הוויכוח הציבורי שמתלהם עכשיו בעניין התאגיד והעיתונות, כולל העימות המר בתוך הממשלה, מתנהל הרחק מהמציאות. הוא מתעלם מהחוק הקיים היום, מתעלם מהפרת החוק השיטתית של העיתונות האלקטרונית, מתעלם מאזלת היד של ממשלות הליכוד שלא אוכפות את החוק, ומאפשר להפוך את היוצרות – להציב את האשמים בעיתונות בעמדת המאשימים.



קצת עובדות - החוק שמחייב את ערוץ 2 וערוץ 10, כולל חברות החדשות שלהם, הוא חוק הרשות השנייה. סעיף 47 א' לחוק הזה קובע כי זכיין או חברת חדשות "יבטיח כי בשידור בענייני היום שלתוכנו יש משמעות ציבורית, יהיה ביטוי נאות לדעות שונות הרווחות בציבור". זה לא הכל - סעיף 64 לחוק קובע כי "חברת החדשות תקיים שידורי חדשות מדויקים, מהימנים ומאוזנים, ולא ישוקפו בהם עמדותיהם ודעותיהם הפרטיות של מנהלי החברה, עובדיה ובעלי מניותיה". הוראות דומות קיימות גם בחוק רשות השידור, שקובע בסעיף 4, למשל, כי "הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים ומאוזן של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה".



אם זה לא היה טראגי, היה מקום להתגלגל מצחוק. אף אחד מערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, אפילו התחנה הצבאית גלי צה"ל, לא מקיימים את החוק. די לשים לב לחוסר האיזון הבוטה בפאנלים של הפרשנים בשלושת ערוצי הטלוויזיה. די לבחון מה הקו המוביל בתוכניות תחקירים כמו "עובדה" ועוד יותר "המקור". אפילו תוכניות הסאטירה המובילות כמו "ארץ נהדרת" ו"גב האומה" יודעות לצחוק רק בהטיה שמאלה. המגמה קיימת אפילו בטלוויזיה החינוכית של אלעד קובלנץ, שהפקיד את יונתן גפן לשדר את ההיסטוריה של ישראל, מזווית השמאל הקיצוני. כמובן שתוכניות החדשות משווקות לנו בצורה מתוחכמת תפיסת עולם וטרמינולוגיה מבית היוצר של האופוזיציה הנוכחית. ולא שהן תיפקדו ככלב שמירה אנטי ממסדי כשהשמאל היה בממשלה. אז הן איתרגו את השלטון בשקיקה.



הפקרת ההיסטוריה בידי שמאלן קיצוני, יהונתן גפן. צילום: יח"צהפקרת ההיסטוריה בידי שמאלן קיצוני, יהונתן גפן. צילום: יח"צ



לכן, פשוט מכעיס להקשיב למי שמאשים את הממשלה הנוכחית בפאשיזם וסתימת פיות, ביחוד כשמדובר בעיתונאים. לא פחות מאכזב להקשיב לשיח הבורות והאומללות בממשלה. צודקת איילת שקד כשקראה לליכודניקים להפסיק לבכות ולהתחיל למשול. גם החוק הקיים, אפילו לגבי הערוצים המסחריים, נותן לממשלה כר נרחב להשגת איזון בשוק הדעות והרעיונות, מבלי לעשות שימוש באג'נדה האומללה של מירי רגב. נתניהו אמנם התהדר השבוע שהוא היחיד שיודע להתמודד עם התקשורת אבל האמת הפוכה. הממשלות שלו נמנעות מזה שנים מלאכוף את החוק ומנציחות את הדומיננטיות של השמאל בתקשורת.



בד בבד, צודק ראש הממשלה כשהוא חותר לתחרות בתקשורת ודוחף להנהיג רשיונות במקום זכיונות. אכן, פרט לערוץ ממלכתי־ציבורי אחד, מאוזן והוגן בפיקוח ממשלתי על פי חוק, יתר כלי התקשורת צריכים להוביל לאן שהם רוצים, כל עוד הם לא עוברים על החוק. הצרכנים יחליטו מי מהם ישרוד ומי ישגשג.


בשורה התחתונה, טוב שהתעוררה הסערה הנוכחית כיוון שההטיה התקשורתית במדינת ישראל אחראית לשורה של אסונות כמו "אוסלו" ו"ההתנתקות". מבלי לגרוע מהאשם של האחראים הישירים ־ לו התקשורת היתה שואלת את כל השאלות, מציגה את כל הנתונים, ולא מספקת רשת של הסתרה והשתקה, האירועים האלו ואחרים היו נמנעים. הכל לו היתה תקשורת הגונה, מגוונת ומאוזנת.