לפתע, באמצע הוויכוח בין שרון גל לבין עופר גולן, האיש שקילל את העיתונאי אמנון אברמוביץ', שאל המראיין את גולן: "מה עשית בצבא?" לאחר ניסיון לחמוק מהשאלה ענה גולן: "הייתי ג'ובניק" והקפיד לציין שזה בגלל "קרע ברצועות". והתשובה הזאת הפכה ויראלית כי הרי איך ייתכן שאדם ששירת בקריה אמר מה שאמר למי שקיבל צל"ש ונפצע אנושות במהלך שירותו הצבאי. והדברים הנוראים שאמר גולן, הטינופת ספוגת השנאה שיצאה לו מהפה, הפכו לא לגיטימיים רק מפני שאמנון אברמוביץ' נשרף חיים בטנק בזמן שלגולן, מקסימום, נשרף הטוסט בקיוסק שממול שער קפלן.

שאלת ה"מה עשית בצבא" אינה רלוונטית לשפיטת הדברים האיומים שהטיח גולן באברמוביץ'. גם לו היה גולן משרת כקצין ביחידה לוחמת, לא הייתה לו שום לגיטימציה לומר את מה שאמר. לא מדובר כאן בשיח ביטחוני, אין כאן שום משמעות למי עשה מה איפה. מדובר כאן באדם רע, גס רוח ומעל הכל שטוף מוח שמטיח באיש שכל חייו יישא ונושא צלקות גועל נפש מזוקק. הסיפור של גולן הוא לא שירותו הצבאי. הסיפור שלו הוא המקום שאליו יכולים להגיע אנשים שניזונים יום־יום מהסתה פרועה. ההנהגה הישראלית היא זאת ששמה את המילים בפיו של גולן. הקול, קולו של ההמון, והידיים - ידיהם של נתניהו ורגב וליברמן וביטן; הם המאכילים בכפית מלאת בנזין את האש, הם הנושפים עליה כדי להעלות את גובה הלהבות.

להנהגה הישראלית אין תשובה לשום שאלה מלבד הסתה נגד השמאל. אין לה שום אמירה עקרונית בשום נושא, שום ראייה עתידית, שום תפיסת עולם. מה יקרה בעוד 20 שנה בישראל אם לא ייפתר הסכסוך? "בצלם" אשמים, נשלול מהמנכ"ל שלהם את האזרחות. מה בדבר מחירי הדיור? מחמוד דרוויש רוצה לאכול לכם את הבשר, אני יוצאת מהטקס.

יושב לו בבית עופר גולן כזה, מבחינתו המדינה בסכנה בגלל "השמאל". אין לו מושג על מה בדיוק מדובר, אבל הוא יודע שה"שמאלן" היה בחו"ל ודיבר "נגד המדינה", ועכשיו מדינת ישראל נמצאת במצב הרבה יותר קשה מאשר בתחילת מלחמת יום הכיפורים. וזה שאמנון אברמוביץ' יצא נגד המעשה של אלאור אזריה זה בכלל הביא את ישראל לנקודת אל־חזור. אברמוביץ' ואיום הגרעין האיראני זה אותו דבר, אין שום הבדל. ככה פועלת הסתה מאורגנת, היא אינה עושה הבחנות. היא כורכת הכל בהכל, אין חשוב יותר או פחות, אין נכון ולא נכון, הכל שווה ערך. יום אחד ראש הממשלה כותב סטטוס על החובה להיאבק בהסכם עם איראן, ויום למחרת אותו ראש ממשלה כותב סטטוס על החובה להיאבק בתקשורת העוינת. מסקנה? האיראנים והפובליציסטים הישראלים קורצו מאותו חומר, הם אותו דבר, ובשניהם יש להיאבק.

השאלה שצריך היה גולן להישאל היא לא "מה עשית בצבא". במדינה דמוקרטית יש לאזרחים, לא משנה אם שירתו בצבא, זכות להביע דעה ועמדה. השאלה שצריכה הייתה להישאל היא "מאיפה אתה שונא כל כך? מהיכן זה מגיע?". לנסות להתחקות אחר שורשי השנאה התהומית, המעוורת, זאת שהמרחק בין מה שהיא גורמת לומר לבין מה שהיא עלולה לגרום לעשות - קטן כל כך. שנאה בגיבוי ההנהגה שהופכת את הבין אדם לאדם בישראל לבלתי אפשרי.