הקבצן המכשף

יום אחד אני יושב באחד מבתי הקפה בכיכר מילנו, מסתלבט על העוברות והשבות, מניד את הראש בברכת שלום למכר שחולף מולי, שותה אספרסו שלישי כדי להתאושש מלילה נורא שעבר עלי ומדי פעם מסנן בין השיניים קללה עסיסית כלפי ההימורים המחורבנים שהימרתי בערב הקודם, על שלוש קבוצות כדורגל מחורבנות שחטפו בראש בניגוד להימור שלי.

עם ראש מבואס וכיסים ריקים אני מביט על מספרי המכוניות שחולפות בכיכר ורושם לי על טופס לוטו כמה מהמספרים שקופצים לי לעין, כפי שמופיעים על לוחיות הרישוי שלהן. אולי המזל ישחק לי הפעם ויוציא אותי מהברוך הפיננסי שאליו נקלעתי בגין תאוות ההימורים הבלתי מרוסנת שלי. בין לבין, כשאני עושה ספירת מלאי בראש, מסתבר לי שבתקופה האחרונה אני בקריזת הימורים על כדורגל, כדורסל, טניס, מרוצי סוסים, מניות, אופציות לוטו, צ'אנס, 777 ועוד הימורים שונים ומשונים - שבכולם, בלי יוצא מהכלל, אני מפסיד כמו אידיוט וגובה ההון שלי צנח אל מתחת לרצפה, דבר שעלול להביא אותי למצב של חוסר כל.

צ'יקו הסוס, שמנהל מבית קפה סמוך הימורים בליינים הבלתי חוקיים, מסמן לי מרחוק בידו ועושה תנועות שפירושן “מה עם הכסף שאתה חייב?". אני מסמן לו בגלגול היד שעוד מעט אני מגיע לכיוון שלו. רותי מהבנק מצלצלת ומשמיעה לי בעדינות אך בתקיפות שאני במינוס של איזה 40 אלף שקל והמנהל ביקש שאכסה את החוב בתוך 24 שעות. דני, הבעלים של הקפה, קורץ לי ובחיוך שרמנטי מזכיר שחודשיים לא שילמתי חובות, ושהגיע הזמן לסגור חשבון. ואם כל זה לא מספיק, אני רואה שהטרנטה שלי, שחונה על אדום־לבן במרחק 40 מטר ממני, זוכה לביקורו של שמשון הפקח המניאק, שמדביק על החלון את הטופס המסריח על חנייה במקום האסור לחנייה.

למרות השעה המוקדמת בא לי להתחיל סיבוב אלכוהול מוקדם, כדי לנסות לשבור את היגון והדאגה שגורמים לי לדפרסיה. בנוסף לכל הצרות, מתיישב על ידי רפי חמצני, המכונה “הקרצייה", שמבקש ממני שאזמין אותו לאספרסו כי הוא תפרן רצח ולא ישן כל הלילה, אני מתנה את ההזמנה בכך שלא יטחן לי את המוח ויניח לי כי מצבי קשה. הוא מסכים ומזמין את עצמו לאספרסו, וכשזה מגיע, הוא לוחש לי בקול חנפני שאספרסו בלי סיגריה זה חסר טעם ושאתן לו סיגריה. נותן לו. בזמן שהוא שותה ומעשן הוא מלחשש לעצמו שעוד מעט המזל שלו ישתנה, כי הוא עומד לפגוש את הקבצן שמתעסק בקבלה, בכישופים ובהסרת עין הרע, חסימות, גירוש שדים ואולי סוף־סוף יהיה לו קצת חמצן והוא יוכל לנשום.

אף על פי שאני נגד מכשפים ומגרשי שדים למיניהם, חמש דקות אחרי זה, כשהקבצן מגיע ויושב ליד הקרצייה, האנטנות שלי קולטות את הדיבור שלו. דבר ראשון הקבצן מבקש מהקרצייה שיזמין אותו לאספרסו. הקרצייה לוחש לי באוזן, “בחייאת, זהבי, תזמין אספרסו, הוא ישנה לנו את המזל". אני לא אוהב את הקטע הזה של “ישנה לנו", כי אני לא בענייני כישופים, אבל במחשבה שנייה, אני אומר לעצמי שאני כבר תקוע עמוק בבוץ, אז עוד אספרסו לא ישנה את מצבי לטוב או לרע. אני מזמין אותו, ואז כשמגיע האספרסו הקבצן והקרצייה, כאילו מתוך תיאום, מבקשים סיגריה.

