1 . ציפור בננה

"זה עם השיער, נו, איך קוראים לו", גיחך בנימין נתניהו, "נוסבאום", נזכר פתאום, "משה נוסבאום. הוא מדווח בקול דרמטי על חשדות חמורים! כן, חשדות חמורים מאין כמותם!! ואני נזכר בציפור בננה".

בעוד שומעיו של ראש הממשלה, עיתונאים מכלי תקשורת חרדיים, הביטו זה בזה במאמץ להבין באילו ציפורים (או בננות) מדובר, המשיך נתניהו והסביר: "זה מסבב החקירות הקודם שעבר עלי ועל רעייתי", שחזר. "החוקרים מצאו אצלנו פתק ועליו כתוב שצריך להודות לסינים על הציפור בננה. הם רצו למצוא את הציפור בננה. מי יודע, אולי זו מתנה יקרה שלא החזרנו. כשראיתי את הפתק, הבנתי מיד. אני מכיר את כתב היד של רעייתי שרה, היא כתבה 'ציפוי בננה'. ציפוי, לא ציפור. אכלנו שם משהו טעים שהיה מצופה בטעם בננה, וכשהסינים ראו שאנחנו מתלהבים, הם פשוט נתנו לנו שקית של ציפוי בננה. "חשדות חמורים", הוא חזר לגחך.

שרה נתניהו. צילום: אמיר לוי, פלאש 90.שרה נתניהו. צילום: אמיר לוי, פלאש 90.

קרוב לשש שעות ישב נתניהו עם החרדים. למחרת פגש קבוצה נוספת של אנשי תקשורת (בכירי "רשת"). המרתון נמשך. עשרות רבות של שעות, ההצגה הכי טובה בעיר, סיבוב הופעות בדלתיים סגורות של ראש ממשלת ישראל המכהן בתפקידו כבר מעל עשר שנים (מתוכן יותר משבע שנים ברציפות) ומנסה להדביק את שומעיו באמונה הפנימית היוקדת בתוכו יותר מאי פעם: ביבי נתניהו הוא מתנת האל לעם ישראל. אין עוד מלבדו.

למרות נחירות הבוז והגיחוך, עושה רושם שעננת החקירה/בדיקה בעניינו מציקה לו: הוא לא הסתפק ב"ציפור בננה". היו לו דחקות נוספות: "הם ראו איזה סרטון שבמהלך ביקור של שרה ושלי בבורסת היהלומים, חנה גרטלר ענדה לשרה איזה שרשרת. הם חיפשו את השרשרת עם היהלומים שהוענקה לנו, בסוף מצאו אותה. השווי שלה הוערך ב־5 שקלים ו־60 אגורות". ועוד ויץ אחד אחרון על החקירות: "הם דפקו לנו בשש בבוקר בדלת. יחד עם השוטרים, היו שם במקרה גם כל מיני מצלמות טלוויזיה. מעניין. הסתכלתי על הקצינה שנכנסה אלינו הביתה. היה ברור שערב קודם היא הייתה במספרה. טוב, צריך להיראות טוב בטלוויזיה".

כך, בכישרון משחק עצום, שכנוע פנימי עמוק ואנרגיה מדהימה, מנסה בנימין נתניהו להחדיר בקהל שומעיו, המתעצם והולך משבוע לשבוע, את תחושתו שרודפים אותו. הוא הרי טלית שכולה תכלת. אדם צח כשלג שכל הסמולנים שבעולם מנסים לטפול עליו אשמות שווא "כדי להפילו מהשלטון". מכיוון שמקומו הטבעי הוא בשלטון, הרי שזה כמעט לא לגיטימי.




2. הסיבוב הקבוע

הטור הזה יביא היום חלק מציטוטיו של ראש הממשלה, הלקוחים בעיקר מהשיחה עם העיתונאים החרדים (אבל לא רק). לצדם, יופיעו העובדות האמיתיות, או הפרשנות על מה שנתניהו סיפר. אזהרה: לא תמיד המציאות שבה חי נתניהו חופפת למה שבאמת מתרחש מחוץ לבועת האקווריום והמעונות הממלכתיים.

