לפני יותר משנה חוקקה הכנסת את חוק "מניעת נזקי שביתת רעב". היה זה לאחר שבשנים האחרונות הצליחו אסירים מנהליים ערבים, שהיו חשודים בטרור, לכפות על מדינת ישראל לשחרר אותם בתום שביתות רעב ממושכות. ישראל חששה מהנזקים שייגרמו לה אם ימות אסיר כזה בכלא והעדיפה להיכנע. אך כדי להקדים רפואה למכות דומות בעתיד חוקקה הכנסת, לאחר ויכוח ציבורי ופרלמנטרי סוער, את החוק המאפשר לרופא להזין בכפייה אסיר שובת רעב אם הוא משוכנע שחייו בסכנה או שעלולה להיגרם לו נכות בלתי הפיכה אם לא יוזן.

ההסתדרות הרפואית בישראל נאבקה בחוק, גייסה לעזרה את עמדת גופי האתיקה של הסתדרות הרופאים הבינלאומית האוסרת הזנה בכפייה, ואף הרחיקה לכת והורתה לרופאים שלא לציית לחוק. לטעמם, זוהי סוגיה אתית טהורה שאסור למדינה להתערב בה. לטעמי, עמדתם זו נגועה בצביעות קשה. הרי אם אדם מנסה להתאבד בהצתה במחאה על משהו - הרופאים, ממש כפי שעשיתי אני במקרים רבים, לא יעמדו מנגד או יימנעו מטיפול "רק כי זכותו של אדם להתאבד", כפי ששמעתי את ידידי פרופ’ אבינעם רכס אומר.

הם יזנקו עליו, יבצעו בו בכפייה פעולות פולשניות רבות וידונו אותו לחודשים ארוכים של ייסורים נוראים רק כדי להציל את חייו. בלי לבקש ממנו הסכמה כמובן, כי אלו פעולות מצילות חיים. הם יעשו זאת גם אם ידעו שהמתאבד עתיד להישאר מצולק או משותק, ואולי לא היה רוצה בחיים כאלו. הם יחליטו בעבורו. ובניגוד לרצונו. רק במקרה של המחבלים הערבים המנסים להכניע את המדינה הם מגלגלים עיניים ואומרים כי הזנה בכפייה היא בגדר עינוי, וזכותו של אדם להתאבד. שבועת הרופא להציל חיי אדם נסוגה במקרה זה מול זכותו של מחבל לנצח את המדינה.

כשחוקקה הכנסת את החוק, הצהירו ראשי ההסתדרות כי שום רופא לא יישמע לחוק הזה ועתרו לבג"ץ בתביעה לבטל את החוק. השבוע דחה בג"ץ את בקשתם וקבע כי החוק חוקתי וכי במקרים מסוימים רשאי רופא להזין בכוח שובת רעב. מה יעשו עתה הרופאים? אין דרך להכריח רופא לפעול בניגוד למצפונו.

החוק אינו קובע כמובן כי רופא שאינו מאכיל שובת רעב בכפייה עובר עבירה כלשהי. אבל ההסתדרות הרפואית ביקשה להצטיין. היא הורתה לרופאים שלא לציית לחוק. ובמשתמע - גם איימה להחרים רופאים שיעזו להישמע לחוק. לנדות אותם מקצועית. להוקיע אותם. האם ימשיכו לנהוג כך גם עתה כשבית המשפט העליון קבע כי החוק מוסרי וצודק ו”חוקתי”? האם ימשיכו לטעון כי כללי האתיקה שלהם גוברים על החוק ועליונים על בית המשפט העליון? ואיך יתייחסו למי שיבוא ויטען כי האתיקה שלו, חוקי הדת והאמונה שלו אוסרים עליו לטפל במחבל פצוע ולהציל את חייו?

אני מתנגד כמובן לעמדה כזו, ובשנים שבהן הייתי רופא פעיל גם טיפלתי במחבלים, אבל באיזו זכות יבואו לטעון שהאתיקה שלהם, המנוגדת לחוק ולבג"ץ, טובה מאתיקה של מישהו אחר? טוב תעשה ההסתדרות הרפואית אם תשאיר את ההחלטה האתית בידי כל רופא ורופא, ולא תנסה לעלות על בריקדות נוספות. אם יצאו למלחמה במי שיפעל על פי החוק - הם יהפכו לא רק ללוחמים לטובת המחבלים - אלא גם למפרי חוק ומבזי בית המשפט העליון. ד