זה חייב להיות החום. החום והמלפפונים. כמו בזמן ירח מלא, אנשים מתחילים לאבד את הצפון ולדבר שטויות. פתאום עולות להם כנראה כל הטראומות מהילדות, היעדר תשומת הלב, המחשבה על כך שטרם הספיקו להתארגן על חשבון סנאפצ׳ט והם מחוץ ללופ של ״המקובלים״, עכשיו הם חייבים לחשוב מהר על סיבה לחזור לתודעה הציבורית, אז הם כותבים את הדברים הכי נפיצים שהם מצליחים לחשוב עליהם, לוחצים על ״שלח״ ומחכים.

סליחה שאני מחזירה אותנו אחורה, אבל מי זה בכלל גידי אורשר שיצליח להביא את הסעיף לכל כך הרבה אנשים? איך יכול להיות שמבקר קולנוע בגל"צ מצליח לפתוח את כל הפקקים של בקבוקי השד העדתי שעוד נותרו סגורים ולהצית את המדינה במחי סטטוס אידיוטי? אני אומרת לכם שזה רק כי מספיק חם בחוץ כדי שנידלק עצמונית, הרי בפועל, רוב הציבור חיפש את השם שלו בגוגל כדי להבין במי מדובר. כל פוק הופך לשריפת ענק.

יש גזענות בישראל של 2016. מי שחושב שאין, הוא בור או רשע. ואף על פי שתקראו לי אשכנזייה שחיה בבועה, אני בטוחה שאנחנו בעיצומו של תהליך תיקון. וגם שקורח זה שם של תימנים ובטעות יצאתי הונגרייה. כל השבוע התווכחתי עם אנשים שאמרו לי שקורות חיים שמגיעים עם ״השם הלא נכון״ מקבלים את היחס המתאים ממקום העבודה, ואני בתגובה סופרת להם, כמו אידיוטית, את התוניסאים והפרסים והמרוקאים והסורים וכו' שלומדים איתי רפואה ולא התקבלו מתוך אפליה מתקנת מתנשאת ואליטיסטית. בדיחות המוצא היחידות שרצות הן בדיחות על גנטיקה כשאנחנו הולכים לחומוס ואלעד לא יכול לאכול פול בגלל הצד העיראקי שלו, ובואו נגיד שלאשכנזים יש הרבה יותר מה לדאוג בתחום הזה.

אני רוצה להאמין שהם לא רואים בי אשכנזייה כמו שאני לא רואה אותם במזרחיותם או איך שלא תקראו לזה. אני לא צריכה להוכיח שהם קיימים ולספור אותם בתפקידי מפתח, כי זה תפקידה של המדינה, לא של האזרחים. היא, על מוסדותיה, צריכה לוודא שיש שוויון הזדמנויות אמיתי ולדאוג שגזענות תיעקר כאן מהשורש כדי שאנחנו וחברים שלנו נוכל לראות אחד בשני בני אדם ולא מרוקאי או רוסי או אתיופי או ערבי או אשכנזי.

בחיי, השבוע שמעתי על העדות של האנשים שמסביבי יותר ממה שמעתי כל החיים. כל אחד הרגיש צורך להצדיק את זכות הדיבור שלו עם איזו סבתא שהוא שלף ממעמקי ספרד או מזרח אירופה. מצחיק שהדור של הילדים שלנו בכלל לא יוכלו לספר מאילו מדינות מוצא הם מגיעים, כי מניית המדינות כבר תגיע למספר החברות באו״ם. רגע לפני שזה קורה כמה אנשים החליטו להוציא את כל הארס והגועל כדי להרגיש רלוונטיים. בעוד כמה שבועות הם יופיעו בטלוויזיה וידברו על אהבת חינם.

מסקר שהתפרסם השבוע עולה ש־30% מהישראלים מרגישים מקופחים. מדובר בהערכת חסר לדעתי ולא בתחושה שנובעת מפינוק. מפלים פה אתיופים ומזרחים וערבים ונשים, והרשימה נמשכת. צריך להמשיך לתקן. צריך לעשות את זה בחריצות ובלי פחד להתעמת עם ההיסטוריה הקשה שלנו אבל צריך גם לדעת איך לעשות את זה בלי שנתחיל עכשיו לסמן זה את זה כל הזמן.

אולי זה בגלל החום, אולי זה בגלל עונת המלפפונים - איבדנו את הצפון. אז החלטתי, כשירות לציבור, להזכיר מי הם אויבי העם האמיתיים - אלה שראוי להתאגד נגדם, אלה שבאמת נדרש להוקיע אותם מהחברה המתוקנת שלנו, אלה שיוציאו מהכלים כל אדם ממוצע.

אלה שלא מזיעים לדוגמה. השבוע נאלצתי לעבור ניתוח להורדת הג׳ינס כשחזרתי הביתה מגן השעשועים אחרי הצהריים. הטיפול השמרני לא עזר וצעדים קיצוניים ננקטו. בזמן הזה מתהלכים בינינו אנשים שאולי מתלוננים על החום אבל ממשיכים להדיף ריח נהדר ולהיראות רעננים. לערוף את ראשם.

יש לגנות את אלה שלא אוהבים פחמימות, את אלה שחותכים אותך בכביש, את אלה שקנו את מגבת אלזה האחרונה שנשארה במבצע ואת אלה עם הזיכרון הצילומי. כי לא מספיק שקיץ וכולם בטח אוכלים אבטיח בים, אני הולכת לחיות על שטוחים וקוטג׳ מאחורי הרים של ניירת ולפטופים עד הסתיו. הם ינמנמו על הספר וכשתתעורר השאלה הראשונה הם יגידו במין נונשלנט בלתי נסבל שהם לא זוכרים מה כתוב על זה אבל שאפשר למצוא את זה בעמוד 784 בפסקה האמצעית. אה, וגם בעמוד 398 יש על זה איזה סעיף. טפו עליהם.

צריך להוציא מחוץ לחוק את אלה שמעלים לרשתות החברתיות תמונות מההופעה שהכי רצית ללכת אליה בעולם כולו ואת אלה שמצליחים לעשות ספורט ונראים טוב תוך כדי כך, את אלה שיש להם זמן ובמיוחד את אלה שמקטרים.

לא משנה לאיזו אמא נולדנו - כולנו בסופו של דבר די דומים. כולנו מחפשים חניה. כולנו מודאגים מתעסוקה לילדים באוגוסט ואז בדיפלומטיה שסביב ארוחות החגים, כולנו אוהבים להרגיש חופשיים אבל יודעים שאנחנו צריכים לשלם מחיר קטן מהחופש הזה כדי לחיות בחברה שבה בחרנו לחיות.

עדיין לא דיסנילנד פה, אבל חם מדי, לא חייבים כל הזמן להצית שריפות.