כך, למשל, בעניין החקירות, נתניהו דילג על מה שנאמר ונכתב עליו בידי היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין, ועל ידי פרקליטת המדינה עדנה ארבל, וגם על ידי גורמי החקירה המשטרתיים הבכירים ביותר. הוא שכח לספר שהמשטרה המליצה להעמיד אותו לדין בפרשת עמדי והמתנות. הוא שכח להזכיר כי פרקליטת המדינה אימצה את ההמלצה הזו והוסיפה דוח קשה ומילים בוטות על התנהלות הזוג המלכותי. הוא התעלם מהדוח הציבורי הקשה של היועמ"ש רובינשטיין, שהחליט לאחר התלבטות לסגור את התיק בעיקר משום שנתניהו הובס בבחירות ופרש מהפוליטיקה. ועוד לא דיברנו על הדוח הציבורי שפרסם רובינשטיין בעקבות פרשת בר־און־חברון. הפרשה ההיא זניחה. בקושי אפרוח בננה.

צוק איתן: בעניין הזה, הלהט של נתניהו מאיים לחרוך את החדר על יושביו. בשביל מה צריך חקירה בכלל, מתלונן נתניהו, מה מבקר המדינה מחפש בסיפור הזה? הרי צבאות מכל העולם באים לכאן ללמוד מאיתנו על ההתנהלות בצוק איתן. נתניהו מתפאר, בצדק, בהרתעה שהושגה מאז המבצע בדרום. הוא מציג נתון מדהים: בשנים שבהן הוא ראש ממשלה, נהרגו הכי פחות אזרחים ישראלים בפעולות טרור. לא ברור איך הנתון הזה הושג ואיך נבדק סטטיסטית, אבל יש מצב שנתניהו צודק.

נסיבתית והיסטורית, היה לו מזל: ערב עלייתו לשלטון בפעם הראשונה, הנחית ערפאת את המכה החזקה ביותר שהונחתה על חמאס מאז ומעולם, כדי להרגיע את גל פיגועי התופת של 95'־96'. נתניהו עלה לשלטון כשהשקט הושג והרגיעה הייתה עובדה קיימת. גם העלייה השנייה שלו לשלטון הייתה בעיתוי טוב: שרון הדביר את האינתיפאדה השנייה, אולמרט השיג את ההרתעה בצפון (שנמשכת עד היום) וביצע את עופרת יצוקה (שהיה בה תמרון קרקעי משמעותי בהרבה ממה שנתניהו הואיל לעשות בצוק איתן) בדרום. ועדיין, הטבלה אינה משקרת: נתניהו אכן נהנה משקט יחסי בשנות שלטונו.

דעתו בעניין צוק איתן מדהימה. העיתונאים שאלו אותו למה הוא מוטרד כל כך מנושא המנהרות. מציג פרוטוקולים, מביא מסמכים, משמיץ יריבים פוליטיים ומתגולל על מבקר המדינה. נתניהו הגיב בסיפור מנהרת הכותל. "הייתי ראש ממשלה צעיר, ראש השב"כ עמי אילון וראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט לחצו עלי לפתוח את מנהרת הכותל", סיפר, "אחרי שפתחתי פרצו מהומות, ופתאום אילון ואולמרט מחוץ לעסק. שניהם לא אמרו אמת כשהעידו אחר כך שהזהירו אותי. עשו עלי סיבוב פעם אחת במנהרה של 96', לא אתן לאף אחד לעשות עלי סיבוב במנהרות של 2016".

נו, טוב. את הסיבוב עושה נתניהו. הוא חסך מבני שיחו את הפרטים על כל אלה שהזהירו אותו מפתיחת מנהרת הכותל. למשל, מי שהיה ראש המרחב הרלוונטי של השב"כ בזמנו, ישראל חסון. הוא גם לא סיפר שיצא לחו"ל מיד לאחר פתיחת המנהרה, רק כדי לחזור בזחילה חזרה ולנסות לכבות את האש. הוא שכח להזכיר שנסע אחר כך לפגוש ולחבק את ערפאת בבית הלבן ("מצאתי חבר", אמר). אגב, זה מזכיר מאוד את ההכנות שלו (שלא היו) למשט המרמרה. וגם הפעם, הוא יצא לחו"ל (קנדה וארה"ב) למרות אזהרות מפורשות, ונחפז בחזרה הביתה כשהאש פרצה. מדובר בסיבוב קבוע שנתניהו עושה, לאורך השנים, ולא לומד לקח.

