אתמול, יום תשעה באב, היה עוד יום שגרתי במקום שבו נחרב בית מקדשנו. עוד יום שבו ערבים הרגישו בבית במקום הקדוש ליהודים. עוד יום שבו היהודים נדרשו להרגיש אורחים לא רצויים במקום שהוא לב ההיסטוריה שלהם. ואם יהודים גלויי ראש מרגישים כך, הרי שהיחס אל חובשי כיפה הוא כאל איום של ממש. זה מתחיל בצורך להציג תעודות, לעבור בדיקות שאחרים אינם עוברים, לשמוע מפיהם של אנשי החוק אזהרות שונות ששאר העולים פטורים מהן, להיות מוגבלים בחופש התנועה, ומפעם לפעם – כמו קבוצות אחרות של יהודים – להידרש לסיים את הביקור בחטף, בתוך דקות ספורות, ולפנות את השטח.



אלף נאומים על ירושלים בירתנו לנצח נצחים לא יעזרו כאן. אלף הצהרות על "לעולמי עולמים" ועל דוד המלך ועל 3,000 שנה לא יסייעו, אם בשורה התחתונה הרימו ממשלות ישראל לדורותיהן ידיים וויתרו על הר הבית. על מרכזה של ירושלים. על לבה של עיר הקודש.



אפשר להיות שמאלני או ימני, אפשר לתמוך בפתרון שתי המדינות או בפתרון המדינה האחת, אבל צריך להיות ישר. המציאות שבה יהודים יכולים להיעצר על הר הבית כי מלמלו משהו שנראה למישהו כמו פסוק מהתפילה, בעוד לצדם צועדים בנחת עשרות ערבים שקוראים "אללה הוא אכבר" במקרה הטוב או סיסמאות הסתה במקרה הפחות טוב, היא מציאות לא נורמלית.



המציאות שבה מי שנלחמים על זכויותיהן של "נשות הכותל" בשם חופש הפולחן, אינם מוכנים לזרוק מילה על החופש הזה כשהוא נוגע ליהודים בהר הבית, היא מציאות שאין בה יושרה.



נשות הכותל, צילום: מרק ישראל סלםנשות הכותל, צילום: מרק ישראל סלם



מעניין לראות כיצד מתייחס כל צד אל המקום הזה. כיצד יהודים עולים אל ההר בחרדת קודש לאחר שטבלו במקווה, כשערבים משחקים עליו כדורגל ואוגרים במסגדיו אבנים ומוטות ונשק קר מסוגים שונים כדי להילחם בנו. כך נראה מקום קדוש? כך נראים אנשים שהמקום הזה קדוש להם? אם המשטרה חושבת שהמקום נפיץ, אין בעיה. שתפעל. שתואיל להרחיק ממנו ולעצור בו כל מי שנוקט אלימות וכל מי שמסית לאלימות. יהודי כערבי. בינתיים, במעשיה, נראית מדינת ישראל, שבמשך שנים אפשרה להרס עתיקות שיטתי להתקיים על ההר, כמי שלא ברור לה לגמרי מה עושים בדבר הזה שנקרא הר הבית.



השר לביטחון הפנים גלעד ארדן עשה בשבוע שעבר צעד חשוב להחזרת הריבונות הישראלית אל מזרח ירושלים, כשהודיע על הקמת נקודות משטרה חדשות בשכונות המאוכלסות בערבים, שכונות שעד היום המשטרה חששה להיכנס אליהן. במידה רבה זו הייתה תשובה הולמת לגל הטרור שירושלים שילמה בו מחיר כבד, ואמירה ברורה באשר לתוכניותינו לעתיד בכל הקשור לבירת ישראל. השלב הבא שלו חייב להיות בהנחיות חדשות וברורות בכל מה שקשור להר. או שזה שלנו, או שלא. הגיעה העת להחליט.