אפשר היה כמובן לחפש רב ראשי לצה״ל הסבור שהומוסקסואליות אינה מנוגדת לחוק התורה. אפשר היה לחפש רב ראשי לצה״ל המצדד בהתלהבות בגיוס בנות. אפשר היה לחפש רב ראשי שמעולם לא ניהל דיון תיאורטי על סוגיית אישה יפת תואר. אך זה עלול היה להיות חיפוש ארוך, ותוצאתו בעייתית: לצה״ל יהיה רב ראשי – אך לא יהיה לו רב ראשי המקרין סמכות תורנית.
אפשר, לעומת זאת, להסתפק ברב אייל קרים, שזכויותיו כלוחם, כך נראה, רבות, ושעמדותיו בנושאים הללו הן עמדות סטנדרטיות של רב סטנדרטי. אפשר להסתפק ברב קרים, שקבע בנחרצות הראויה שמי שאחראי להגנת ישראל הם המוסדות הממלכתיים – צה״ל ושאר כוחות הביטחון. זה הרף ההכרחי: שהרב לא יחתור תחת סמכותו של המוסד שאותו הוא משרת.
סוגיית הרב קרים והתבטאויותיו השנויות במחלוקת אינה נוגעת כלל לרב קרים ולהתבטאויותיו השנויות במחלוקת. מה שאמר אמר. לא דברים החורגים במהותם ממה שאומרים רבנים. אם היה נזהר קצת יותר, היה טוב יותר לו וגם לנו. עם זאת, לדרישה המתמדת לזהירות יש מחיר, שלא בטוח שכדאי לחברה הישראלית, על שלל בעיותיה, לשלם.
אפשר להחליף את הרב קרים ברב אחר. גם זה לא יהיה אסון. מכיוון שדבריו ״חוללו סערה״, אולי תהיה בזה אפילו מידה של היגיון. אך ראוי להזהיר ששום בעיה לא הייתה נפתרת עם בחירתו של רב אחר. סוגיית הרב קרים אינה נוגעת לרב קרים – היא נוגעת לשאלה האם לצה״ל יש צורך ברב ראשי שהוא יותר מפקיד זוטר של שירותי דת. מי שאיננו רוצה ברב קרים בעצם רוצה שלצה״ל לא יהיה רב, או שיהיה לו רב שתפקידו מתמצה בבדיקת מטבחים ובהתקנת מזוזות בבסיסים חדשים. זו עמדה סבירה, שיש נימוקים חזקים לתמוך בה. צה״ל הוא גוף ממלכתי חילוני, שנוכחות של רב דעתן, שיש לו משנה ושאיפות חינוכיות, מקשה עליו, מעשית ואידיאולוגית.
ברור שאם צה״ל זקוק למש״ק דת – לא לרב ראשי – הרב קרים כנראה איננו מתאים לתפקיד המיועד לו. אלא שכבר כמה שנים צה״ל אינו מסתפק במש״ק דת. הוא איננו מסתפק במש״ק דת לא משום שצמרת צה״ל גילתה לפתע את אורה הגנוז של הסמכות הרבנית, אלא משום שצמרת צה״ל מבינה, גם אם אינה מבטאת זאת תמיד בבהירות, שזה מה שחיילים רבים בצה״ל רוצים. צבא שהיחידות הקרביות שלו נשענות במידה רבה על קבוצות אוכלוסייה שיש להן עניין בדעתו של רב אינו יכול להתנכר לרצון הזה. צבא ששולח לקו הראשון חיילים רבים המבקשים לשמוע דברי חיזוק ועידוד של מי שיש לו סמכות תורנית לא יעשה בחוכמה אם ימנע מהם את השירות הזה.
הוא לא ינהג בחוכמה משום שניכור גורר ניכור – כלומר, צבא שיתנכר לעמדתם הרגשית והאידיאולוגית של חייליו ייענה בניכור מצד חייליו. הוא לא ינהג בחוכמה משום שמניעה גוררת עקיפה – כלומר, צבא שלא יספק את הרב הדרוש יגרום לחייליו לעשות להם רב אחר, חיצוני. רב צבאי ראשי, אם נבחר נכון, אינו בעיה, אלא פתרון לבעיה. הוא הדמות המאפשרת לצה״ל לנתב בחוכמה את הרגשות הדתיים בנפשם הסוערת של חיילים צעירים.
כדי שרב צבאי יוכל להיות פתרון לאתגר, הוא נזקק לאמונם של החיילים ולאמונם של המפקדים.
הוא צריך להיות רב שהחיילים המעוניינים בהשראה רבנית יכולים לשאת אליו עיניים ולקבל אותו כסמכות תורנית ורוחנית. הוא צריך להיות רב שהחיילים הללו מכבדים – לא מש״ק דת שהם מביטים בו בזלזול, בדרכם להתייעץ עם הרב האמיתי שלהם, שאיננו לובש מדים. הוא צריך להיות רב שהמפקדים מזהים בבהירות שיש לו גישה ממלכתית. הוא צריך להיות רב שצמרת צה״ל אינה חושדת בו שהוא מנסה לגנוב לה את החיילים ולכפות עליהם סמכות שאיננה סמכות המפקד. הוא צריך להיות רב שאומר כך: ״אין לאף אדם זכות ורשות לקחת החוק לידיים... צה”ל, משטרת ישראל ומשמר הגבול, השב”כ והמוסד, הם בלבד המופקדים על ביטחונה של מדינת ישראל...״.