אני חושב שמשבר הקרוסאובר החל להתפתח אצלי לפני חצי שנה. ממשבר הקרוסאובר אתה יכול לצאת באחת משתי הצורות: או שאתה קונה מכונית קרוסאובר או שאתה יוצא שבור וחבול. אני קניתי קרוסאובר.

יש שנוטים לאבחן את תחילת המשבר עוד הרבה לפני שאתה מתחיל לקרוא כתבות בדה מרקר נוסח ״רכב הקרוסאובר הטוב בשוק״- כבר כשאתה רוכש מכשיר ״תמי 4״ ועובר לחיות חיים מזוקקים ומפולטרים. זה דומה לאבחנה שאומרת שהמשחק המקדים של הסקס מתחיל הרבה לפני שנכנסים למיטה- כך גם משבר הקרוסאובר נזרע הרבה יותר מוקדם ממה שנדמה לך, עוד כשאתה מזמין את מכשיר התמי 4 הראשון שלך, שהוא בעצם הסממן הראשון שמצביע על כניסתך לעולם שכולו ילדים, מים מזוקקים, קרוסאוברים וחופשות ״הכל כלול״ ברודוס עם הילד. כי מה שמתחיל בתמי 4, אומרת האמרה שהמצאתי עכשיו, ייגמר ברכב קרוסאובר.

אבל עכשיו באמת, קניית רכב קרוסאובר זה לא דבר של מה בכך. כשאתה רוכש רכב קרוסאובר אתה חוצה גבול מנטאלי ברור. ברור שהמונח ״קרוסאובר״ (בתרגום ישיר: חציית גבול) אשר בא לתאר את סוג המכונית, שהיא הכלאה בין רכב נוסעים לבין רכב שטח, יכול לתאר גם את המצב הנפשי של הרוכש אותו. הקרוסאובר כאן הוא לא רק סוג הרכב, כי אם גם המצב המנטאלי של הרוכש אותו, אשר בפעולת הרכישה עצמה חוצה את הגבולות אל עבר החיים הבורגניים.



בקיצור, רכישת הקרוסאובר הינה הצהרה על סוג החיים שאתה מנהל. זה כמו הטבלה לנצרות של ילד בכנסייה, ברגע שנכנסת לקרוסאובר החדש שלך אתה חלק ממשהו שהוא גדול ממך- מעמד הביניים הבורגני. כמובן שהדבר הבא שמצופה ממי שרוכש את הרכב זה לשים על האוטו סטיקר של מפלגת ״יש עתיד״ עם דיוקנו של מלך הבורגנים יאיר לפיד- שגם הוא כמובן נוהג בקרוסאובר (ניסאן מוראנו).

אבל הדבר הבאמת מדהים בתרבות הקרוסאוברים הוא שעל אף יכולות השטח של הרכב כמעט לכל בעלי הקרוסאובר אין כל כוונה להיכנס איתו לשטח. רובם, בדיוק כמוני, משתמשים ברכב בשביל לנייד את הילד לגן ובחזרה. וכל עוד הגן של הילד לא נמצא באמצע מדבר סהרה הרי שאין סיבה אמיתית להגיע אליו עם הנעת 4X4 ומרווח גחון של 22 ס״מ. אבל זה לא העניין כאן. רכישת רכב קרוסאובר אתה עושה בדיוק כמו שאתה עושה ילדים- כנגד ההגיון הבריא, בניגוד גמור למה שאתה באמת צריך בחיים.

* * *


ממש באותו היום שקיבלתי את הרכב החדש הוזמנתי להגיע למפגש הדרכת הורים ב״מכון אדלר״. במכון לומדים את השיטה האדלריסטית לחינוך הזאטוט, שאין לי ממש מושג מה היא, אני רק יודע ש״שיטת אדלר״ היא מותג בעולם ההורות, מותג בעל חשיבות- כמו למשל בריכת הילדים של הקאנטרי, כמו יובל המבולבל, כמו עגלות יו-יו.