אני מתפלץ אבל משחרר ומאזין איך הקבצן מתחיל לשחרר לחישות משונות שרק את חלקן אני מצליח להבין, ולרשום על טופס טוטו ריק “אוזרעין ומרעין ומבישין וקפשישים וחמשישים, מלאכים טובים ורעים סביב מדורה יושבים... טפו טפו טפו... אש ותמרות עשן... צמרות עצים... קטורות וריחות אקליפטוסים, בלילה חם מים רותחים עין של פרה נגד עין הרע... שמן זיתים נגד מזיקים... טפו טפו טפו...7 פרות שמנות... 7 פרות רזות... שני זאבים, 4 שועלים, שער ערווה רותח במים... 7 ראשי שום בשמן... רושמים מספרים... מספרים עולים... יורדים... עולים... מהר לרשום... 7... 14... 28... 36... 19... 14... 14... 14... 6...2... 6...".

הקבצן נראה מעוך, והקרצייה לקח מהשולחן הסמוך בקבוק מים מינרליים תוך שהוא מבהיל את בעלת הבקבוק שצווחה עליו בהיסטריה “גנב... גנב מסריח...". הקרצייה צעק לה חזרה “מקרה חירום!" ושפך את המים על הראש של הקבצן המכשף. אני מנצל את המהומה, קם ומתחמק לכיוון תחנת ההימורים ברחוב אבן גבירול, מציץ לכיוון צ'יקו הסוס שעסוק בצעקות עם אחד הלקוחות שלו שלא שילם לו בזמן, ולא מבחין שאני יוצא מתחום טווח הראייה שלו.

מרחוק אני שומע את דני מהקפה צועק לי שאחזור מיד לשלם, אבל אני מתעלם ונכנס לתחנת ההימורים, לוקח בידיים קצת רועדות את הטופס עם המספרים שרשמתי מפיו של המכשף הקבצן וממלא אותם בטופס לוטו. מתפלל שאולי בפוקס אני מביא מכה בעזרת הדבר שאני הכי לא מאמין בו - מכשפים וקבליסטים.

דודו ריבית, בעל התחנה, מזכיר לי שאני חייב לו ברישומים 3,700 שקל ובחיוך שטני אומר בקול תקיף שהוא מקווה שכשהחשבון יגיע ל־4,000 שקל הצ'ק שהפקדתי אצלו למשמרת יהיה עם כיסוי. אני טופח לו על השכם ובחיוך גדול אומר לו שכבר ב־3,900 יהיה לצ'ק כיסוי. אני עושה עיקוף ענק כדי לא לעבור בכיכר, שם יש כמה מארבים של אנשים שאני חייב להם, עולה הביתה מיואש ומתפלל שבהגרלת הלוטו בערב המספרים של הקבצן המכשף פותרים לי את הבעיות הפיננסיות.

ברדיו מפרסמים שבהגרלת הלוטו שתיערך היום הפרס הראשון הוא 7 מיליון שקל. כעבור כמה דקות מתפרסם שהשבוע בטוטומאניה הפרס הראשון הוא 20 מיליון שקל. בטלוויזיה מנכ"ל מפעל הפיס מספר בשבחי המפעל שהוא עומד בראשו. אני מרגיש רדוף, עקוץ, מוכה, אומר לעצמי שאני מכור, שאני דפוק, לא מבין איך הידרדרתי לרמה נחותה כזו של השתעבדות להימורים.

