סערת הבורקיני מסרבת לגווע. בית המשפט המנהלי בצרפת ביטל ביום שישי שעבר את האיסור על לבישת בגד הים השנוי במחלוקת, אך פסיקתו לא מנעה מראשי עיריות שונים להכריז בתוך יממה כי ימשיכו לאכוף את האיסור. הכרזתם אינה אלא מעשה של אופורטוניזם פוליטי. יש לראותו בהקשר המירוץ לנשיאות ולניסיון לקרוץ לדעת הקהל הנסחפת לימין הלאומי יותר מאשר בהקשר הרצון לשמור על ערכי הליברליזם.
כאישה חילונית, המראה של אישה מכוסה מכף רגל ועד ראש הנופשת על חוף הים או טובלת במימיו גורם לי תחושת אי נוחות רבה. אין שום סיכוי שבעולם שאשתכנע שהאישה הלובשת בורקיני נהנית. די ברור שהשילוב בין חול, מים, מלח וחום מעיק לבין בגדים שנדבקים לגוף הוא מתכון לסיוט. כאישה אף קשה לי לראות נשים שמשחקות לידי התכתיבים הגבריים ומסתירות את גופן מחשש שהללו יראו בו אובייקט מיני. אבל די ברור לי שדווקא בשם הליברליזם, אזרחי צרפת אינם יכולים שלא לכבד ולהכיל את החלטתן של נשים ללבוש בורקיני. אחרת ייקלעו לידי מבוי סתום רעיוני ומעשי.
מדוע? ראשית, משום שהאיסור על לבישתו של הבורקיני, ממש כמו לבישתו, יכול להתפרש באותה מידה כשעבוד האישה וכניסיון להכתיב לה כיצד לנהוג בגופה. יש מי שיטען כי מאחורי העיקרון של חופש מדת מסתתרת למעשה כפייה של אורח חיים חילוני, וכי לבושן המינימלי של נשים בחוף הים הוא־הוא הביטוי לדיכוי גוף האישה ולהיכנעותה לתכתיבי יופי מסוימים. מכל מקום, כל שוחרי זכויות הנשים יסכימו כי קשה לראות במעשיהם של השוטרים המקומיים בחופי ניס, שכפו על אישה מוסלמית לפשוט מעליה ולעיני כולם את הבורקיני, אקט ליברלי.
שנית, ההתייחסות לסוגיית הלבוש כמי שיש בה לערער על הסדר הציבורי היא בגדר מדרון חלקלק. האיסור על בורקיני עלול לגרור דרישה לאסור גם על נזירות את מנהגן לטבול בים בלבוש מלא. לחלופין, מחר עלולים ראשי עיריות מסוימים להחליט כי השטריימל, הציצית, שרשרת עם סמל מגן דוד או סתם קעקועים מהווים מטרד. אין זאת כי על שוחרי חופש הביטוי להותיר את סוגיית ההופעה החיצונית באשר היא מחוץ להקשרים של רווחת הציבור.
סגן ראש עיריית ניס טען שהבורקיני גורם לאנשים לחוש חוסר ביטחון. לטענתו, זו תוצאה של גל הטרור המכה באירופה, המלחמה במזרח התיכון והתעצמותם של הארגונים הסלפיים. קשה לזלזל בתחושת חוסר הביטחון של הצרפתים. אלא שהדרך לטפל בתחושה זו אינה עוברת דרך האיסור על הבורקיני. אם הם רוצים למגר את הטרור, מוטב לצרפתים להשקיע במנגנוני הביטחון והמודיעין שלהם, ובו־בזמן לקדם הידברות ושיתוף פעולה עם מנהיגי דת מתונים ובעלי השפעה בקהילות האסלאמיות. האיסור על הבורקיני מחזק תיאוריות קונספירציה של האסלאם הקיצוני, שלפיהן המערב הכריז מלחמה על האסלאם. בתור שכזה, הוא רק מוסיף שמן למדורה.