כלל לא ברור על מה הצעקה סביב סבב השיחות האחרונות של נתניהו והרצוג - צעקה שנשמעה מיחימוביץ' ועד מרגלית, כולל בעלי טורים בעלי נטייה שמאלית מובהקת. למה מי מת? מפלגת העבודה? למי אכפת? גם גורלו של הרצוג האיש לא ממש מעניין. אני מניח שיחימוביץ' ומרגלית דואגים למפלגתם ולעצמם אם הרצוג יחזור פעם נוספת מנתניהו בידיים ריקות, אלא שאת האינטרס הלאומי ממש לא מעניין מה יקרה להרצוג, ליחימוביץ' למרגלית ואפילו לא לאיתן כבל. בטח לא למפלגת העבודה.



מבחינת האינטרס הלאומי, מפלגה היא כלי למאבק על גורל המדינה - ועסקניה חיילים מתכלים. הבעיה של הרצוג היא נתניהו והבעיה של נתניהו היא שלושים מנדטים. בפעם הקודמת הצליח לו עם תעלול הערבים הנוהרים. כמו במקרה דונלד טראמפ, שניהם לא בטוחים ביכולתם לגייס את ההמון כ'איש אחד' כדי להציג חזית כוחנית שתמשוך את קבוצות האינטרסנטים ללכת איתם. עד עכשיו זה הצליח לנתניהו. השאלה היא אם יוכל להיפטר מחלק מקבוצות האינטרסים (הבית היהודי) כדי להימלט בעזרת קואליציה אחרת מחרב דמוקלס של הלחץ הבינלאומי וכן - כך אומרים - מהחקירות המשפחתיות.



המטרה של הרצוג - לסלק את הבית היהודי מהממשלה


נניח שלהסתלבט על בוז'י והעבודה זה כיף. אבל להתעלם מקופת המנדטים הנוכחית של העבודה, מחוסר האונים של נתניהו ומהדהירה המטורפת במדרון של מטורללי הממשלה - זו פשוט טיפשות או עיוורון. הרצוג עושה כרגע את המהלך הנכון: הוא לנסות לסלק את הבית היהודי מן הקואליציה. אם יש סיכוי אחד לאלף שהשלישייה ליברמן-נתניהו-הרצוג תציג מחווה שתוציא את הבית היהודי החוצה, זה יהיה המהלך החשוב ביותר לקראת המהלך המכריע של הסדר עם הפלסטינים. הסיכויים קלושים, אבל מה האלטרנטיבה הפנים-ישראלית שתתיר את הקשר הגורדי הפלסטיני-ישראלי? להמתין לעיצומים בינלאומיים? לסבב דמים? לסוריה נדרשו שש שנים עד שהעולם התעשת והחל לנסות לנהל את הסכסוך.



המטרה - לסלק את הבית היהודי מהממשלה. בנט. צילום: אבשלום ששוניהמטרה - לסלק את הבית היהודי מהממשלה. בנט. צילום: אבשלום ששוני



להבדיל מסוריה, מעיראק ומאפגניסטן, אצלנו הפרמטרים להסדר מקובלים על כל העולם - מרוסיה עד ארצות הברית, מסין ועד אירופה. כל מה שצריך הוא דחיפה קטנה מתוך החברה הישראלית, וזה בדיוק מה שהרצוג מנסה לעשות. שלא לדבר על הרווח המיידי והדחוף לא פחות: להוציא ממלתעות הבית היהודי את תיקי החינוך והמשפטים לפני שיזריקו מנת רעל נוספת ומשפח במקום משפט.



הניסיון הנואש של הרצוג לעגל פינות אידיאולוגיות פוגש את הניסיון הנואש של נתניהו לרבע את המעגל המדיני. ההיתכנות לא משהו, אבל שביב הסיכוי שווה כל מאמץ בטרם תצמיח המהפכה היהודית במשרד החינוך דור שיהדותו קודמת לאנושיותו, ובמקום אלת צדק עיוורת יכהנו פרקליטים ושופטים שעיניהם עיני נץ. נץ מדאורייתא. וכמובן השאלה המטרידה מכל: מה האלטרנטיבה?