טענתו שכל צבאות העולם באים ללמוד מאיתנו את צוק איתן הייתה יכולה להיות מצחיקה אלמלא נזכרתי בהרוגי המבצע (67 חיילים וחמישה אזרחים. שתי גופות של חיילים טרם הוחזרו). מה הם באים ללמוד ממך, ביבי? נניח שאתה יושב מול הרמטכ"ל האמריקאי עכשיו. מה תלמד אותו? איך אפשר להילחם בארגון טרור מקסיקני זניח, שעוצמתו בטלה בשישים מול עוצמתה של ארצות הברית, להניח לו להפציץ את וושינגטון וניו יורק 51 ימים, לסגור את נמל התעופה הבינלאומי היחיד ל־48 שעות, ובסוף להתחנן לתיקו? וכל זה, אחרי שאתה בעצמך ובקולך הבטחת שבניגוד לאולמרט וציפי לבני, אתה תפיל את חמאס מהשלטון ותכבוש את עזה? ואתה מניח עכשיו לאותו ארגון טרור לחדש את התעצמותו, לחפור מחדש את מאורותיו ולאגור אלפי רקטות? אכן, בית ספר למלחמה בטרור.

הייתה לנתניהו תובנה מרתקת נוספת, באותו נושא. הוא בעד ביטול רישום פרוטוקול בישיבות ביטחוניות רגישות. "בשביל מה זה טוב", שאל את שומעיו, "הרי כולם מדברים לפרוטוקול ואין דיון אמיתי. עדיף בלי, כמו בקנדה", אמר.

מדובר באמירה מדהימה. ראשית, מזלו של נתניהו שיש עדיין פרוטוקולים. אחרת, מה הוא היה מדליף עכשיו, במאמץ להוכיח את עמדתו בעניין הכנת הקבינט למנהרות? שנית, הרעיון הזה, להפסיק לרשום פרוטוקולים בישיבות רגישות, מעורר פלצות. ועדות חקירה ופורומים ביטחוניים לאורך שנות קיומה של המדינה המליצו, פעם אחר פעם, על רישום פרוטוקולים מסודרים ואפילו הקלטה של ישיבות רגישות במיוחד. זוהי נשמת אפה של הדמוקרטיה.

בהחלטות של חיים ומוות וגם בתהליכי קבלת ההחלטות, חובה לשמור על שקיפות, על בקרה, על אחריות. הפרוטוקול הוא האמצעי ההכרחי לצרכים החיוניים הללו. כדי שלא תישאל שוב השאלה "מי נתן את ההוראה?", כדי שאפשר יהיה לפקח, או להפיק לקחים, מתהליכי קבלת החלטות ודיונים, כדי שתהיה אחריות מסודרת ויהיו היררכיה ושקיפות שלטונית.

אבל מבחינת נתניהו, לא צריך פרוטוקול. זה מזכיר לי את ההפקרות של דיוני ה"שביעייה" או "שמינייה" בשנים שקדמו להפצצת איראן, שמעולם לא קרתה. הוא וברק עישנו סיגרים, ברק גם לגם וויסקי משובח, כשראשי זרועות הביטחון מתפלצים בחדר (עד שבני בגין הוביל מרידה שהביאה לסיום עישון הסיגרים). ככה הוא אוהב לנהל את ענייני המדינה. בלי נודניקים, בלי פרוטוקולים, עם סיגר ריחני וכוסית משקה, בחדרי חדרים, ללא השארת עקבות. מבחינתו, נתניהו צודק. במשטר מלוכני אין צורך בפרוטוקולים. יש קיסר אחד, הוא קובע. הוא ייעלם, רק כשיחפשו את האחראי (אבל אז לא ימצאו פרוטוקולים).

נו, טוב. הגענו לאהוד ברק. נתניהו שופך על ברק קיתונות של ביוב מאז שהאחרון הפך לאופוזיציונר העיקרי שלו. "ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות המדינה" ועוד שלל תיאורים פלסטיים שמתוכם מצטיירת דמות של דמון אפל, אופורטוניסט חסר בושה, טיפוס ציני נטול עכבות שמתעניין רק בעצמו. אני נוטה להסכים לכל מילה. הבעיה היחידה היא, שאותו אדם בדיוק היה שר הביטחון של נתניהו ארבע שנים רצופות והיה ממשיך בתפקידו אלמלא החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים.

"ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות המדינה". אהוד ברק. צילום: עדי כהן צדק. "ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות המדינה". אהוד ברק. צילום: עדי כהן צדק.

בין השנים 2009 ל־2013 היה אהוד ברק המוציא והמביא העיקרי מלשכת נתניהו. איש הסוד האינטימי ביותר, השותף הבכיר למזימות השונות, הספינולוג הראשי במנגנון הפרחת הספינים של נתניהו. אפילו פיצול מפלגת העבודה והקמת "עצמאות", במטרה להשאיר את ברק בממשלת נתניהו, סוכם בין השניים בקיסריה, בתוך ענן עשן סיגרים ריחני בערב שבת. אז איך הפך ברק, כמעט בן לילה, ממשיח בן־דוד ובעל ברית אסטרטגי לסוג של נוני מודרני? התשובה פשוטה: הוא העז לקרוא תיגר על אלוהותו של המנהיג. באותה שנייה, פוף.




3. אין נביא בתל אביב

אמריקה: נתניהו מסכם את מורשת אובמה. מבחינתו, הוא גבר על הנשיא האמריקאי השנוא. בעוד כמה שבועות אובמה הופך להיסטוריה, וביבי עדיין כאן. "בפגישתנו הראשונה הוא אמר לי שלא נוכל לבנות אפילו לבנה אחת בשום מקום ביהודה ושומרון", סיפר לשומעיו. "שאלתי מה עם רמות, מה עם שכונת גילה, עם ירושלים, עם גושי ההתיישבות? הוא לא רצה לשמוע. אף לבנה, בשום מקום. הוא היה נעול נגדנו מהרגע הראשון".

נתניהו הסביר את תפיסת ההפעלה שלו בעניין האמריקאי: "בניגוד לסין, שם אתה יודע שרק המנהיג קובע, באמריקה יש דעת קהל, תקשורת, קונגרס, סנאט. מי שחושב שצריך לעבוד רק מול הנשיא, טועה". הוא הציג סקר גאלופ, שלפיו התמיכה בישראל בציבור האמריקאי נמצאת בעלייה עקבית והגיעה לשיא של כל הזמנים. "כן", הוא מודה, "יש לנו בעיה בקמפוסים, אבל בסך הכל המצב מצוין".

"היה נעול נגדנו מהרגע הראשון". הנשיא אובמה. צילום: רויטרס."היה נעול נגדנו מהרגע הראשון". הנשיא אובמה. צילום: רויטרס.

הוא מודה בבעיה שיש לישראל באירופה, ובעיקר מערב אירופה. "באירופה מצבנו קשה יותר מאשר במדינות המפרץ או בסעודיה", הוא אמר, "אני אומר לאירופים, כשאתם מגיבים ומפרסמים הודעות נגדנו, אני מצפה מכם שתהיו הוגנים כלפי ישראל לפחות כמו מדינות ערב המתונות. שלא תהיו קיצוניים יותר מהן". הוא משנן שוב ושוב בפניהם: "ההתנחלויות אינן מכשול לשלום, רצו לשחוט אותנו לפניהן, וירצו אחריהן. כל מקום שישראל החזירה או פינתה הפך לחמאסטן".

הוא מתפאר במערכות היחסים ובבריתות החשאיות שכרת באזור, ובמעמדו באמריקה. "הלוואי שבתל אביב היו מקבלים אותי כמו שאני מתקבל בוושינגטון ובניו יורק", קונן. "ואני לא מתכוון רק ליהודי אמריקה". הוא סיפר שיש 40 מיליון צפיות מחוץ לישראל לקטעי ההסברה וסרטוני התדמית שהוא מפיץ ביו־טיוב. "חסר תקדים", הוא קובע.

ואקורד אחרון בנושא הזה, בעניין חבילת הסיוע האמריקאי. מבחינתו של נתניהו, הכל בסדר. "עד היום קיבלנו 3.1 מיליארד בשנה, ביקשנו 4.5 בשנה בעשור הבא, אנחנו סוגרים על 3.8 או 3.9, שזה אמצע הדרך. זו תוצאה סבירה וסיוע חסר תקדים".

עכשיו, למציאות האמיתית: נתחיל בסיוע. שני דברים שנתניהו שכח לספר למאזיניו: ראשית, בנוסף ל־3.1 מיליארד ישראל ביקשה וקיבלה בכל שנה תוספת מיוחדת, למימון מערכות היירוט של "כיפת ברזל", "שרביט קסמים" וכו'. התוספות הללו נעו בין 350 ל־600 מיליון דולר בשנה, מה שלוקח את הסיוע שישראל קיבלה בפועל לסביבות 3.5 עד 3.8 מיליארד בשנה. בחבילה החדשה ישראל מתחייבת לא לבקש יותר תוספות. מסקנה: חבילת הסיוע החדשה גדולה מהקודמת בכ־100 מיליון דולר בלבד, שזה אפילו לא מפצה על ירידת ערך הדולר בין העשורים. כישלון מחפיר.

זאת ועוד: ישראל פרטה רבע מהסיוע האמריקאי לשקלים ובזבזה אותם בארץ, בתעשיות הביטחוניות השונות. גם זה עומד להיגמר (בהדרגה, לאורך העשור). מפלה קשה, שתגרור הפסדים כספיים עצומים ואולי אפילו פיטורים בתעשיות הביטחוניות החשובות שלנו. במילים אחרות, החבילה החדשה שנתניהו ארגן לנו טובה פחות מזו שהייתה קודם. אף על פי שהנסיבות ההיסטוריות זימנו לו אפשרות להגדיל משמעותית את הסיוע.

נתניהו גם נמנע מלספר לבני שיחו שהאמריקאים הציעו לו להיכנס למו"מ על חבילת הסיוע החדשה מיד לאחר שחתמו על הסכם הגרעין עם איראן בווינה. נתניהו דחה אותם בבוז. הסיפור התפרסם בעמודים האלה בזמן אמת. אני שמעתי גורמים אמריקאים בכירים ביותר, בקולם, שואלים מדוע נתניהו לא מוכן להודות בתבוסתו בעניין האיראני ולדפדף קדימה. אני שמעתי אותם מבטיחים שאם יעשה כך, הממשל יהיה מוכן ללכת לקראתו כברת דרך היסטורית. דובר על סיוע של כ־4.5 מיליארד בשנה, על חבילת פינוקים חסרת תקדים, על הסכמי שיתוף פעולה והחשוב מכל: ניסוח משותף של פרוטוקול המעקב אחרי הסכם הגרעין ורשימת התגובות המשותפות אם וכאשר האיראנים יפרו אותו. חבילה אסטרטגית כבדה, משמעותית, שנתניהו דחה בשאט נפש.

הוא רצה להמשיך לנאום ולא הסכים לשמוע את אלה שהסבירו לו שהסיפור האיראני נגמר, ההסכם יעבור בקונגרס על אפו ועל חמתו, עדיף להבין את זה עכשיו ולהוון את המצב החדש, לתרגם אותו לדולרים. הוא סירב. זה יעלה לנו מיליארדים בכסף, ומי יודע כמה באמצעים אחרים. מה שמדאיג בהבלים שהוא מלעיט בהם את שומעיו בשבועות האחרונים בנושא, זה שהוא מאמין לעצמו.

בעניין הנשיא והקונגרס: נתניהו מרבה לשנן בפני כל מי שנתקל בו שהוא "מר אמריקה" ושהוא יודע לטפל בממשל האמריקאי יותר טוב מכל אחד אחר. ובכן, הטבלה אינה משקרת והמציאות הפוכה. נתניהו גרם לפגיעה קשה בעקרון התמיכה הדו־מפלגתית בישראל. גם תומכיו המושבעים מכירים את הנזק העצום שחולל לקונצנזוס בענייני ישראל בכך שניסה לשסות את חברי הקונגרס הדמוקרטים בנשיאם באותו נאום אומלל שתוכנן מאחורי גבו של הבית הלבן.

נתניהו בונה על זה שהציבור הישראלי הרחב, כמו גם רוב רובם של העיתונאים המאזינים לו, מעולם לא נחשפו למה שאומרים עליו ועל פועלו מנהיגים דמוקרטים ורפובליקנים רבים בקונגרס, כמו גם ראשי יהדות ארצות הברית ואיפא"ק. מדיניותו חיזקה מאוד את כיסי ההתנגדות הקשים שהיו לישראל לאורך השנים בפנטגון ובאקדמיה. גם אם נתניהו ייעלם מחר מהבמה, ייקח לפחות עשור כדי לשקם את הנזק הזה.

מילה אחרונה, בעניין נתניהו והניו־מדיה. אכן, הסרטונים שלו ויראליים וחורכים את הרשת, לא רק בישראל אלא גם מחוצה לה. בנושא הזה, נתניהו צודק. הוא פיתח דרך לעקוף לגמרי את התקשורת המסורתית ולייצר לעצמו ערוצי תקשורת והתחברות עצמאיים. אז למה, למען השם, האובססיה הבלתי נתפסת הזו בענייני התקשורת? למה זה מטריף אותו? מדוע זה כל כך חשוב שיש כאן, עדיין, קִנים של תקשורת עצמאית בועטת שלא ממש מתרשמת מהפרזנטציות שלו? הוא באמת חושב שכולם רודפים אותו ומעוניינים בחיסולו? הוא מאמין שיש איזו מזימה שמאלנית־תקשורתית להכרית את שושלת נתניהו מן הארץ?

