הטוקבקיסטים לא קונים את הנימוק הפטריוטי. אנשים רגילים, לא מתוחכמים מדי, מתקשים לקבל סיפור על מי שרץ לאו"ם, מספר סיפורי זוועות על מדינתו וצבאה, קורא לכל העולם לקום עלינו ולהכריח אותנו לוותר על חצי מולדת כדי שהאויב הערבי יוכל להקים בה מדינה, וטוען שהוא עושה כל זאת מטעמים פטריוטיים.

התגובות המתלהמות ברשתות החברתיות ביקשו את דמו של מנכ"ל בצלם. עד כדי כך שפרשנים שונים כבר העלו את האפשרות שמא אנו עומדים שוב בפני רצח פוליטי חלילה. חבר מפלגת העבודה הגיש נגדו תלונה במשטרה באשמת בגידה. יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן ביקש לשלול את אזרחותו בחקיקה. גם הוא יודע שההצעה פופוליסטית ומגוחכת. אם ישראל לא שללה את אזרחותו של מרדכי ואנונו - מה נתגולל על אזובי בצלם?

הימין הקיצוני בישראל מואשם תכופות בכך שמעשי רצח פוליטיים של יהודים בידי יהודים באים רק מקרבו. אם נתעלם לצורך הדיון משני ניסיונות ההתנקשות בחייו של שר התחבורה צבי פנקס שבוצעו בידי עמוס קינן, מראשי השמאל הרדיקלי בארץ (פנקס מת מהתקף לב כחודשיים אחרי ניסיונות ההתנקשות), הרי רצח אמיל גרינצוייג ורצח יצחק רבין הם עמודי התווך של הטענה הזאת. יעקב טייטל, שרצח שני ערבים וניסה לרצוח גם את פרופ' זאב שטרנהל, סיפק לשמאל את האישור הסופי לכך שהימין רצחני.

לעומת זאת, השמאל הישראלי מואשם תכופות בכך שמעשי בגידה במדינה וריגול נגדה באים רק מקרבו: אהרן כהן ממפ"ם שהורשע בריגול לטובת ברה"מ, וכמוהו גם ישראל בר, דן ורד ואודי אדיב וחבריהם מארגון "מצפן", שחצו את הגבול לסוריה כדי לעבור שם אימונים בריגול ובחבלה, ופרופ' מרקוס קלינגברג שריגל ב"מכון הביולוגי" מטעמים אידיאולוגיים לטובת ברה"מ.

מרקוס קלינברג. צילום: רויטרסמרקוס קלינברג. צילום: רויטרס




"מרגל האטום" מרדכי ואנונו הוא קטגוריה בפני עצמו. ואנונו אינו מציג עצמו כפטריוט ישראלי. להפך. הוא המיר את דתו, הוא עתר לבג"ץ כדי לחייב את שר הפנים לשלול את אזרחותו. לו ניתן לו - היה עוזב את הארץ.

העשורים הראשונים למדינה מצטיירים לנו ממרחק הזמן באור כמעט נוסטלגי: גלי עלייה, צנע וקיצוב, קיבוצים, יישובי ספר, הסתפקות במועט, מעברות, סליקים של נשק צה"לי בקיבוצים, מרגלים קומוניסטים מתנדבים. איזה יופי. אבל בשנים האחרונות הרסה החומרנות כל חלקה טובה. הקיבוצים הופרטו, הזקנים שזכרו איפה הסליקים לקחו את סודם אל הקבר, סוריה כבר לא מהווה יעד אטרקטיבי ליהודים לערוק אליה וללמוד בה ריגול וחבלה כדי לפגוע במדינה. אפיקי פעילות חדשים נדרשו לדור הצעיר של השמאל הקיצוני, ואלו נמצאו לרוב בדמות עמותות וארגונים שחרתו על דגלם הבאשת ריחה של ישראל בעולם, והכנעתה תחת מכבש חרמות וסנקציות. והם גם הולכים בגדולות. אם סבא שלהם הסתפק בימי הסזון בהלשנה על יחידים, ובהסגרת אי אילו לוחמי מחתרת לידי הבריטים - הם כבר מבקשים להלשין על כל המדינה ולספק חומרי תעמולה לידי שונאיה ואויביה.

מרתק לראות כי ממש כשם שהרוצחים מימין הסבירו את מעשיהם בצורך הפטריוטי להציל את המולדת, גם רבים מהבוגדים מקרב השמאל טענו בעקשנות, ועודם טוענים, שהם פטריוטים ישראלים. זו כנראה המשמעות האמיתית לאמרתו של סמואל ג'ונסון, לפני 240 שנה: "הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל". בכירי הבוגדים שהצמיח השמאל הישראלי מקרבו התהדרו בפטריוטיות שלהם. לשבחו (היחיד) של ואנונו ניתן לומר שהוא, לפחות, לא מנסה להסתתר מאחורי מסיכת פטריוטיות.

הכל מאהבה

איך משמשת הפטריוטיות כסות עיניים לבגידה במדינה? הבוגד ישכנע עצמו כי הוא, וקומץ חבריו לדרך, רק הם יודעים מה טוב למדינה. אך כיוון שהם מפוכחים ומבינים היטב כי רוב הציבור אינו מחזיק בדעתם, הם נזקקים לאמצעים קיצוניים, לא דמוקרטיים, כדי לכפות את דעתם. כי המטרה מקדשת את האמצעים. הקומוניסטים האדוקים ישראל בר ומרקוס קלינגברג ריגלו בימי "המלחמה הקרה" למען ברה"מ, בתקווה כי ניצחונה יביא לשלטון הקומוניזם בעולם כולו, וגם ישראל תזכה ליהנות מפירות הקדמה המרקסיסטית והחירות הקומוניסטית.

הצנחן הפטריוט אודי אדיב, שלחם במלחמת ששת הימים, חבר קיבוץ גן שמואל, איש "מצפן" שהיה בטוח כי אין טעם לחכות שהערבים יתקוממו בעצמם - יצא לסוריה ללמוד ריגול וחבלה כדי להאיץ את גלגלי ההיסטוריה, לתקן את ישראל ולהסיט אותה לכיוון הרצוי. והפטריוט חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, בטוח כי ישראל מבצעת מעשי זוועה ופשעי מלחמה ב"שטחים הכבושים", וכיוון שהגיע למסקנה כי בבחירות דמוקרטיות לא יצליח לשכנע את הציבור לבחור בו לראשות הממשלה כדי שהוא עצמו יתקן את המדינה המעוותת - הוא יעשה הכל כדי לגייס כוחות זרים שיכפו על ישראל ללכת בדרך הישרה בעיניו.

הארגון שבראשו הוא עומד ניזון מתקציבים של מדינות זרות, כיוון שהוא משרת את האינטרסים שלהן. הוא סוכן זר. נאסר נווג'עה, איש שטח של בצלם, הסגיר לרשות הפלסטינית, לעינויים ולמוות, ערבים שמכרו קרקעות ליהודים, והמנכ"ל אלעד רץ להעיד באו"ם על פשעיה כביכול של מדינתו האהובה. זהו אותו חגי אלעד שסירב להגדיר את חמאס כארגון טרור והסתפק בהגדרה המחמיאה "ארגון פלסטיני חמוש", והכל מטעמים פטריוטיים, כמובן.

האם לא כך ממש נהג היהודי המומר בכיכר העיר בספרד, לפני 600 שנים, כשהתווכח בשם הנצרות נגד היהדות, להוכיח כי היהודים הם רוצחי המשיח? הלא את כל אלו עשה מאהבה, כדי שכל היהודים יראו את האור וימירו את דתם, כי אחרת לא יזכו לגן עדן אלא לייסורי נצח בגיהינום. רק מאהבה הסגירו המומרים את האנוסים לידי האינקוויזיציה, לעינויי תופת. הכל מאהבה. הכל מפטריוטיות.

ימין ושמאל בישראל חייבים תודה למנכ"ל בצלם חגי אלעד על הדברים שנשא באו"ם. הימין נהנה מאוד מההופעה שהכתימה לנצח את בצלם. מה עוד צריך כדי שהעם בישראל יבין עם מי יש לו עסק? השמאל הציוני, שנאלץ להסתייג מהדברים, התכווץ עוד יותר וניסה להתבדל מהארגון הבוגדני ולהגדיר מחדש את תחומיו שלו. לא שהיו להם השגות על תוכן הדברים: הרי גם הם חושבים שאנחנו כובשים, פושעים ומדכאים. דברים גרועים מאלה מכסים עמודים שלמים ב"הארץ" ונישאים גם מעל במת הכנסת. ההסתייגויות היו בתחומי חופש העיסוק: האם יכול אדם לכבס את מצפונו המיוסר בכל מקום, לצהלת גויים רבים, או רק בביתו. בסתר.

מזכ"ל בצלם חגי אלעד נואם לפני מועצת הביטחון. צילום: צ'לסי ברלין, בצלם USAמזכ"ל בצלם חגי אלעד נואם לפני מועצת הביטחון. צילום: צ'לסי ברלין, בצלם USA

וכולם פטריוטיים למהדרין. אבל לא ואנונו. הוא אפילו לא טוען כי מסר את סודותיה הכמוסים של ישראל כדי להפוך אותה לטובה יותר. הוא עשה זאת לטענתו כדי להפוך את העולם כולו למקום טוב יותר. חופשי מנשק גרעיני. ממש צדיק יסוד עולם. בתוך הגל הצבוע של פטריוטיות מזויפת משמאל כמעט אפשר להתגעגע ליושרה שלו.