יש הטוענים כי המאבק מצליח ותנועת BDS אכן מקרטעת. אחרים קובלים שהערכות על הצלחה אינן מדויקות, ופעילות התנועה תוך הכפשת שמה של ישראל נמשכת. גורמים יהודים בכירים בניו יורק אומרים כי הדיווחים המתריעים על הנזק לישראל שתנועת החרם גורמת הם מוגזמים, וההפסדים בתחומי הסחר של ישראל וקשריה עם חברות ומפעלים הם מזעריים.
אולם באותו הזמן שישראל משקיעה מאמץ הסברתי לחשוף את חוסר הצדק, העוול והרשעות בחרם הכלכלי נגדה – היא עצמה מנהלת ומובילה מדיניות שמטרתה בידוד, הרחקה ונידוי של רוב רובה ומניינה של יהדות ארצות הברית והתפוצות.
המדיניות הרשמית של ישראל כלפי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית חרגה זה מכבר מעל ומעבר לגילויי אפליה, היעדר הכרה והתנכרות לשני הזרמים הלא אורתודוקסיים. זאת התנהלות שבחודשים האחרונים ובאופן מוצהר אימצה והקשיחה את הסימנים, הביטויים והצעדים שמאפיינים ומבטאים חרם.
אמצעי התקשורת בישראל אינם מדווחים על מה שקורה בתחום זה, בשיח הציבורי אין כל אזכור לכך וגם בהצהרות של הפוליטיקאים אין התייחסות רצינית לשורה של כשלים וצעדים עולבים ומשפילים שנעשו וננקטו באחרונה נגד שתי התנועות הדתיות, שמשתייכים אליהן כשלושה מיליון יהודים.
כל זה לא ממעיט, לא מחליש ובוודאי לא מעלים את העובדה שבמדיניות הנידוי ישראל מאבדת את המאגר האנושי האיכותי שלה, מתנתקת מהנכס הרוחני הגדול ומזניחה את פוטנציאל התמיכה הענק שצפונים בעם היהודי בתפוצות, ובמיוחד בארצות הברית. "האם יש לישראל נשמה, האם היא מדינת העם היהודי?", תמה הרב אריק יופה, מי שכיהן בעבר כמעט שני עשורים כנשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה. "לראש ממשלת ישראל אין קהל מינויים אחד ומחוז בחירה אחד. יש לו העם בישראל והעם היהודי בעולם, ומתפקידו לדאוג, לתמוך ולטפח את כולם".
במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו שנשלח בתחילת החודש, ודבר קיומו ותוכנו מתפרסמים כאן לראשונה, נכללת רשימה ארוכה של תלונות וקובלנות על היחס המפלה, המעליב והמתנכר לשני הזרמים הדתיים. זהו מכתב ארוך, המשתרע כמעט על שני עמודים, מנוסח בנימוס ובהערכה לנמען הנכבד. אבל עולה ומשתמעת ממנו מחאה, אכזבה ותחינה לתשובה חיובית ולתגובה מעשית.
החותמים, שישה נציגים בכירים, ביניהם שלוש נשים, של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, מזכירים לנתניהו את הפגישה שקיימו עמו בלשכתו בחודש יוני השנה, שבה נכח גם נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות היהודית. הכותבים מזכירים לראש הממשלה שהוא התחייב בפניהם לבצע את הסכם הכותל, כמו גם הבטחות נוספות שנתן להם, ומוחים על היעדר התקדמות ועל עיכוב הסכמים וסיכומים שהושגו בפגישה.
"אנו חשים חובה להעלות על הכתב את האכזבה העמוקה ואת דאגתנו מאי יישומו של הסכם הפשרה לגישה לכותל ומהמשך תוקפו של חוק המקוואות הנוכחי", כתבו החותמים והמשיכו במחאה על "ההסתה המתמשכת, על הדה־לגיטימציה והגידופים נגד הרוב הגדול והמכריע של יהודי העולם". לפני ששרבטו את חתימתם, שילבו הכותבים בסוף המכתב ציטוט מנאום שנשא נתניהו ששודר לוועידת הפדרציות היהודיות לפני כשנה. "אני רוצה להבטיח ולערוב דבר אחד לכל אחד מכם, כראש ממשלת ישראל אני תמיד אפעל לכך שכל היהודים ירגישו בישראל בבית, יהודים רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוקסים. כל היהודים".
