הלכנו יד ביד משנות ה־80 עד היום מכל הבחינות: מבחינת היצירה ומבחינת חברות עמוקה. לא אחת חשבתי על הרגע שאחרי, וחרדתי לאפשרות הזאת, כי הדרכים שלנו היו מאוד קרובות ומשולבות. חששתי למה יהיה כשהוא לא יהיה, מאחר שהוא דמות מאוד דומיננטית בחיי. אפשר לומר שנחצ'ה היה איש סודי ואני הייתי אשת סודו בצמתים של החיים.
אני לוקחת אותו כולו בשלמותו לכל החיים, כי היצירה שלי כל כך קשורה ביצירה שלו. גם כשיצרתי את השירים שלי, הוא היה זה שהפיק אותם. לפחות את האלבום הראשון שלי. זה חלק ממני, כל כך הרבה יצרנו ועשינו יחד, כל כך הרבה חלקנו ביחד. ההיכרות בינינו הייתה סיפור אחד גדול. בשנים האחרונות היינו בקשר כמה שאפשר היה, בהחלט.
אני מודה על שנים ארוכות שבהן קיבלתי את הזכות והמתנה להיות לצדו. להיות איתו. לשתף איתו פעולה בצורה עמוקה כל כך. מבחינתי המוזיקה שלו היא הלב שלי - מבחינה רגשית ומוזיקלית. הגילוי הוא לא גילוי של חשיבה, אלא של לב ויש יצירות, או יוצרים, שאדם מתחבר אליהם באופן עמוק מאוד, כמו איזה רצף משותף וזה לב העניין.
זה לא גילוי חשיבתי. את כל מלאכת הניתוחים ואת כל הפרשנויות לגבי התרומה של נחצ'ה למוזיקה הישראלית אשאיר לאחרים לעשות.