מכל המקומות בעולם, דווקא לשכת ראש הממשלה הוציאה לאחרונה סיכום דיווחי אמ"ן ומוסד על כך שרון ארד, נווט בחיל האוויר, "על פי מידע של השנתיים האחרונות”, הוא בעצם חלל צה"ל שלא נודע מקום קבורתו מאז אוקטובר 1986, כשנתיים מאז צנח בלבנון. מאז, למשך שנים, התנהל בישראל פסטיבל המוני שקרא להחזיר את הנווט השבוי הביתה. בין הקמפיינים ההמוניים ובין האמת המרה לא נמצא שום ממצא מודיעיני מוכח שהאיש חי.
כמה שנים אחרי שארד נפל, נקלעתי במקרה לעיסוק בפרשה. תחקיר שהחל בניסיון לברר מה עלה בגורל ארד הסתיים במסקנה חד-משמעית שארד איננו ושהמאמצים המודיעיניים הלאומיים, הציבוריים והאישיים הושקעו לשווא. המדינה מחויבת כמובן להשקיע מאמצים, אבל מקרה ארד היה התפרעות חסרת בסיס. סימן החיים האחרון שהגיע מארד היה בשנת 1988. מאז לא היה רסיס מידע על קיומו, והמסקנה החד-משמעית שלי הייתה שארד מת אי־שם קרוב לתאריך הזה.
הספר שפרסמתי בעקבות התחקיר שלי ("רון ארד, התעלומה", הוצאת ידיעות אחרונות) בשנת 2000 הוחרם על ידי המשפחה ו"הגורמים המוסמכים" שחלקם תמכו בי בצנעה. דיברתי עם עשרות אנשים, בארץ ובחו”ל, שעסקו ישירות ובעקיפין בחיפושים אחר ארד, והמסקנה העגומה הייתה שארד היה קולב לכל מיני אינטרסים שהקשר בינם להחזרתו היה רופף.
הנבזית ביותר הייתה ממשלת ישראל שהשתמשה בהשערה חסרת בסיס ("איראן מחזיקה ברון ארד") כדי לנהל קמפיין בינלאומי נגד איראן תוך גיוס האומללות של האישה והילדה כדי להוכיח שבניגוד לאמנת ז’נווה, איראן היא מדינה אכזרית שמחזיקה בחייל שבוי בלא להודיע למשפחתו.
לקמפיין הדיפלומטי נלוו מאמצים מודיעיניים שניצלו את היד החופשית על הברז כדי להשיג מטרות משנה, ומסביב המון סוחרים שהקוד "אני מחפש את רון ארד” סייע להם לקשור עסקאות שונות ומשונות; הרפתקנים, שהמצוד הבינלאומי אחרי הגביע הקדוש הצית את דמיונם; והמון אנשים טובים שסבל המשפחה נגע ללבם ומחדלי הממשלה ומערכת הביטחון אתגרו אותם. המון ישראלים שהסתובבו בעולם תפסו כל מי שהכיר חבר שיש לו חבר איראני כשחלק מהם מציף את מערכת הביטחון בפרטי ה"מגעים" החשאיים שהוא תופר על קפה ומאפה.
גילוי נאות: חמש שנים קודם לעיסוק בארד הייתי מעורב בניסיון נואל דומה. במקרה נתקלתי באייתוללה גולה שסיפר שהוא יודע היכן ארד. לרגע לא האמנתי לו, אבל מכרתי אותו לאורי לובראני ולאל"ם איציק תדהר. מה רע בלשחק בחסמב"ה? כך שגם אני התפתיתי להשתתף במשחק "חפש את המטמון" שהיה מאז 1988 ממש מתחת לפנס. תשאלו את היחידה דאז לאיתור נעדרים ואת האלוף עמוס גלעד, שטרפד את ההכרזה כי ארד חלל שמקום קבורתו לא נודע.