הסטודנטים הצעירים שנרשמו לאוניברסיטה העברית השנה, וחזרו לשם כך מהטיול בהודו או בדרום אמריקה, בוודאי מאוכזבים ששנת הלימודים לא תיפתח השבוע אלא באיחור של שבועיים, וזאת בשל עיצומים שנוקטת האוניברסיטה. אבל כשחושבים על זה, אולי בעצם זהו השיעור החשוב שכדאי להם ללמוד לפני שהם נכנסים בשעריה: האוניברסיטה העברית היא בדיוק מה שמספרים עליה. היא מגדל שן, וקברניטיה כנראה מאמינים שמדובר בשן זהב. אחרת אין דרך להסביר את ההתנהלות המנותקת והבזבזנית של ההנהלה שלה בכל הנוגע לכספי ציבור.



נסביר: הגירעון הצפוי של האוניברסיטה לשנת 2016-2017 עומד על יותר מ-150 מיליון שקל. זה לא חדש, בכל שנה ושנה נוסף לבור התקציבי סכום זהה, וסך כל החבות האקטוארית העתידית עבור הפנסיה התקציבית של עובדיה עומדת על כ-13.5 מיליארד שקל.



אני יודעת שרובכם לא מתרשמים מהמספרים, הרי הייתם יכולים לכסות להם את הסכום הפעוט בצ'ק אחד. ובכל זאת, המדינה וגם האוניברסיטה (סוף-סוף) מודאגות. אי אפשר להמשיך כך לנצח, ומישהו צריך לכסות את החוב. השאלה היא מי זה ה"מישהו" הזה. או! כאן אתם, קוראים יקרים, נכנסים לתמונה: האוניברסיטה העברית רוצה שאתם תשלמו את החוב השנתי.



כן, כן, האוניברסיטה מצפה שהמדינה תכסה את חובות האוניברסיטה מהכסף הציבורי. אבל למרבה הצער של המוסד המכובד, המדינה מוכנה לשלם רק שליש מהסכום ובלבד שאותו מוסד יוכיח שפניו להתייעלות. עכשיו, נניח לשם הדיון שיש לכם חלילה חוב. חוב מעיק ודרמטי, שאין לכם מושג איך להתגבר עליו. לפתע מישהו מציע לכסות לכם שליש מהחוב בתמורה לכך שמעכשיו תתנהלו נכון. הייתם לוקחים, לא?



לא כך האוניברסיטה. התנהלותה משדרת לעולם ולמקבלי ההחלטות משהו כמו "אני בירושלים, עיר הבירה, אני בין 200 האוניברסיטאות הטובות בעולם. מי יעז להגיד לי לא? בסוף לא ייתנו לי לפשוט רגל".



הנה שתי דוגמאות לניהול הכלכלי הקלוקל של המוסד: דוח מיוחד של רואה חשבון שמונה לבדוק את ספרי החשבונות של האוניברסיטה, גילה ש-1.2 מיליארד שקל שהיו מיועדים למחקר, הועברו אחר כבוד לעובר ושב של האוניברסיטה. קרי: נבלעו במינוס. ודוגמה נוספת: לעובדי הסגל והמנהלה ניתנו הטבות שכר ופנסיה לא חוקיות, וזאת אף שהאוצר חזר והתריע שזה אסור.



בחודש מאי שעבר הממונה על השכר באוצר קובי אמסלם הורה להנהלת האוניברסיטה להפסיק עם התשלומים החריגים שלא מגיעים לעובדים על פי חוק. לכאורה זה היה זמן טוב שבו ההנהלה הייתה יכולה להצהיר שאין ברירה, והיא חייבת לקצץ. אך ראו זה פלא: ההנהלה החליטה לעמוד דווקא לצד העובדים ולומר לאוצר "אל תיגעו לנו בפנסיות". גם אם הן מנופחות ומנוגדות לחוק. בשורה התחתונה, האוניברסיטה החליטה להמשיך לחגוג, ושהציבור ישלם.


באוניברסיטה העברית תולים את האשמה בהוצאות הביטחון הגדולות שיש לה ואין לאוניברסיטאות אחרות. הם גם מצביעים על העובדה שהם מפוצלים לארבעה קמפוסים, ועל כך שהם מחויבים לפנסיה תקציבית על פי אילוצים של המדינה. "יודגש", כך הם כתבו באותיות מודגשות, "כי ללא עול הפנסיה התקציבית, הניהול הפיננסי השוטף של האוניברסיטה הוא מאוזן ומאפשר לה להתמודד היטב עם כל האתגרים שמזמנת לה הסביבה התחרותית, המקומית והגלובלית".



