מה שקרה בדאלאס הוא לא מוטציה חד-פעמית, התפרצות רגעית או משהו חולף. זהו ביטוי של קווי השבר החברתיים בחברות המערביות. קו השבר הוא הקו שמסומן על ידי הניכור העצמי של עשרות מיליוני אפרו-אמריקאים, מוסלמים-אמריקאים ואחרים, גם במדינות אירופה וגם במזרח התיכון. זהו קו שבר עמוק ומסוכן לכולם, משום שאין דרך פשוטה לרפא אותו. זה לא קו השבר שבין הציוויליזציות. זהו קו השבר המבוסס על הניכור העצמי של מאות מיליוני בני אנוש בכל מקום על כדור הארץ.
שורש המילה ניכור הוא “נכר”. כלומר, זר לעצמי כבן אנוש. כל פעולותיי ומעשיי זרים לי, כשלמעשה יש “אחרים” שיוצרים את הסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת עבורי. הם לוקחים ממני את חיי. האירוע בדאלאס נמצא על אותו קו השבר כמו האירוע באיסטנבול, אם נזכור שהג’יהאדיסטים האסלאמיים מגייסים את אנשיהם לשורותיהם על אותו בסיס של ניכור עצמי, רק עוטפים אותו בדגל ובאתוס האסלאמי.
קו השבר הזה חוצה חברות - גם חברות אסלאמיות, מדינות – גם מדינות אסלאמיות, והוא מוצג לנו, ההדיוטות, כמשהו חולף, קטן ומקרי, שצריך להכיל אותו ולחיות איתו ולהמשיך הלאה. לנשוך את השפתיים ולהמשיך לצעוק “הטרור לא יעצור אותנו. כולנו מאוחדים נגד הטרור”. אחר כך יופיעו כמה פרשני ביטחון או משטרה ויפרשו את השאלה הבנאלית: האם הייתה התרעה? השאלות הנשאלות צריכות להיות – מה קרה בעשורים הראשונים של המאה ה-21? במה החברה האנושית כיום שונה מהחברות האנושיות של המאה העשירית, ה-15 או אפילו ה-19? התשובה לכך היא שמדובר בקו שבר עתיק שקיים מיום היוולדה של החברה האנושית, בהבדל אחד מהיום: כיום קיימת לחלק מאיתנו האפשרות להיחשף ולהתוודע לעובדת ניכורנו העצמי. כלומר, אותו בן אנוש מגלה שהוא זכאי להתקיים באופן “אנושי”; מצד אחד, חופשי ופעיל על פי תודעתו, ומצד אחר, מחייבים אותו להתקיים כפי קיומה של חיה.
האפשרות להיחשף מתקיימת בזכות מהפכת המידע שמתקיימת כיום, נוגעת בכל אחד מאיתנו וחושפת כל אחד לסיטואציות האישיות הללו, שלא ניתן היה להיחשף אליהן לפני כן. ייתכן שנבואתו של אורטגה אי-גאסט על מרד ההמונים מתגשמת. היא מתגשמת בתצורות עטופות בג’יהאד ואנטי-גזענות, שמבעבעים מתוך היורה הרותחת של הניכור העצמי. היורה שמכילה מאות מיליוני בני אדם במעמד של “לא קדושים”, כלומר, כאלה שניתן לירות בראשם כי הווינקר במכונית לא פעל (ירי השוטרים על שחורים בארצות הברית) או סיבות דומות. מהפכת המידע (הרשת) דוחפת מיליארדי פריטי מידע למוחו של כל אחד מאיתנו. היא חושפת את כולנו מבעד לחומות התעמולה. היא חודרת אפילו את חומות העולם החרדי המבוצרים ביותר (חסידות גור ואסתי ויינשטיין כמייצגת). העולם החדש.
ישראל הרשמית נעה במסלול התרסקות, בלי לראות את הקיר שהולך ומתקרב, אף שהנורות האדומות עליו מהבהבות. קיר בן ארבעה מיליוני פלסטינים מנוכרים לעצמם, שמהווים דגל לעשרות מיליוני מוסלמים, שלאחרונה אינם יוצאים רק נגד מדינת ישראל, אלא נגד העם היהודי בכלל. זהו סוג של עיוורון שמוגדר בכל מילון שתרצו גם כאיוולת. מערכת התעמולה הישראלית הצליחה לטשטשה בססמאות של “ביטחון”, ו”ביצור הביטחון”, שמערפלות את חדות השכל. עבודה של קופירייטרים ולא של מנהיגים.
אז נשאלת השאלה – מה עושים? ראשית מבינים שהפתרון המבוסס על שתי מדינות לשני עמים התרחק מאוד. כדי לקרב אותו לסטטוס של פתרון ריאלי, אנחנו נדרשים לצעדים מקדימים, שקודם כל מפרקים את קו השבר המבוסס על הניכור העצמי. אלה הם צעדים בוני אמון אמיתיים, והם מבוססים על שיפור מהותי בחייהם של הפלסטינים ושל בני המגזר הערבי בישראל, וכן, טיפול מסיבי בנושא הפליטים, שלדעתי הוא עצם בגרונו של כל פתרון שיוצע. הקמת הערים הפלסטיניות החדשות היא בהחלט חלק מהפתרון, והתמקדות בו והרחבתו לממדים של עסקים, שווקים (סחר חופשי) ורווחה כלכלית ותרבותית יכולות להיות חלק מהצעד הזה, בהשקעות גדולות של אירופה, המפרציות ובניצוח וניווט ישראלי.