לא הייתי מקורב במיוחד לפואד, בנימין בן אליעזר, אבל קשרים היו לי איתו במסגרת הסחבקיות הטבעית שלו שחיבקה את כולם. גם בשנים האחרונות נמשך הקשר בינינו, בעיקר באמצעות שיחות טלפון. מפעם לפעם היה מצלצל כדי לשבח אותי או לתת לי על הראש בעקבות מאמר שכתבתי, ואגב כך גם לרכל קצת על כמה מעמיתיו ולצחוק עליהם.

כשהחליט לפני כשנתיים להתמודד על הנשיאות, שאלתי אותו אם במצב בריאותו הרעוע הגיוני שירוץ לתפקיד הלא קל הזה, והאם יוכל לעמוד בעומס שיידרש ממנו. פואד ענה בציטוט ממה שהשיב, לדבריו, על שאלה דומה (הפעם בקשר לגיל) שמעון פרס, שהתמודד על הנשיאות בהיותו כבן 84: “לכל היותר תהיה בעוד שנתיים־שלוש הלוויה ממלכתית". פרס השלים כידוע כהונה מלאה ומוצלחת של שבע שנים כנשיא במצב בריאותי טוב וחגג החודש יום הולדת 93 (מזל טוב). אילו פואד נבחר לנשיא, הייתה תשובת פרס מתקיימת בו.

בן אליעזר היה שר הביטחון בימי מבצע חומת מגן. שניים מבנַי השתתפו במבצע כאנשי מילואים. מהצעיר שמענו, עם אחיו הגדול ממנו, מג"ד צנחנים בחטיבת המילואים 55 שגדודו לחם בקבטיה, לא היה לנו שום קשר במהלך המבצע.

יום אחד במהלך המבצע פגשתי את פואד במעמד מסוים וסיפרתי לו שאנו דואגים לבננו המג"ד שלא שמענו ממנו דבר. הוא לא הגיב. דיברנו עוד קצת ונפרדנו. לא חלפה שעה מאז הגעתי הביתה, והוא היה על הקו ובפיו דיווח מלא: הבן בסדר והגדוד שלו ללא נפגעים, ומחר הם יצאו לנוח ליד בת חפר. “סעו לבקר אותו", ציווה, וכך עשינו.

הקריירה של בן אליעזר הסתיימה כידוע כשנאלץ להסיר את מועמדותו לנשיאות בעקבות החשדות לשחיתות והגשת כתב אישום פלילי נגדו. המשפט נפתח בפברואר, אך פואד לא התייצב לדיונים בגלל מצב בריאותו. הוא הלך לעולמו כשהאישום הזה, שמידת אמיתותו לא תתברר לעולם, מכתים את שמו ואת פועלו.

זה מביא במבוכה את ידידיו ואת מי שעמדו בקשרים איתו, כמוני. קשה להרשיע אותו ציבורית ללא משפט, אבל קשה גם לזכותו. באופן די טבעי, הנטייה בשעה כזו היא לקיים בו “אחרי מות - קדושים אמור", וזה מה שעושה הרוב.

כדאי להזכיר שמפלגת העבודה כבר עמדה במצב דומה לפני קרוב ל־40 שנה, והסוף היה אז עוד יותר רע. נגד שר השיכון בממשלת רבין הראשונה, אברהם עופר, נפתחה חקירה בחשד למעשי שחיתות בחברת שיכון עובדים שהיה מנהלה בעבר. עופר הכחיש, אך לא הצליח להביא להפסקת החקירה ולניקויו (כעבור שנים נוקה ציבורית).

ב־3 בינואר 1977 נמצא עופר ירוי בידי עצמו במכוניתו. בפתק שהשאיר כתב: “זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי, מעלילים עלי עלילות ומתעללים בי. אין לי ספק שהאמת תצא לאור, שלא מעלתי ולא גנבתי... אך אין לי כוח לשאת זאת יותר".

קדמה לפרשת עופר פרשת חברו אשר ידלין, אף הוא איש מרכזי במערך דאז, שעמד להתמנות לנגיד בנק ישראל, הורשע בפלילים ונשלח למאסר. שני אלה יחד, עם פרשת חשבון הדולרים של לאה רבין, היו גורם משמעותי בסילוק מפא"י ההיסטורית מהשלטון בבחירות 1977.