נשיא טורקיה ארדואן לא היה עושה את זה טוב יותר. ההשתלחויות של נתניהו, רגב ושותפיהם בשידור הציבורי המתחדש, פן לא יציית לשלטון, היו ביטוי גס ומסוכן לרמיסת הדמוקרטיה הישראלית. זהו חלק מתהליך שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתלטות עוינת על התקשורת הישראלית, מאז מינה עצמו לשר תקשורת שעל החלטותיו אין לערער.



כמו בכל משטר כמעט טוטליטרי, ההסבר הגיוני וכביכול דמוקרטי: הצורך לאזן את מספר העיתונאים בעלי השקפות שמאל בעיתונאים ימניים ודתיים. אין דבר כזה בשום דמוקרטיה. עיתונאים נבחרים על פי כישוריהם ולא השקפותיהם, בדרך כלל על ידי עיתונאים אחרים ומנוסים. בעיתונות דמוקרטית בכל העולם, העיתונאים בעלי השקפת עולם ליברלית ומשמשים כלבי השמירה של הדמוקרטיה. תפקיד התקשורת הוא לחשוף את חולשות השלטון ולשמור על חופש הביטוי והעיתונות, וכשצריך - גם לנשוך.



עליה לחשוף שחיתות פוליטית, לא בגלל השקפת עולם שמאלית או ימנית, אלא כי זהו תפקידה. כך, למשל, ריצ’רד ניקסון הופל בסופו של דבר בגלל סדרת מאמרים ב”וושינגטון פוסט” לא משום שהיה ימני, אלא משום שהיה מושחת. חשיפת רביב דרוקר את שחיתות משפחת נתניהו לכאורה, אינה מונעת מהשקפת עולמו, אלא כי הוא עושה את תפקידו. גם טיפול העיתונות בפרשת החייל אלאור אזריה היה ביקורתי כלפיו כי זה היה ביטוי למצב מעוות שהוא פרי הכיבוש.



התקשורת צריכה לחשוף את העיוות המוסרי של הכיבוש לא משום שהיא מצדדת במדינה פלסטינית, אלא כי תפקידה לשמר ערכים מוסריים ואוניברסליים.




נלחמים בעתיד



ישראל יכולה להישאר דמוקרטית רק כחלק מן העולם המערבי. העיתונות שלנו צריכה להשתייך למשפחת אנשי התקשורת בעולם, שבעידן המודרני מגינה על זכות הציבור לדעת, לא רק בחברה עצמה - אלא בעולם. אנו חיים בעידן של גלובליזציה של מידע.



הביטויים הגזעניים של דונלד טראמפ הם סיפור גלובלי שלו השלכות גלובליות. האזרח זוכה כיום לקבל הרבה יותר מידע עצמאי מכפי שקיבל אי פעם. הדבר נכון עוד יותר בעידן הרשתות החברתיות. ממשלות לא יכולות לשלוט בהתבטאויות של מיליוני צעירים על גבי פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם. כל צעיר יכול לכתוב בלוג ולהיות חלק מקהילת העיתונות האזרחית הפורחת ברוב העולם.



ממשלתנו מנסה גם להילחם בפייסבוק כי גורמים קיצוניים מפרסמים שם הסתה. מלחמה בפייסבוק כמוה כמלחמה במטוס. על כן בסופו של דבר נתניהו ועיתון הבית שלו “ישראל היום” ייכשלו. אפשר אולי להשתלט על הערוץ הציבורי, אך לא על כל התקשורת. היא חייבת להילחם על עצמאותה ועל חירותה. זה בנפשנו. 



הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים”