כמו ארנסט המינגוויי וכמו אלבר קאמי, עכשיו גם בוב דילן הוא חתן פרס נובל לספרות. ואולי יש לומר: כמו סול בלו וכמו בשביס-זינגר, שהרי גם רוברט אלן צימרמן הוא יהודי אמריקאי שסלל את דרכו להכרה בינלאומית במהלך שנות ה-60. דילן הוא היהודי ה-15 שזוכה בפרס היוקרתי ביותר של עולם הספרות. יהודי כמו ברגסון, נלי זק"ש וש"י עגנון, נדין גורדימר, אלפרידה ילינק, הרולד פינטר ופטריק מודיאנו.

זכייתו בפרס של המוזיקאי הענק מפתיעה אך שמו הוזכר בין המועמדים כבר ב-2008 (אז הפסיד לצרפתי ז'אן-מארי גוסטאב לה קלזיו) וב-2012 (אז הפסיד למו יאן הסיני). במאי האחרון מלאו לדילן 75 והשנה הוא גם זכה בנובל.

ב-1971 הוציא דילן ספר בשם "טרנטולה", שהיה מושפע בעיקר ממשוררים וסופרים בני דור הביט, אנשים כמו ג'ק קרואק ("בדרכים"), וויליאם בורוז ("ארוחה עירומה") ואלן גינזברג. היה זה סוג של אקספרימנט ספרותי, פרוזה לירית ברוח זרם התודעה. הספר השני שהוציא לאור היה "כרוניקות (חלק 1)" – הפרק הראשון בביוגרפיה שבה תיאר את חייו המוקדמים ופריצתו לתודעה העולמית. ספר זה גם תורגם לעברית והעולם כולו מחכה, מ-2004, ל"כרוניקות חלק 2". אולי עכשיו, עם הזכייה, זה יקרה.

"יצר דרכי ביטוי פואטיות חדשות במסורת השירה האמריקנית" כך קבעה ועדת הפרס. אך זכייתו היא הישג גדול לאמנות הרוקנרול כולה. זהו הזוכה הראשון בהיסטוריה של הפרס שהנחיל את הטקסטים הגאוניים שלו על גבה של מוזיקה, כמו הומרוס היווני הקדמוני. זוכה פרס נובל לספרות עם גיטרה חשמלית.

דילן, האיש שהמציא מחדש את אמנות כתיבת שיר הרוק, שהשפיע על הביטלס, שמחק את הפער בין "שירה" לבין "שיר", כשכתב את "כמו אבן מתגלגלת" ב-1965, פואמה לירית של שש דקות והמציא ז'אנר חדש: פולק-רוק, כשהמיר את הגיטרה המסורתית בגיטרה חשמלית.

דילן, אחד מארבעת פרשי הנייר היהודים, לצד לאונרד כהן, פול סיימון ולו ריד, שינה בשנות ה-60 את אמנות כתיבת השיר. היום נפל דבר בעולם. הרוקנרול התיישב על המדף של האמנויות הגדולות. דילן הושיב אותו שם.