בשנים האחרונות החלה מגמה חדשה ברשתות החברתיות, ובמסגרתה התבטאויות של אנשים פרטיים זוכות לתהודה ציבורית. התופעה לא פעם מביאה לפיטורי עובדים על רקע התבטאויות שונות מחוץ לכותלי העבודה, אם ברשתות החברתיות ואם באמצעים אחרים. שאלת חוקיותם של פיטורים אלו הובאה בכמה מקרים לפתחו של בית הדין לעבודה. במקרים רבים מעסיקים שרוצים לפטר עובדים בשל התבטאויותיהם טוענים שהשארת העובד במקום העבודה תפגע בתדמיתו של המעסיק, וכתוצאה מכך בקניינו, אשר גם הוא זכות יסוד מעין חוקתית המוגנת מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.



בין היתר, גם אושיות ציבוריות שהתבטאו בעניינים ציבוריים בוערים שילמו על כך את מחיר הפיטורים. כך, למשל, פוטר הכלכלן שלמה מעוז מבית ההשקעות אקסלנס נשואה "לנוכח התבטאויותיו הגסות", כהגדרת בית ההשקעות, לאחר שכינה את בנק לאומי "בנק של לבנים". דוגמה אחרת היא התבטאותה של השחקנית אורנה בנאי במבצע "צוק איתן", התבטאות שהביאה לביטולו של מסע פרסום בכיכובה. גם במקרים אחרים, שבהם עובד שאינו דמות ציבורית הביע עמדה ופוטר, נבחנו בבתי הדין לעבודה בעקבות טענת העובדים כי פיטוריהם אינם חוקיים.



מהמקרים השונים אפשר ללמוד כי בית הדין מבחין בין עובד בשירות הציבורי לבין עובד במגזר הפרטי. לעומת העובדים בשירות הציבורי, בתי הדין לעבודה שמו דגש בכך שעל עובדים בשירות הציבורי חלים כללים שונים, בהתאם להוראות נציבות שירות המדינה, שבמסגרתן נקבע כי על עובד במגזר הציבורי נאסר להביע דעתו באופן פומבי לנוכח התפקיד שהוא ממלא והשפעת התבטאותו על הגוף הציבורי.



במקרה שהתרחש במהלך מבצע "צוק איתן", פסיכולוגית חינוכית שהועסקה בעיריית לוד הגיבה על כתבה שעסקה בנפילתם בקרב של 13 לוחמי גולני במילים: "כן ירבו. אמן". התבטאות זו הביאה לפיטוריה לאלתר, והעובדת עתרה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לצו מניעה נגד פיטוריה. באותו מקרה קבע בית הדין כי העובדת פגעה פגיעה חמורה ברגשות הציבור, בשים לב לתפקידה החינוכי הכולל מגע עם בני נוער ומשפחות, וכי אין מקום לקבל את עתירתה להשבתה לעבודה.



מנגד, במגזר הפרטי החיל בית הדין כללים שונים על עובדים המתבטאים בפייסבוק. כך למשל, עובדת ששימשה במגזר הפרטי טכנאית דימות MRI ופוטרה מכיוון ששיתפה בפרופיל הפייסבוק שלה ב"צוק איתן" תמונה המשווה בין שואת היהודים ל"רצח העם הפלסטיני", עתרה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לצו מניעה נגד פיטוריה. בית הדין פסק כי יש להשיבה לעבודה כיוון שחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מגן מפני פגיעה בעובדת על רקע "השקפה אישית".



בתי הדין שוקלים את משמעויות התבטאויות העובדים על המעסיק ועל תדמיתו הציבורית, אולם היות שקשה להראות את הנזק בפועל שנגרם בשל התבטאות כאמור, הם מעדיפים לרוב את חופש הביטוי של העובד. נראה כי במגזר הפרטי, למעט במקרים של התבטאויות חריגות במיוחד, בתי הדין לעבודה יעדיפו את חופש הביטוי של העובדים ויקבעו כי פיטוריהם היו מנוגדים לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.



הכותבת היא מומחית בדיני עבודה ושותפה במשרד GKH