בעניין הזה הדהים נתניהו את שומעיו, שסנטו בו בנושא "ישראל היום". לדבריו, הביביתון (גם ביבי משתמש במינוח הזה כשהוא מתאר את העלון המשפחתי, אם כי הוא יורק אותו בבוז) חולש בקושי על 3% משוק התקשורת. טוב לדעת. החינמון הנפוץ במדינה, שמחולק לכל דורש בהיקפי עתק חסרי תקדים ובחינם, זה 3%. נקווה ששלדון אדלסון מבין שהוא שופך מאות מיליונים בשביל 3%. "בעיתונות המודפסת כבר יש סדר", אמר נתניהו, "אני עכשיו מתמקד בלסדר גם את הערוצים האחרים של התקשורת". וחוץ מזה, ש"ישראל היום" לא כל כך בעדו. "הלוואי ש'ישראל היום' היה בעדי, כמו שנוני נגדי", אמר. כנראה הוא לא קורא אף אחד מהם.

הוא וחסידיו יודעים שהמודל הכלכלי של התקשורת, גם המשודרת, התרסק. פירוש הדבר שרק גורמים כלכליים בעלי יכולת פיננסית ונזילות ירשו לעצמם להחזיק ערוצי שידור שיסמכו על שוק הפרסום הישראלי המקרטע. במילים אחרות, נתניהו לא ינוח ולא ישקוט עד ששוק הטלוויזיה והאינטרנט יהיה "מסודר" כמו שוק הפרינט: תחרות חופשית בין טייקונים ומיליארדרים שסמוכים כולם על שולחנו, בהפעלת מדיה שתסגוד לפועלו. לתפארת מדינת ישראל.

אגב, ערוץ 2, נכון להיום, הוא הדמון המוביל ומתחיל לדגדג את מעמדו של "נוני" כאיום הגדול ביותר על הציונות. "אולפן שישי", מבחינתו, זה ה"דר שטירמר" המודרני. לשיאו הגיע נתניהו בשבוע שעבר, כשפרסם פוסט ממוקד נגד העובדה שתגובה ששיגר לערוץ 2 על כתבה (מאוזנת להפליא) של אודי סגל על לשכתו, "קוצצה". אכן, פשע נגד האנושות. מאז שחר ימי ההיסטוריה אנו נאלצים לקצץ תגובות ולנפות מהן את החלקים הלא רלוונטיים או לא ראויים, בדיוק כפי שאנו עושים את זה לכתבה עצמה. מבחינת נתניהו, זה לא לגיטימי. הוא לא התייחס, ואף לא הגיב, לכתבה ששודרה באותה תוכנית, שבה נראו קשישים חיים ברחוב או עובדים במשלוחים כדי לממן לעצמם תרופות. מה לו ולזה?

כשעלה עניין המס שהטיל משה כחלון על בעלי שלוש דירות ויותר, אמר נתניהו לשומעיו שהוא שרוי בניגוד עניינים. הרי יש לו שלוש דירות (לפחות). אגב, בניגוד לבעלי שלוש דירות מן היישוב, נתניהו גם לא מחזיק בעצמו את דירותיו. הוא מפיל על אוצר המדינה גם את הנכסים הפרטיים שלו. משטר קיסרי, כבר אמרנו.




4. אני מחלק

נתניהו הותיר רושם עז על שומעיו. הוא עמוס ביטחון עצמי להתפקע, אנרג'ייזר נצחי, קם ומתיישב, מסתובב בחדר, מספר בדיחות, מציג מצגות, משרטט שרטוטים, מצייר, לא נח לרגע. בסיומה של ההרצאה, חמש־שש שעות, הוא רענן כפי שהיה בתחילתה (בעוד קהלו מותש). הוא נותן חיקויים נפלאים (בעיקר של שרון), מצייר את הקריקטורה של עצמו, חוזר אינסוף פעמים על המנטרות של התקשורת נגדו: אני מיוזע, מזיע, לחוץ, פאניקר, מציירים אותי עם אף ארוך כמו של פינוקיו, הוא חוזר ואומר, וגם מדגים בציור. לאורך כל ההרצאה הוא בעצם מנסה להוכיח שכל זה לא נכון. הנה, ביבי האמיתי לפניכם. צ'ארמר, בקיא, רהוט, משכנע, סוחף. המנהיג הגדול ביותר בתולדות הציונות? לא. בתולדות עם ישראל, כנראה שכן. ביבי, לא מה שחשבתם.