השתלטות הממסד החרדי
אולם זה לא בדיוק מה שקורה לאחרונה, ולא נראה שזה יקרה בקרוב. "מתי כבר גל השנאה וחוסר הסובלנות השוצף מפיותיהם של מנהיגים אורתודוקסים בישראל ייפסק?", קובל נשיא התנועה הרפורמית, הרב ריק ג'ייקובס, בשיחה עמו. "התבטאויות המעוררות גועל של הרב יגאל לוינשטיין נגד קהילת הלהט"ב וביטויי ההשפלה שלו נגד הרפורמים והקונסרבטיבים מבזים את תמצית ועיקר התורה שלנו".
הרב ג'ייקובס, חובש כיפה סרוגה ודובר עברית רהוטה, ידוע ומוערך בקרב רבני התנועה הרפורמית כאקטיביסט ציוני. "אני לא רוצה שיסכימו איתנו, אבל שיכבדו אותנו", הוא מבקש. ממשלה ימנית־חרדית בישראל היא בעיניו סיוט. "היא חושפת את התנועה הרפורמית לשתי חזיתות: דתית ודמוקרטית. זאת ממשלה שמעצימה את השתלטות הממסד החרדי בישראל ומחסלת כל סיכוי לפלורליזם ולסובלנות. באותו זמן זאת ממשלה שמקבלת ומאשרת יוזמות וחוקים אנטי־דמוקרטיים, שהם ניגוד מוחלט להשקפות וערכים דמוקרטיים־ליברליים המהווים את עולמם וחייהם של מיליוני יהודים בארצות הברית ובתפוצות".
משיחות עם רבנים ואישי ציבור יהודים עולה כי תחושות התסכול ומפח הנפש מיחס הנידוי כלפי שני הזרמים הלא־אורתודוקסיים כבר אינם קשורים דווקא לאי יישומו של הסכם הפשרה בנוגע לנגישות לכותל, ואינם נוגעים לחוק המקוואות המפלה רפורמים. אפילו ההתבטאות המרושעת של הרב לוינשטיין, שכינה את הרפורמים "נוצרים" ומי ש"אינם שייכים לעם היהודי", ירדה מדרגה בעקומת הכעס שלהם. גורמים בשתי התנועות כבר לא מדברים על האפליה הקיימת בישראל ועל אי ההכרה ברבני שתי התנועות; התגובות מבטאות תמהיל של מורת רוח, דאגה וחרדה למה שמגדירים "עתידה של הדמוקרטיה בישראל".
רבנים בכירים, המזוהים ומפורסמים כפעילים ציוניים, טוענים כי היחס לרפורמים ולקונסרבטיבים בישראל, והיעדר תגובות רשמיות מצד ראש הממשלה ובכירים בממשלה לגידופים ולהסתה נגדם הם איום ממשי על הדמוקרטיה ומערערים על תדמיתה של ישראל כמדינה חופשית.
מי שמוכן לדבר בגלוי הוא אברהם פוקסמן, שלא מכבר פרש מכהונתו כמנכ"ל הליגה נגד השמצה. פוקסמן אומנם אינו מזוהה עם אחד משני הזרמים הלא אורתודוקסיים, וידוע כמי שמקפיד על נוסח התגובות המתייחסות למדיניות הממשלה, ועדיין מביע הסתייגות גורפת מהיחס המעליב כלפי רבני שתי התנועות בישראל. "ליהודים בארצות הברית לא תהיה שום בעיה או התנגדות לפשרות מדיניות כקידום לשלום", הוא מודיע. "אבל יהודים לא ישלימו עם המציאות שבה מנהיגים בישראל אינם מגיבים ומתעלמים באופן מוצהר מהתקפות משפילות על רפורמים וקונסרבטיבים".
פוקסמן, ששומר ומטפח יחסים קרובים עם הבית הלבן ועם בכירים בצמרת הממשל, חרד יותר מההשלכות של היחס הזה על מעמדה ותדמיתה של ישראל. "לאפליה, לדברי הבלע ולגידופים נגד רפורמים בארץ כבר מזמן אין רק צד דתי", הוא אומר. "התופעות המכוערות האלה הן לא רק ערעור של מערכת היחסים בין ישראל לתפוצות. מה שקורה באחרונה בישראל בתחום היחס לרפורמים מזיק, מחבל ומערער באופן אנוש את תדמיתה של ישראל כדמוקרטיה פלורליסטית".
אורתודוקסים, יומכם יגיע
גם הרב אריק יופה, לשעבר נשיא התנועה הרפורמית, זועם. דבריו של הרב, המרבה לפרסם מאמרים ומסות באמצעי התקשורת בארצות הברית ובישראל וידוע בקרב עמיתיו כחד לשון, נשמעים בוטים באופן יוצא דופן למנהגי הנימוס וההתאפקות המקובלים בקרב בכירי
התנועה. "יהודי אמריקה מחדשים עכשיו את המאבק על יעדים אחרים שמדאיגים אותם: הכרה מלאה ביהדות הרפורמית והשקעה שוות זכויות ביהדות הרפורמית", הוא אומר.
