חגים יהודיים כאן זה עונש. הרי הכול מזויף, כולם סובאים וזוללים, ולא יודעים אפילו מדוע. קוראים לזה מנהגים, אנחנו גדלים על זה, שונאים את זה, אבל ממשיכים בזה, וכופים גם על ילדינו. הכול כאן צבוע ומעושה. רוצחים, אנסים, שודדים או סתם עברייני צעצוע רוכשים בכסף גדול מושב חשוב בבית הכנסת. ועוד לא ציינו פוליטיקאים שמגיעים לצאן מרעיתם, אז חייבים לעשות להם כבוד בבית התפילה. כאילו זה משנה מהיכן אתה מתפלל לאלוהיך.

כששואלים אותם, הם אומרים שזה סתם, הרי צריך לממן את בית הכנסת, אז זו הדרך. אז על מה בדיוק זורקים כאן מיליארדי שקלים כשירותי דת? בתי כנסת לא נכללים בשירותים האלו? אם במקום לרכוש מושב של מכובדים בבית הכנסת, בסכומים שמגיעים לעשרות אלפי שקלים ויותר, היו רוכשים תלושי מזון לנזקקים, לא היה יותר עדיף?

יש בישראל 228 אלף משפחות שבלי תרומות אין להן מה לאכול בחג. זה לא סתם מספר, יש סטטיסטיקה בשירותי הרווחה. לרווחתם של העניים, השירותים האלו לא בדיוק דואגים, אבל בפרסום נתונים הם תותחים. נטל הדאגה לאותם עניים שידם אינם משגת, נופל על עמותות שונות ועל עשירי הארץ. את המדינה זה לא מעניין.  

מי שצפה בנאומו של רה"מ נתניהו בעצרת האו"ם, טעה לחשוב שגן עדן כאן, אבל יש בינינו יותר מדי עניים, שבשבילם כל יום זה גיהינום, והם נאלצים לקבץ נדבות בין העמותות החברתיות השונות, שעושות את תפקידה של המדינה. שמעון סבג, מעמותת יד עזר לחבר, מארגן 3,000 ארוחות חג לנזקקים באזור הצפון. הוא פונה לתורמים, הם נענים ברצון; הקמעונאי רמי לוי הקצה שני מיליון שקל למימון 12 אלף ארוחות חג; נסים משעל וג'ודי ניר מוזס שלום עוסקים כבר חודשים בהשגת מימון שיאפשר לנזקקים לרכוש מוצרים בסיסיים לארוחות החג. על אלו אני יודע, אבל יש עוד הרבה עמותות ונדבנים שדואגים שלא יחסר מזון בסיסי.

נתניהו באו"ם. צילום: רויטרס

מתי הפכנו לרעים ואדישים כל כך? האם רק כאשר אנחנו תחת איום קיומי, כמו טילים על ערים גדולות, אנחנו מסוגלים להפיק מעצמנו קצת אנושיות? המחאה החברתית התרכזה בדיור, היא איבדה את עצמה לדעת, ושכחה שלפני דיור בר־השגה, צריך קודם לאכול.

קבינט שלם עוסק עכשיו בדיור. מדברים על מס מיוחד לבעלי שלוש דירות ומעלה. המס אמור להכניס לקופה כ־800 מיליון שקל. יופי, מה יעשו בכסף? יקנו עוד מטוס חמקן, שיגיע לכאן בעוד 15 שנה ואז יתברר שהוא מיושן? כמה קשישים ימותו עד אז מרעב? כמה ילדים יסבלו ממחסור במזון, שישמש להם כחומר בנייה, ויהיו חולים ונטל על המדינה לפני שיגיעו לגיל 40?

מישהו בכלל חושב על זה? הרי אם יוטל מס על בעלי דירות, הם יטילו אותו על שוכרי הדירות. אותם שוכרים יהיו יותר עניים, ולא יהיה להם מה לאכול. זה לא מתמטיקה, זה חשבון פשוט.

מסכי הטלוויזיה מלאים בימים שלפני החג בתוכניות בישול. לפני הכול, מציגים את המצרכים: דג, עוף ובשר בקר. הם נראים יופי על המסך, בטח מלאים באנטיביוטיקה או שאר חומרים פסולים. העיקר שבחומוס מצאו ליסטריה ו/או סלמונלה. למה אנטיביוטיקה זה טוב יותר? עם הסלמונלה אנחנו חיים יופי.