על יריביו הוא מדבר בבוז. גדעון סער? "חוזר בתשובה, מתחזק", הוא הפטיר, אבל אז תפס את עצמו ותיקן: "זו זכותו". את ישראל כץ הוא מזכה בתנועת ביטול. כן, הוא מוכן להגיד מילה טובה על ההשקעה שכץ מוביל בתשתיות התחבורה, אבל הוא ממהר להוסיף: "אל תשכחו, בסוף את המיליארדים הוא מקבל כאן", כלומר ממני. "בסוף, את ההחלטות והאישורים עושים כאן", כלומר אצלי. על אהוד ברק כבר דיברנו, לבוגי יעלון, הוא מספר, הציע להיות שר חוץ באותה שיחה שבה סיפר לו שנאלץ להעביר את תיק הביטחון. יעלון דחה. ביבי לא מבין מה כל אלה רוצים ממנו. "מי שרוצה יכול לבוא ולהתמודד מולי. הם לא מצליחים להתמודד, אז הם משמיצים ובאים בטענות. זו דמוקרטיה".

"חוזר בתשובה". גדעון סער. צילום: פלאש 90"חוזר בתשובה". גדעון סער. צילום: פלאש 90

גם כאן, הוא רחוק מלדייק. מעולם לא היה בישראל מנהיג שהכרית והשמיד כל מי שניסה להרים ראש בסביבתו, ולא רק בה. בן־גוריון גידל דור של יורשים (דיין, פרס ועוד רבים), שמיר טיפח את נסיכי הליכוד, פרס עודד אנשים לפרוח במחיצתו. רק אצל נתניהו שולטת הפרנויה. רק אצל נתניהו כשגדעון סער מצליח, אז צריך לחסל אותו. כשמשה כחלון פופולרי, צריך להשמיד אותו. כל איום, קטן כגדול, אמיתי כדמיוני, מתורגם מיד לג'יהאד. מספיק להביט בשורות הליכוד בתקופות של נתניהו ולהשוות אותן לתקופות אחרות. הרשימה של מנהיגים בעלי פוטנציאל שנמלטו ממנו בתקופות השונות ארוכה יותר מהטור הזה. אפילו ישראל כץ, אדם בעל כריזמה של קופסת שימורים (ריקה), נתפס מדי פעם בפעם כאיום קיומי ומקבל טיפול בהתאם.

להתמודד מולך, נתניהו? מתי בדיוק? הוא לא סיפר לשומעיו על הטכניקה המיוחדת שפיתח: להפתיע תמיד עם פריימריז מוקדמים, נטולי כל הקשר כרונולוגי, שהוא כופה על המפלגה בעיתוי הכי לא נוח ליריבים, שלא מאפשר לאף אחד להתמודד באמת. מה הפלא שבפעם האחרונה הוא התמודד נגד עצמו.

במקביל, הוא משתלט על המנגנון וחונק כל יריבות פוטנציאלית. ועוד משהו קטן: יש לו כסף ואמצעים בסדרי גודל שונים לגמרי מבשאר העולם. הוא מחזיק מטות "שחורים" סמויים מן העין, שממומנים כולם מבחוץ על ידי טייקונים זרים, ועוסקים במבצעים מיוחדים של השמצה, חיסול וכיבוש סמויים. חלק מהפעילות הזו התפרסם, חלק נותר עלום. כל זה, בנוסף לחוק הצינון שכפה על המערכת, כדי להרחיק ממנה מנהיגים פוטנציאליים ממערכת הביטחון.

"האישורים יוצאים מכאן". ישראל כץ. צילום: פלאש 90."האישורים יוצאים מכאן". ישראל כץ. צילום: פלאש 90.

במהלך השיחה עם החרדים, הביע נתניהו תמיכה גורפת בחוק הצינון. זה שומר, לדבריו, על טוהר המפה הפוליטית. חבל שלא סיפר להם כמה פעמים פגש קצינים בכירים בצה"ל, בעודם לובשי מדים, בדירות מסתור שונות (אצל אביו בירושלים, אצל חברו הטוב גבי פיקר). הוא מכור לגנרלים ומנסה לגייס אותם בטרם השתחררו. אחר כך הם הופכים, מטבע הדברים, לאיום. ואז הוא מגרש אותם (יצחק מרדכי, משה יעלון וכו').

מפה לשם, מתברר שיש לנתניהו כל מיני רגעים "מתים", ומדי פעם עוברים לו כל מיני עניינים מתחת לרדאר. על תאגיד השידור הציבורי הוא כבר סיפר בשיחות קודמות. גרסתו לא מתיישבת עם המציאות. נתונים שנחשפו לאחרונה מוכיחים כמה פגישות ודיונים (הרבה) הוא קיים בעניין התאגיד. שום דבר לא "התחלק" לו שם. עכשיו הוא מספר שהעניין הזה עם מזכירות הליכוד וההחלטות שהוביל ישראל כץ, התחלק לו. "הייתי קצת אדיש", הודה. מישהו ממאזיניו אזר אומץ והזכיר לו עוד אירוע שבו הוא נתפס עם המכנסיים למטה: בחירת הנשיא ראובן ריבלין. "אם היית אדיש במזכירות, מה היית בבחירת הנשיא?", נשאל ביבי. הוא צחק.




