“קודם שהאדם יסדר תפילתו... צריך שיקבל עליו מצוות ואהבת לרעך כמוך, ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו”. את המילים החשובות הללו טבע גדול מקובלי צפת ואחד מחשובי ההוגים היהודים של כל הזמנים: הרב יצחק לוריא אשכנזי, המכונה גם האר”י הקדוש. מחר (שלישי) ה’ באב, אנו מציינים את יום פטירתו, לפני 444 שנה.

חודש אב, שפוקד אותנו החל מיום שישי, נחשב לשיא של תקופה רבת אסונות, צרות, מכות וחורבנות, הנקראת “בין המצרים”. נקודת השפל החריפה ביותר צפויה בתשעה באב (מוצאי השבת הקרובה), היום שבו חרבו בית המקדש הראשון וגם השני. ולא, ממש לא מדובר בחום הבלתי נסבל של חודש אוגוסט.

בשנה האחרונה יש תחושה שאנו ניצבים בפני עולם אובד עצות, הסובל מחוסר ודאות מוחלט כמעט בכל תחום. כל מי שניהל פעם מערכת גדולה יודע כי כדי לנהל בהצלחה, אנו נדרשים לכמה שיותר מידע רלוונטי ונתונים מדויקים, שמשמשים אותנו כבסיס לקבלת החלטות. לצדם, אנו בדרך כלל מניחים אחוז מסוים של משתנים בלתי ידועים, שגם אותם אנו נדרשים לשקלל בתהליך קבלת ההחלטות.

אולם כאשר כמות המשתנים הבלתי ידועים גדלה, אנו נכנסים למצב של חוסר ודאות, ובהתאמה גדלה גם חוסר יכולת לקבל החלטות מושכלות. נראה שנכנסנו לתקופה כזו בזמן, והיא נובעת מהעובדה הפשוטה שהעולם והאנושות הפכו למקושרים במערכת אינסופית של קשרים שאיננו יכולים לצפות את השפעתם זה על זה. מין אפקט הפרפר בחזקת שלוש. תוסיפו למשוואה את ההקצנה, השטחיות, הצורך בסיפוק מיידי שמלווה באובדן ערכים ופשיטת רגל של אידיאולוגיות וריבוי אינטרסים גלויים ונסתרים - וקיבלתם עולם כאוטי.

איך כל זה קשור לאר”י הקדוש וליום פטירתו? נקודת הזמן שבה הגיע האר”י - איש צעיר בן 36 - לצפת, והחשיבות שבפיתוח הקבלה הלוריאנית היו קפיצת מדרגה בהתפתחות הרוחנית של האנושות. צפת של המאה ה־16 הייתה אז הבירה הבלתי רשמית של חוכמת הקבלה. רבי יצחק לוריא ביטא בחייו הקצרים (1572־1534) את צומת הדרכים בין התקופה שבה למדו את הקבלה יחידי סגולה במערות ובחדרים נסתרים ובין ייסוד שיטת לימוד מסודרת בסגנון אקדמי שמתאימה לרבים. האר”י שהה בצפת בסך הכל שנתיים. במהלכן לא מש ממנו תלמידו הנאמן רבי חיים ויטאל (הרח”ו), שרשם כמיטב יכולתו את דבריו מילה במילה.

אפשר לומר המון על האר”י. דמותו המסתורית אפופה סיפורים. החל מהתיאור המפותח והקדום ביותר של המפץ הגדול שמופיע בהקדמתו לספר “עץ חיים” ועד סתרי התורה שפרסם בספרו “שער הגלגולים”, שאיש כנראה אינו מבין. אבל בעיקר הוא מעורר געגוע עז לדמויות קאנוניות שהיו ואינן. בעולמנו הריקני והמשופע ציוצים, חסרים גדולי רוח שיתוו דרך, שישמשו דוגמה ובעיקר שיחברו אותנו שוב ושוב לדברים החשובים בחיים.

אך סימבולי הוא שלצד הגותו העמוקה ועתירת הגילויים, בחר האר”י דווקא לחזור ולעסוק בדברים הבסיסיים – במערכת היחסים שבין אדם לזולתו, שכל שיפור שייעשה בה ישפיע לטובה על העולם כולו. לצד שיטת תיקון מפורטת שהוא הניח בעבור כל אחד מאיתנו, יש צעד אחד קטן שאנחנו יכולים לאמץ דווקא בשבוע הטעון הזה שבסופו נציין את תשעה באב. “ואהבת לרעך כמוך” הופך את הקלישאה למעשה.