ליאור אשכנזי מקדם סדרה חדשה, ולצורך זה העניק בטובו ראיון של ארבעה עמודים למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". מה שהפך את הראיון למעניין ומדובר היה סיפור שסיפר אשכנזי מתקופת שירותו הצבאי, ואשר נמרח על כל השער של הגיליון. "היינו בדרך חזרה לבסיס, להחזיר מבוקש למעצר. זה שישב לפניו, חייל מהיחידה שלי, נתן לו קטנות כאלה עם הקת של הגליל בראש, וקילל 'יא מניאק, יא זבל'... הבחור הפלסטיני היה חתיכת גוליית. באיזשהו שלב הוא תפס לחייל שלנו את הקת ומשך אותו עם הרובה. כל הטיולית הייתה עליו באותו רגע. הוא מת מהמכות".

הסיפור הזה אך יצא לחלל האוויר ומיד תפס רגליים ועף ברשתות ובאתרי האינטרנט. בכל זאת, לא בכל יום מודה כוכב כמו אשכנזי שבמסגרת ה"כיבוש" הוא היה שותף לרצח פלסטיני. עזבו כבר את השאלה איך האיש נתן עד היום אלף ראיונות ורק עכשיו הוא נזכר בסיפור הזה. העניין הוא שזמן קצר אחרי הפרסום החלו להשתחרר לחלל האוויר סיפורים שהזכירו שאשכנזי כבר העיד על עצמו בעבר שיש לו מנהג משונה כזה, לשקר למראיינים שלו כדי לעשות רעש.

תחקירנית שעבדה עם ליאור שליין לפני כעשור נזכרה שראיינה את אשכנזי לקראת התוכנית, ואחרי שסיפק לה סיפורים מרטיטי לב, הייתה משוכנעת שיש לה זהב ביד. "תוך כדי הצילומים שליין שאל אותו על אחד הסקופים שהוא סיפק לי", סיפרה. "הוא גיחך ואמר שהוא נהנה להמציא סיפורים כדי שיהיה מעניין לתחקירן". אבל זה באמת עוד כלום. שוקי טאוסיג, עורך אתר "העין השביעית", העלה אתמול עוד סדרת אירועים שבהם העיד אשכנזי על עצמו בלי בושה: אני שקרן.

כמו שוברים שתיקה - הופך אותנו לאשמים בפשעיו

ב-2005 התראיין אשכנזי למוסף "הארץ" וסיפר על מצוקתו הנפשית ועל ההתמכרות שלו לסמים ולאלכוהול. "היו שם המון דברים מומצאים", אמר שלוש שנים אחר כך לאותו עיתון על הראיון הקודם. "דרמטיזציה מטורפת. זה מין משחק שכולם משתפים בו פעולה". למה הוא עושה את זה? "משעמום". שנה אחר כך הוא שב והסביר מה מביא אותו להמציא. "בדרך כלל אני לא קורא ראיונות עם שחקנים כי זה לא ממש מעניין, וצריך ליצור סוג של עניין". לפני ארבע שנים הוא הודה שוב שהוא משקר, הפעם בראיון לתוכנית "אנשים". "אני משקר בלי הפסקה בראיונות, כי בדרך כלל זה נורא משעמם אותי. התחלתי להמציא בראיונות וקלטתי שזה עובד".

הפגנה נגד שוברים שתיקה. צילום: תומר ניוברג, פלאש 90הפגנה נגד שוברים שתיקה. צילום: תומר ניוברג, פלאש 90

אז אפשר כמובן לשאול למה "ידיעות אחרונות" נותן במה למי שמכריז שוב ושוב שהוא שקרן שמזייף ראיונות, ואפשר לשאול גם איך העיתונות ממשיכה לכבד אדם שמודה בריש גלי שהוא משקר לעיתונאים על בסיס שוטף. אבל יש עוד עניין שכדאי להקדיש לו רגע של מחשבה ושקשור לכל השוברים שתיקה למיניהם.

הרי מה היה לנו כאן? היה לנו אדם שמספר על חלקו ברצח אדם אחר. בעולם נורמלי איש כזה היה עובר מיד לצד של הרעים. ממש כמו אנשי שוברי שתיקה, שעם הקמת הארגון צצו בזה אחר זה והעידו על עצמם שהשתתפו בפעילות שבמקרה הקל אפשר להסתפק בהגדרה שהיא לא מוסרית. ובמקום שהם יוקעו אל עמוד הקלון, ובמקום שהם ייהפכו למוקצים מחמת מיאוס, ובמקום שמיד נציע להם להסגיר את עצמם לבית הדין הצבאי הקרוב כדי שיוכלו לשלם על מעשיהם הרעים, פתאום מתברר שהיוצרות התהפכו. הם שרצחו או הכו או התעללו - הופכים למאשימים. ואנחנו, שלא רצחנו אף אחד, הופכים למי שמואשמים בהתנהגות של אותם פראי אדם בלתי מוסריים.

רק בעולם עקום כזה, אדם כמו ליאור אשכנזי - אם שיקר ואם אמר את האמת - יכול להעיד על עצמו שידיו מגואלות בדם של מי שהוא היה שותף ברציחתו, ועדיין לקבל בעיתון "ידיעות אחרונות" את הכותרת "עדות אשכנזי", כאילו הוא בצד של הקורבן או המתלונן ולא בצד המעורב.