"יהודים בארצות הברית ובתפוצות לא יראו אף פעם את ישראל כדמוקרטיה אמיתית, כל עוד היהדות הרפורמית מופלית לרעה וכל עוד קבוצות דתיות אינן נהנות מחופש דתי", הוא מזהיר. "לישראלים לא אכפת כל כך מהכותל, אבל ליהודי אמריקה אכפת. המאבק על נגישות חופשית אליו הוא חשוב לא בגלל משמעותו היסודית, אלא משום שהוא ליכד וגייס את יהודי אמריקה למען המטרה של חופש הדת בהיקף שלא זכור שנים רבות. היהדות הרפורמית נהנית מהכרה מלאה בכל דמוקרטיה מערבית בעולם, רק לא בישראל. זה בלתי מקובל".
ליופה נחמה אחת. לדבריו, ההשתלחות הגסה ביהדות הרפורמית מצד רבנים וגורמים דתיים קיצוניים בישראל היא "ביטוי לחששות ולפחדים בממסד האורתודוקסי מפני סימני התפשטות והתחזקות הזרם הרפורמי בישראל".
עמי הירש, רב בית הכנסת הרפורמי היוקרתי "סטפן וויז" במזרח מנהטן נמנה עם הדור הצעיר במגזר רבני התנועה. הוא התגורר בישראל, שירת בצה"ל ומדבר עברית צברית. כשהוא נדרש להתייחס לאופי המאבק שמובילה התנועה הרפורמית בישראל, תגובתו חריגה ואפילו מרדנית. "זה מחדל וטעות חמורה שמנהיגי התנועה מתרכזים ומשקיעים מאמצים ומשאבים במאבק למען נגישות לכותל המערבי או לשינוי חוק המקוואות", הוא טוען. "אין סיכוי להגיע להישגים או להצליח במאבקים אלה, משום שהכוח הפוליטי בשטח בישראל הוא בידי הדתיים והחרדים, וראש הממשלה שזקוק לתמיכתם לא יכול בלעדיהם".
לדבריו, גם אם התנועה תגיע להישגים בנושא הכותל, זה לא יהיה ניצחון של ממש. "המאבק האמיתי חייב להיות בעד ישראל דמוקרטית ונגד כל המתנכלים והמחבלים בערכים הדמוקרטים", הוא מבהיר. "הבעיה איננה איך מתייחסים בישראל לרפורמים או לקונסרבטיבים, אלא מצבה העגום ומעמדה המעורער של התרבות, ההתנהלות הפוליטית והבוז לערכים דמוקרטיים שההתקפות על הרפורמים הן אחד מביטוייה".
הירש קושר את היחס כלפי התנועה לפסילת הגיור של הרב יחזקאל לוקשטיין, ממובילי זרם היהדות האורתודוקסית בארצות הברית וסגן נשיא הגוף המרכזי המפקח על נהלי הגיור. "אף שהוא אבטיפוס של רב אורתודוקסי, ובעיני רבנים מודל לחיקוי של נאמנות לעקרונות האורתודוקסים, לא הופתעתי מהעובדה שבית דין רבני בישראל פסל את גיוריו", אומר הירש. "זאת בדיוק התוצאה הצפויה של ערעור ורמיסת הערכים של מדינה דמוקרטית. כבר לפני שנים הזהרתי רבנים אורתודוקסים בארצות הברית כי יומם יגיע, ושהמלחמה ברפורמים היא רק התחלה והקדמה למלחמה בהם. תחילה יפסלו גיורים שלהם, אחר כך יערערו על ההכרה בהם בישראל וינקטו צעדי אפליה נגדם. ובסופו של יום יוכרז עליהם חרם".
הירש טוען שהתנועה הרפורמית בצפון אמריקה, שעשירה במשאבים אנושיים וכספיים, חייבת לתעל אותם לבנייה ולביצור עמדות כוח בישראל. "חייבים להשקיע כספים בהקמת בתי כנסת, בהסמכת יותר רבנים וביצירת פרויקטים חברתיים שימשכו צעירים וצעירות בישראל", הוא מבהיר. "התנועה הרפורמית חייבת להיות חוד החנית במאבק למען דמוקרטיה בישראל, אך במאמץ להשיג נגישות לכותל המערבי התנועה הרפורמית לא תשיג נוכחות משפיעה ומובילה".
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "ראש הממשלה נתניהו מעריך מאוד את הקשר עם יהדות התפוצות ומחויב לכך שכל יהודי באשר הוא ירגיש בישראל בבית. במקביל פועלת ישראל לפתרון הבעיות".