בקורס עצמו יכולתי לשמוע בעיות של הורים אחרים שכאילו יצאו מפי, אך הדבר שבאמת גרם לי להגיע למסקנה שהגעתי למקום אליו אני שייך היה הרגע בו הסטתי את מבטי והבחנתי בכך שהאבא שישב לידי התבונן בכל מיני תמונות של רכבי קרוסאובר בנייד. במיוחד הוא התמקד והעמיק בדגם הדאסטר של דאצ׳יה. וכמי שמכיר את הנושא מקרוב היה לי ברור מדוע הוא מתעכב דווקא על הדגם הזה- תג המחיר המפתיע. היה לי ברור שהאבא הזה נמצא בעיצומו של משבר הקרוסאובר ולכן היה לי חשוב לגשת ולשוחח איתו בסיום הקורס.

״שמע״, אמרתי לו, ״אני הלכתי על ה-xv של סובארו. ונכון שהמחיר של ה-xv הוא יחסית גבוה אבל הוא שווה הכל. תאמין לי, בשבועות האחרונים, עשיתי נסיעת מבחן על כמעט כל רכב קרוסאובר שיש לאנושות להציע.״


״והבאגז׳ שלו? איך הבאג׳ז?״, הוא שאל את שאלת המפתח שהיא בעצם התמצית, השורש, היסוד, הבסיס, הקרקע, של כל מה שאנחנו מדברים עליו כשאנחנו מדברים על המעבר לקרוסאובר. מה שחשוב לקונה הפוטנציאלי של הקרוסאובר זה יכולת ההכלה של הבאגז׳- שבעצם משקפת את התשובות לשאלות כמו למשל ״האם אני יכול להכניס לכאן גם עגלה רגילה וגם עגלת טיולון?״, או למשל ״האם אני יכול להכניס לכאן את הגופה של הילד שמשך לילד שלי את השיער בגן?״.

״הבאגז׳ מדהים״, קבעתי במקום והצעתי לבחור לבוא לראות את הרכב ולבחון במו עיניו את תא המטען.

בזמן שהלכנו לאוטו פתאום נזכרתי בלילה הזוי אחד לפני שנים רבות בו ישבתי באחת ממסעדות הברנז׳ה התל אביביות ואיכשהו התחלתי לדבר עם דודו טופז על חיבה לכדורים- שהסתברה כחיבה שמשותפת לשנינו. באיזשהו שלב של השיחה דודו תפס אותי ביד ואמר לי ״בוא איתי״. הלכנו לרחוב הצדדי שליד המסעדה ונעמדנו מול הג׳יפ שלו. הוא לחץ על השלט ופתח את הבאגז׳ ואז נגלה לעיניי מחזה מסעיר: מאות חפיסות של כדורי הרגעה שכבו מסודרים להפליא בתוכו. דודו הביט בי וראה איך שאני כמעט מאבד הכרה מרוב התרגשות והתפעלות, והיה נראה שהוא די נהנה מזה. ״אולי תיקח לך איזה כמה חפיסות, אתה נראה לא רגוע״, הוא אמר בהשתובבות. ארבעה חודשים אחר-כך אני הייתי במכון גמילה בלוס אנג׳לס ודוד טופז נמצא תלוי בתאו באבו כביר.

״ואוו, זה מרשים״, אמר הבחור לאחר שפתחתי את תא המטען של הסובארו החדשה. ״כן, כן״, אמרתי בגאווה, ״אפשר להכניס כאן הכול״.

״שמע, אני יכול לצלם לאשתי?״, שאל אותי הבחור. ״היא חייבת לראות את זה״

״בטח״, אמרתי.

הבחור החל לצלם את תא המטען מכל כיוון אפשרי ואני עמדתי לידו והבטתי במכוניות הרבות שחלפו במהירות בכביש לידנו.

״אשתי אומרת שהיא בחיים לא ראתה כזה גדול״, אמר הבחור.

״מה?״, נדרכתי.

״אני מתכוון לבגאז׳, היא בחיים לא ראתה בגאז׳ כזה גדול. זה משהו רציני הבגאז׳ הזה, רואים שזה בגאז׳ עם עוצמה״.