הזמן עובר לאטו. מביט על משחקי היום ובא לי מום על שלושה משחקים שיסתיימו בתיקו, מצלצל לנייד של צ'יקו הסוס, אומר לו שהוא נעלם לי פתאום מהעין ושלא יחשוב שהברזתי לו. הוא לא קונה את זה ושואל על מה אני רוצה להמר. אומר לו “100 שקל על שלושה משחקים שיסתיימו בתיקו בליגה הספרדית השנייה". אם אני מביא אותם, זה 2,700 שקל שעוברים אליו. “יש לי הרגשה טובה", אני אומר ויודע שהוא לא מאמין לי וגם אני לא מאמין לעצמי.

בשבע, אחרי שיורדת החשיכה, אני הולך לכיוון יהודה המכבי פינת ויצמן. יש עלי 200 שקל שהחבאתי בבית מפני עצמי בצנצנת של קפה שחור. אשכרה תקעתי בתוך הקפה את השטר, כמו אידיוט האמנתי שאולי השטר בקפה יפתח לי את המזל. בדרך אני רואה את הקבצן המכשף לבוש במעיל השחור והמסריח שלו, נטפל לעוברים והשבים ומבקש נדבה. “בן אדם חולה, אין לי מה לאכול. תביאו צדקה לבן אדם חולה. צריך כסף לתרופות". פתאום הוא צועק: “אלוהים! כסף לתרופות! תקלל את מי שלא נותן". אני נותן גז לתחנת הפיס, רק זה חסר לי שהרמאי הזה יעשה עלי קטע ברחוב.

מגיע לתחנה ולוקח שלושה כרטיסי גירוד “קזינו". כל כרטיס 15 שקל. הפרס הראשון 150 אלף שקל. למרות שאני מכיר את הרמאות של כרטיסי הגירוד, אני מכור. מגרד לאט, ממזמז את הגירוד, בכרטיס הראשון יש מנדבושקעס. מתחיל לגרד את השני, זוכה ב־15 שקל, מגרד את השלישי, כינים. על הדוכן תלוי צילום של כרטיס לוטו שזכה בתחנה ב־10 מיליון שקל. אני משלם 30 שקל על כרטיסי הגירוד (אחד החזיר את ההשקעה), מתחיל ללכת, נעצר, חוזר ומבקש עוד שלושה כרטיסים. מתחיל לגרד, מצד ימין שלי מישהו תופס לי בשרוול. אני מביט לכיוון ונבהל, הקבצן המכשף עומד על ידי ובקולו הצרוד אומר לי בטון מצווה “זוז, תן לגרד". יש לו בכף היד בוכטה של מטבעות שקיבץ קודם לכן. הוא שופך אותם על הדלפק ואומר למוכר “תספור".

בא לי לברוח, אבל הקבצן המכשף תופס לי ביד ובקול מצווה אומר לי “חכה". הוא מוציא מהערימה של כרטיסי ה"קזינו" שני כרטיסים ונותן לי. “תגרד, אני לא אוכל חינם, זה בשביל האספרסו והסיגריה". אני מגרד את שני הכרטיסים ולא מאמין. בראשון אני זוכה ב־15 שקל, בשני ב־200. המכשף פותח בצווחות שמחה, חוטף את הכרטיסים ונותן אותם למוכר. “תביא הכסף!", הוא צועק עליו. המוכר המבולבל נותן לו את השטר של ה־200 שהבאתי לו קודם (אני מזהה אותם לפי כמה גרגירי קפה שנשארו עליהם).

הקבצן נותן לי 20 שקל במטבעות, מסתכל עלי במבט מזרה אימים ובקול המסריח שלו אומר לי “מה, אתה חושב שאני פראייר? הקפה שקנית וברחת בלי לשלם עולה בקושי 10 שקלים והסיגריה עוד שקל. קח 11 שקל ועוד שקל טיפ ויאללה תתחפף".

נ.ב.

שלושת המשחקים בכדורגל הסתיימו בניצחון קבוצות החוץ, לא תיקו ולא נעליים. בהגרלת הלוטו לא עלה אף מספר מהמספרים שפלט הקבצן המכשף. למחרת מכרתי את האוטו וכיסיתי את כל החובות. שבוע מאוחר יותר ראיתי את הקבצן המכשף נוהג במרצדס חדשה. בקפה סיפרו שהוא זכה בפרס הגדול בלוטו.