משבר הפנסיה התקציבית


כמה מילים על פנסיות תקציביות: מדובר במכת מדינה אמיתית. באחד הדברים השערורייתיים ביותר בתולדות ישראל. לא פחות משליש מגירעון המדינה מיוחס לחובות עתידיים לפנסיות תקציביות.  בפנסיה תקציבית, שנהוגה בקרב עובדי המדינה ובגופים ציבוריים, המעסיק משלם את כל סכום הפנסיה של העובד, בניגוד לפנסיה צוברת שבה גם העובד מפריש לקרן משכרו.



רק השבוע הצביע מבקר המדינה על משבר הפנסיות ועל כך שצה"ל העלה משמעותית את גובה קצבת הפנסיה לעובדי הקבע, בלי להתחשב בתקציב הביטחון או ליידע את משרד האוצר (ולא ציין אגב כך שבמשרד מבקר המדינה זוכים לפנסיה גבוהה ביחס למה שמקבלים מרבית עובדי המדינה). המצב כל כך חמור, עד שהמשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה, צבי ורטיקובסקי, הצהיר שאנחנו נמצאים על סף תהום.



"השאלה המרכזית שלי היא מאין יבוא הכסף?", אמר. "תמונת המצב שמצטיירת די מדאיגה. האיזון נוטה לרעה, ואם זה יימשך מדובר באיום אסטרטגי על ישראל". כלומר, אם המדינה תמשיך להתנהל לא נכון, הדורות הבאים עלולים להגיע לחדלות פירעון ואף לקריסה כלכלית - כמו ביוון.



בחזרה לאוניברסיטה העברית: גורמים במדינה מבהירים שהפנסיה התקציבית איננה הבעיה האמיתית, ושחבות עתידית לפנסיות תקציביות יש בכל מוסדות המדינה וגם בשאר האוניברסיטאות. ההבדל הוא שבשאר האוניברסיטאות יש ניהול של המשבר, יש התייעלות. אבל באוניברסיטה העברית, כך אומרים אותם גורמים, אין שום רצון טוב להתייעל. למשל להפחית את הטבות השכר המפליגות, לקצץ בנושאי תפקידים שאין בהם צורך, לאחד קורסים כפולים או למכור חלק מנכסי הנדל"ן שיש ברשותם (ברשות האוניברסיטה נדל"ן בשווי 4 מיליארד שקל, מתוכם מיליארד וחצי נזילים).



באוניברסיטה טוענים בתוקף שהם כבר עשו צעדי התייעלות, ביצעו רפורמות, מכרו נכסים, אף שאולי היה זה צעד כלכלי לא נכון, ושהאוצר צריך לשלם להם עכשיו את החוב, עד שבודק חיצוני שמונה בהסכמת הצדדים יסיים את בחינתו.



אני מניחה שהחלטת האוניברסיטה לא לפתוח את שנת הלימודים נועדה להפעיל לחץ ולזכות בהד ציבורי ובאמפתיה. הרי מי מאיתנו לא רוצה אקדמיה חזקה, חוקרים שנשארים בארץ וסטודנטים צעירים בבירת ישראל? מי ירצה לפגוע במוסד מפואר כל כך? אבל בסופו של דבר, ההפך קרה. מכיוון שההנהלה לא תפתח את שנת הלימודים, ומאחר שהיא לא משתפת פעולה בנוגע לצעדי ההבראה המסיביים שהוצעו לה - היא עלתה לכותרות בהקשרים שליליים.


הנהלת האוניברסיטה נראית כמי שנעלה עצמה במגדל השן ועכשיו מנופפת במטפחת מלמעלה כדי שנוציא אותה. המפתח אצלכם שם למעלה, אומרת להם המדינה, תזרקו אותו למטה ונפתח את הדלת לכל הסטודנטים.



בתלמוד כתוב "עשרה קבין של חוכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד העולם כולו". באוניברסיטה אולי חשבו שכל תשעת הקבין נמצאים אצלם, ולפיכך הם גם בקיאים בחוכמת הפוליטיקה. אולם הפעם נראה שיש להם עוד מה ללמוד.



תגובת האוניברסיטה העברית: "האמירה של ות"ת והאוצר כי האוניברסיטה אינה מתייעלת ואינה מראה רצון טוב מקוממת ואינה נכונה. לאורך השנים האחרונות ביצעה האוניברסיטה שלוש תוכניות התייעלות, שהאחרונה בהן הסתיימה בשנת 2014. התבצע תהליך משמעותי של חיסכון בעלויות התפעול והניהול, צומצם משמעותית כוח האדם המנהלי והאקדמי וקוצצו משרות תקניות".