בהלימה עם גילויי ההבנה שלו לסנטימנט הלאומי הפלסטיני. פרופ’ שטרנהל ושאר נציגי האליטות הישנות אחראים להגברת הפלגנות לא פחות מאשר נציגי הימין. הידרדרותה של שנאת האחים בישראל תהיה רשומה גם על שמם.