5. חוג התנ"ך

בשיחה עם החרדים, הקדיש נתניהו זמן רב לענייני יהדות. דיבר על הכבוד העמוק שלו לדת, על חוג התנ"ך שהוא מטפח, והפליג בסיפורים על סבו נתן מיליקובסקי, יהודי דתי שהיה רב. גם כאן, הוא חשף את הטפח שרצוי לחשוף, והסתיר את העיקר: אחרי סבו, בא אביו, הפרופ' בנציון נתניהו, אתיאיסט מושבע. גם נתניהו עצמו אתיאיסט. לא מושבע, כי הוא לא יכול להתנכר לקהל תומכיו העצום בקרב הדתיים בישראל, אבל הוא זולל שרצים וסובא טריפה, מחלל שבת בפרהסיה ובהנאה רבה, מזלזל זלזול עמוק בכל הטקסים הדתיים, לרבות הנחת תפילין, ומאמין במעשיות הדת מעט פחות מכפי שהוא מאמין למתפרסם בתשקורת השמאלנית. מה שכן, את משחק ה"בעזרת השם" הוא משחק באופן מושלם.

הוא מדבר כמנהיג של מעצמה. יכול להיות שהוא צודק. אולי זו הסיבה לכך שהוא מסתכל לברק אובמה בגובה העיניים. מזלו שאובמה סלחן והסיוע הביטחוני במהלך שנות כהונתו לישראל היה חסר תקדים. לדברי נתניהו, נוכחותנו כאן "שומרת על המזרח התיכון ומגינה גם על אירופה ואמריקה". הוא קרוב מאוד "לפירוק הרוב האוטומטי נגד ישראל באו"ם". הוא עובד 17 שעות ביממה (וזה עוד לפני שנספור את השעות שהוא מקדיש לתדרוכי תקשורת), "הייתי ב־244 פגישות מדיניות, ופגשתי נשיאים וראשי ממשלה, בשנה האחרונה". כמעט פעם ביום. "אנחנו מעצמת סייבר ומודיעין עולמית, אי של יציבות אזורית". הוא מרוצה מהמצב ומעצמו, יותר מעצמו, כי בזכותו זה המצב. הוא מאמין בכל לבו באמת הזו, והאמת היא שהוא משכנע חלק משומעיו.

לקראת סיום הוא הציג את ראש הסגל החדש, יואב הורוביץ. "אומרים עליו שאין לו ניסיון", גיחך נתניהו, "הוא בסך הכל היה בסיירת מטכ"ל, ובסך הכל ניהל חברה קטנה כמו אוויס". מישהו בחדר זרק לו שבתדריך התקשורתי הבא לחרדים, הורוביץ כבר לא יהיה. "ככה זה בתפקיד הזה", אמר נתניהו, "זה התפקיד הכי קשה, אף אחד לא מחזיק בו מעמד הרבה זמן, גם לא באירופה או באמריקה".

את המצב האמיתי בלשכתו הוא לא פירט בתדריך הזה. את הזעם העצום של דוד שרן הנבגד. את העובדה שאין מזכיר ממשלה, אין יועץ פוליטי, אין ראש מטה לביטחון לאומי, אין יועץ מקשר לכנסת כבר קרוב לשנה. המנכ"ל, אלי גרונר, על סף פרישה, בעיקר בגלל כניסתו הכוחנית של הורוביץ (שנתן הוראה שכל שיחת טלפון לבוס צריכה לעבור דרכו).

על ענייני התקשורת כבר דיברנו ועל הקומבינה המוזרה שהומצאה כדי לעקוף את החלטת הנציבות שרן ברץ לא יכול להיות ראש מערך ההסברה הלאומי. מבחינת נתניהו, הכל גן עדן. מה הוא צריך לשכה בכלל? הלשכה האמיתית שלו נמצאת בבלפור, שם יושבים הרעיה ויורש העצר, שם מתקבלות ההחלטות האמיתיות למען העם, המדינה והמשפחה. בלי פרוטוקולים.

לקראת סיום, אחרי כל הטוב הזה, שאל אותו מישהו למה הוא לא פורש בשיא? "כי השיא עוד לפני", אמר נתניהו, "עוד לא הגעתי לשיא". כן, הוא באמת מאמין בזה.

bencaspit5@gmail.com