תרשום, אני יהודי.
מספר תעודת הזהות שלי הוא שישה מיליון (ללא האוכלוסייה הערבית, כמובן). יש לי שני ילדים ואני לא מתכוון להוליד עוד. האם זה מכעיס אותך?
תרשום, אני לא ערבי. אבל אם באיזו שבת אני תקוע בצפון עם פנצ'ר, אני נכנס לכפר ערבי לתקן. וכן, אני לפעמים מפחד שיעשו בי לינץ', גם אם זה כפר תמים שלא קשור לכלום. ואז כשהם מתקנים ברבע מחיר, אני אומר "וואי, איזה חמודים, אין עליהם". זה פוגע בך? כי כן, אני יהודי, ואני גם אוהב לאכול חומוס אצל יהודים. אבל גם אצל ערבים. כי כזה אני, לא מבדיל בין חומוס לחומוס.
האם זה מכעיס אותך?
תרשום, אני צמחוני. יענו לא צמחוני דתי כזה שחופר לאנשים על הצמחונות שלו, ולא נכנס לאף אחד לצלחת, אבל תרשום, אני כן אוכל דגים. רשמת? אז תרשום לי דניס אפוי בתנור עם תפוחי אדמה. זה לא מכעיס אותך? אז תוסיף גם דיאט ספרייט ותביא סלטים, יא זלמה.
תרשום, אני גיי. אבל לא צעדתי במצעד הגאווה. לא כי אני חושב שזה לא חשוב, להפך, זה מאוד חשוב. אני פשוט נגד מצעדים בחודשי הקיץ. ובכלל, לא מתחבר להפגנות, בעיקר כי שני הדברים שאני לא מסוגל לשאת הם התקהלות ושירים מונוטוניים עם חרוזים. ותמיד יש בהפגנות שירים עם חרוזים מעצבנים כמו "לא, לא, לא ניתן, את ילדינו לסרטן!". אז עם המסר אין לי בעיה, אני בעד. והייתי מצטרף, אם היו שרים משהו אחר. מה הבעיה עם לצעוק: "לא, לא, לא ניתן, העבירו את המפעלים הפטרוכימיים רחוק מפה!"? אז נכון שקשה לשיר את זה, אבל זה מאתגר. ובשביל אתגר הייתי יוצא מהבית. ועכשיו,
האם זה מכעיס אותך?
תרשום, אני ישראלי. צבע שערי - קרחת. צבע עיניים: מטושטש. תכונותי: אוהב כושר, ים ורשת ג'. כתובתי: אני מיישוב כפרי בשרון, כולם פה בורגנים, חיים די טוב. רחובות עם שם של בעלי כנף ופרחים. חלק מהנשים לא עובדות ועושות יוגה בסטודיו. זה לא מביא לך את הסעיף?
אז תרשום, יש לי אל־ג'י 4. וכבר תכננתי להחליף ל־5 או לסמסונג 7 או בכלל לערוק לאפל, אבל קוראת בקלפים אמרה לי שאין לי אישיות לאייפון, ובגלל שאני בונה על חו"ל, והילד בקייטנה שעולה 2,000 שקל לשבועיים, אז דחיתי את הקנייה. זה משעמם אותך?
צודק, אז: תמחק, אני מצטער. אבל: תרשום, אני עייף. לא במובן המיידי, אלא עייפות כללית כזאת, רק מלדבר על אותם נושאים כל הזמן: הסכסוך - מישהו שאמר משהו שערורייתי - הוא מתנצל - החייל היורה - שימי תבורי ויהודית באומן - בן אל וסטטיק בעוד שיר קיץ - מירי רגב מאיימת על הסינמטק - אמן אמר עליה משהו מגעיל - זה שוב משחק לטובתה - ואז הוא מקבל כתבת שער - כאילו די. זה מתיש.
בואו נדבר כבר על משהו אחר: תרשום, אני יהודי! אבל אני לא עושה מזה עניין. באותה מידה יכולתי להיות בודהיסט בנורווגיה או פרוטסטנטי בניו ג'רזי. הנה, עכשיו תקופת בין המצרים ואני מדוכדך במידה הרגילה. אני לא צם. להפך, אני אפילו אוכל קצת יותר, זה מזכיר לי עוד משהו:
תרשום, אני שמן. אני אוכל המון. מהבוקר עד הערב אני רק אוכל. כי יש פה מסעדות מעולות. וגם יש לי מתכון נהדר למג'דרה, תרשום: אורז מלא עם עדשים כתומות, קצת כמון וכורכום, בצל ושום. תרשום, זה טעים. ותרשום: אני מזרחי מהפריפריה. אבא שלי עיראקי וגדל במעברה באור יהודה, לא מיוחס ולא מקושר. לימד אותי את גאוות ההשכלה לפני שלימדני את גאוות השמש. האם אתה מרוצה ממצבי? יש לי שם, ותואר שני.
לכן!
תרשום בראש העמוד הראשון,
אני לא שונא אנשים, וגם אני, אינני פולש, אבל גם אם אהיה רעב, שלא כמוך, מחמוד דרוויש, לא אוכל את בשרו של אף אחד. כי יותר מיהודי וישראלי, אני אנושי. אז אין לך מה לפחד ממני. ולא מהזעם שלי.
וגם מהשיר שלך אני לא מפחד.
דרור רפאל גם ב-103FM "רדיו ללא הפסקה", כל בוקר ב-7:00