אבל העניים, אין להם טלוויזיה, הם לא רואים מה הטבח עושה מהדג, ואיך הוא מקשט אותו יפה לפני ההגשה. בחבילות המזון שלהם יש טונה וסרדינים, במים ושמן בהתאמה, שכבר בישלו להם. אם יש להם פותחן, הם מסודרים. לפחות לא יגוועו ברעב. על עוף ובשר הם יכולים רק לחלום. בגלל שאין להם טלוויזיה, הם לא מודעים לסלמונלה ולליסטריה, וגם לא לאנטיביוטיקה בחיות. אבל אין להם, אז לפחות הם לא יגיעו למיון במהלך החג. העיקר שכחלון וג'מעתו עוסקים בבניית 75 אלף דירות. אוכל זה ממש פארש, העמותות ידאגו לזה. נבחרי העם ילבישו אותנו בשלמת בטון ומלט.

לנוכח המציאות הזו, קשה להבין איך במדד האושר אנחנו משיגים 80% ויותר. איפה עושים הסוקרים את הסקרים האלו? בארסוף, בסביון, בעומר, באפקה, במגדלי אקירוב ובמגדלי רוטשילד בתל אביב? היכן הם מצאו 80% מכלל הנשאלים שהצהירו שהם מאושרים? אולי זה אותו בסיס נתונים שחזה את תוצאות הבחירות האחרונות. גם שם היו נתונים של אושר, חזון ושינוי.

ערב ראש השנה. צילון: הדס פרוש, פלאש 90




ערב ראש השנה תשע"ז, ואנחנו לא יודעים מה יהיה כאן באביב, לקראת הפסח. סיפרו לנו שלחיזבאללה יש סחורה גדולה, משהו כמו 280 אלף טילים. יודעי דבר אומרים לי שאין מה לדאוג בתל אביב, כי החיזבאללונים מחפשים לטווח את מכלי האמוניה בחיפה. פגיעה ישירה עלולה לגרום למותם של אלפי תושבים באזור. מה אתם דואגים, אני שואל אותם, הרי החבר'ה שם חולים מכל הזיהום אוויר מהמפעלים, וממשיכים כאילו כלום. אז דווקא לחכות לפגיעה ישירה במכל? ואם הטיל יחטיא? אז לא קרה כלום.

אבל בלי להיות ציניים, לא הגיע הזמן לטפל בסוגיה, כדי שנסתלבט עליה גם בערב ראש השנה תשע"ח? למה מחכים בדיוק? לנס? לא מיצינו את מכסת הנסים בשנים האחרונות, לפני שנבדוק את זה דווקא מול חסן נסארללה? כנראה שלא, עובדה. העיקר שאנחנו רוכשים חמקנים מהאמריקאים. זה אמור, כנראה, לעזור לנו גם מול הטיל של חסן, אם הוא ידחה את השיגור בכמה שנים, עד שיגיע החמקן. זה מופרך? נו אז מה? הקיום היומיומי שלנו עד עכשיו, לנוכח האיומים מסביב, לא מופרך? ועובדה, אנחנו עוד כאן.

אז עד למלחמה הבאה, שרק נהיה בריאים; שלזוגות הצעירים תהיה סבלנות, לזכות בהגרלה של דיור בר־השגה; שלא נהיה חולים, כי אין מספיק מיטות לאשפז 8.5 מיליון אזרחים; שיימצאו מחליפים לבוסים של ההסתדרות ושל ארגוני המורים; שהחרדים יסכימו גם לעבוד, לפחות רובם, העילויים בתורה - עלינו החילונים.  שהממשלה תמשיך לרמות אותנו, שהנה הנה מגיעות שיחות על תהליך השלום. שלום הרי לא יהיה כאן לעולם, אבל לפחות תהליך, כי זו תהיה פרנסה להמון אנשים התהליך הזה. אולי אפילו אני אקושש מזה כמה לירות. אני חזק בתהליכים של כלומה ומאומה; והכי חשוב, שגם אני אכנס לאיזה מדגם של המאושרים, ה־80% האלו. יש לי הרבה מה לומר להם, לסוקרים של האושר.

שנה טובה ל־כ־ו־ל־ם. שכל הצרות תעבורנה לכם ממול, הלוואי. נ.ב. זו ברכה של נרקומנים, הממול הזו? אז מה? בסוטול הם מאושרים חבל"ז.

tguvot@maariv.co.il