קצת לא נעים להודות בכך, אבל בחוויית הילדות שלי, תשעה באב, שאמור להיות היום העצוב ביותר בשנה, זכור לי דווקא כיום די משמח. ראשית, תשעה באב סימל תמיד את בוא החופש (כנהוג במוסדות החינוך החרדיים) ואין לך דבר משמח מכך. ומעבר לכך, כל האווירה המשונה מסביב, הספסלים ההפוכים בבית הכנסת החשוך, הביצה הטבולה באפר בסעודה המפסקת, התחרות מי יצליח לצום יותר - כל אלו הפכו את היום הזה למסקרן ושמח.
דבר אחד העיב על השמחה. כילד, אין לך דבר מעציב יותר מאשר לראות אדם מבוגר בוכה, ובכל תשעה באב היה זה ר' נוח, הקשיש החביב שבמשך עשרות שנים כיהן כ"בעל קורא" בבית הכנסת, ואגדה עיקשת טענה שזה שנים אינו מסוגל לקרוא את האותיות מהכתב, והוא קורא בדיוק מדהים את כל פרשיות השבוע בעל פה מתוך זיכרונו המופלא. מיד עם סיום תפילת ערבית, כאשר רק התיישב על הרצפה למרגלות ארון הקודש ומגילת הקלף המיושנת בידו, עוד לפני שהספיק לפתוח בנעימת "איכה ישבה בדד", כבר היה קול בכיו המתייפח מציף את חלל בית הכנסת.
המחזה כולו היה תמוה בעיני. זה לא קצת מוגזם הבכי הזה? האם ר' נוח הקשיש באמת מבכה את חורבן בית המקדש? האם אלפיים השנים שחלפו מאז לא יפה כוחן להקהות את תחושת הצער והאבל?
רק כשבגרתי, הבנתי את המובן מאליו. ר' נוח לא בכה על חורבן הבית, ר' נוח בכה על מה שהכאיב לו ורבץ על לבו. הוא בכה על שנותיו החולפות, על השיניים הנושרות, על אשתו החולה, על הנכדים המתנכרים, על הבדידות ועל קושי הזקנה. תאמרו, האם אין זה מגוחך וקטנוני לנצל ולתרגם את יום האבל ההיסטורי הלאומי כפורקן לצער הקטן והאישי?
זאת בדיוק הנקודה. רגש הצער הוא רגש אנושי ולצערנו מחויב המציאות, אך יחד עם זה חלילה לנו להשלים ולהיכנע לו, שהרי אין כמו העצבות להשבית את האדם ולהוציאו ממעגל החיים החי והתוסס. בדיוק לשם כך נועד תשעה באב, יום המוקדש כולו לאבלות ולעצב. ליום זה מתנקזים רגשות הצער והאבל על החורבן ההיסטורי יחד עם הצער והאבלות על כלל הצרות והחורבנות במשך כל הדורות, כולל גם רגשות הצער הפרטיים על כל המכאיב ומציק לנו.
כריכת רגש האבלות הכללי והאישי ליום אחד מיוחד מזכירה לנו כי בסופו של דבר כלל הצרות והחורבן שאותם אנו חווים כעם או כיחידים, מקורם כולם באווירת ה"גלות" הגשמית והרוחנית שבה אנו שרויים מאז חורבן בית המקדש, וכשזה ישוב וייבנה, נזכה לגאולה לא רק לאומית וכללית, אלא גם לגאולה אישית כל אחד ואחד בכל הדרוש לו.
ייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה - אמן!
הכותב שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב